בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה נג
סקאלא ב' ו' סיון תר"ז לפ"ק. אשיב ואומר שלום אל כבוד ידידי הרב המופלג בתורה ויראה כ"ש מ' יעקב משה נ"י מ"צ בק' קוטב.
ע"ד שאלתו וז"ל יודיע לנו דעתו בעירובין בעיר שאינה מוקפת חומה. ומכל מקום עומד מרובה על הפרוץ בכל ד' רוחית והפרצות מתוקנין בצורת הפתח רק בצד אחד באמצע יש פרצות פחותין מעשר בין בית לבית הגם דלכתחלה יש לתקנן מ"מ בא"א לתקן מה דינם כי לכאורה הגם שנותן על המבואות חומרא דחצר ומבוי מ"מ כיון שבכל הצדדים מתוקנין כד"ת. ובצ"א באמצע הפרצות ההם הפחותין מעשר ואינם במלואם הגם דבקעי רבים בהם לא ידענא וכי במבוי המתוקן בלחי או בנשתייר גיפופי לא בקעי בו רבים גם אם יש לחלק בין פרצה א' ובין הרבה פרצות כיון דבצד א' הם ובמה יהי' התיקון כי בודאי בלחי סגי עכ"ל מעל'. והנה בגוף שאלתו נחלקו האחרונים ז"ל ואמרתי לברר הדברים בס"ד הנה מבואר בש"ע סי' שס"ה ס"ב דמבוי שנפרץ מצדו אי בקעי בה רבים אף פרצה ד' צריכה תיקון וכתב שם המג"א וז"ל ואמרינן בגמרא ד"ה דחצר פרצתו ביוד אמות וכמ"ש ס"ג וצ"ע במבואת שלנו אם יש להם דין חצר לענין זה כו' ויש להחמיר עכ"ל ובספר אבן העוזר שם כתב על דברי המג"א דפשוט דשרי. דדוקא במבוי שניתר בלחי וקורה בזה אוסר בש"ס וש"ע בפרצה ד"ט כיון דיש כבר פתח בצד הרביעי שבו לחי או קורה לכן כל שיש עוד פתח לא התירו דחד פתחא שרי ולא שנים. אבל לדידן דכל מבואות נתקנו ע"י צוה"פ כו' כיון דאין שום פתח רק מצ"א אפי' נפרץ בצד א' כמה וכמה פרצות שרי רק שלא יהיה ח' מהם יתר מיוד אמות ל"מ אם הצד זה שנפרץ הוא עומד מרובה על הפרוץ פשיטא דשרי דלא גרע מלחי כמ"ש בש"ס ד"ה אפי' בפרוץ מרובה על העומד משכחת לה דשרי אי הוי כל הפרצות מצ"א בכה"ג שנתבאר סי' שס"ג סל"ד ע"ש אבל אם נפרץ משני צדדים וכל פרצה ד"ט אוסר עכ"ל האה"עו ובתשו' בית אפרים חא"ח סי' כ"ה האריך מאד לחלוק על האה"עו והחזיק בדברי המג"א וכתב שם דמ"ש האה"עו בטעמו דש' וש"ע דאסור בנפרץ מהצד פרצה ד"ט ובקעו בה רבים משום דחד פתחא שרי ולא שנים הנה טעם זה לא נמצא כלל בש"ס וש"ע ואם נאמר דהאה"עו לא דק בלשונו וכוונתו דאיכא למיחש דשבקי פתחא קמא רבה כמבואר בש"ס ד' יו"ד הך טעמא אליבא דר"א ור"א מ"מ הא מבואר בש"ס ד"ה דאם יש פס ד' מתיר בפרצה עד עשר וטעמא כמ"ש רש"י שם משום דמבוי אינו נפסל בפתחים הרבה. וא"כ שבקי בני מבוי פתחא קמא כו' לא איכפת לן ע"ס וא"כ אף אם בקעי בה רבים י"ל כן וע"כ טעמא דבקעי בה רבים אסור משום דהוי כמבוי עקום כיון דמפולש בעקום ודינו כמפולש כיון דבקעי בה רבים בהך פרצה וכן מבואר בתשו' הר"ן סי' ע"ב הביאו הב"י סי' שס"ד ע"כ העלה הב"א דבמבוי אם נפרץ מן הצד בד"ט ובקעי בה רבים אף אם עשו לראש המבוי צוה"פ צריך תיקון בפרצה מן הצד עכ"פ בלחי כדין מבוי מפולש שצריך צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן ובחצר בכה"ג ל"א לן דחצר עקומה אין דינו כמפולש וכיון שיש צוה"פ מצ"א אף שנפרצה מצדה ובקעי בה רבים א"צ תיקון במקום הפרצה כל שאין פרצתה במלואה או בי"א וזה הס' אשר נסתפק המ"א אם דין מבואת שלנו דינן כמבואת שבזמן הש"ס או דינן כחצרות והעלה להחמיר ע"ש בתשו' ב"א שהאריך בזה ואני בעניי רואה אני דברי האה"עו נכונים וברורים דדוקא היכא שנתקן פתח המבוי בלחי או קורה אם נפרץ המבוי מן הצד אף בפרצה ד"ט ובקעי ב"ר צריך תיקון צוה"פ אבל באם נתקן כל המבוי ע"י צוה"פ כנהוג עכשיו אף אם נפרץ פרצה בצד א' כל שאין בפרצה ההוא יוד אמות אף אם בקעי בה רבים כיון שעכ"פ עומד מעה"פ א"צ שום תיקון וטעמא הוא שאף שודאי שדברי הבית אפרים בזה נכונים שטעמא דבקעי בה רבים הוי פרצת מבוי מן הצד בד"ט הוא מטעם דהוי כמפולש בעקום. וכמבואר בש"ס ד"ו דמדמי בש"ס מבוי שנפרץ מצידו למבוי עקום מכל מקום יש חילוק דבאם ראש המבוי נתקן בלחי או קורה ודאי דצריך תיקון נמי במקום הפרצה שמן הצד דבקעי ב"ר והתיקון הוא בצה"פ כדין מבוי המפולש שצריך תיקון בלחי או קורה מכאן וצוה"פ מכאן ולא מהני בזה עומד מעה"פ משום דהא דעומד מעה"פ מהני במבוי ילפינן בש"ס ד"ה בק"ו מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ניתרת בע"מ עה"פ מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שניתר בעומד מעה"פ ומכ"פ הכשר דעומד מעה"פ לא עדיף מהכשר לחי דכ"מ דלחי אינו מועיל אינו מועיל נמי הכשר דע"מ עה"פ משום דאיכא למימר דיו אסוף דינא וכ"כ שם התוס' ד"ה ע"ב בד"ה ק"ו מחצר דמה"ט אינו מועיל הכשר דע"מ עה"פ רק במחיצה רביעית דמבוי אבל שיועיל ע"מ בכל ד' מחיצות ליכא למילף דדיו לבא מן הדין להיות כנידון כמו לחי וע"ש ומזה הטעם עצמו הנה במבוי מפולש שצריך צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן הנה אם בצ"א הי' צוה"פ ובצה"ב הי' ע"מ עה"פ ודאי דמהני שפיר דהוי כמו לחי מק"ו כמבואר בש"ס הנ"ל אבל אם בצ"א הי' לחי או קורה ובצה"ב הי' ע"מ עה"פ ודאי דל"מ במקום צוה"פ דע"מ עה"פ לא מהני במבוי רק במקום לחי או קורה ולא במקום צוה"פ דדוקא לענין לחי או קורה יש ק"ו מחצר דמה חצר שאינו ניתר בלחי וקורה ניתר בע"מ עה"פ מבוי שנית כו' אבל לענין צוה"פ הא גם חצר ניתר בצוה"פ ועוד הרי ודאי הכשר דצוה"פ עדיף מעמה"פ דהרי צוה"פ מהני אף לפירצה יתר מעשרה אמות כמבואר במשנה ריש מכלתין וע"מ עה"פ לא מהני לענין פרצה יותר מעשר אמות כמבואר במשנה דט"ו ע"ב. וגם דצוה"פ מהני לכל ארבע רוחות כמבואר במסקנת הש"ס די"א סוף ע"א וע"מ עה"פ לא מהני במבוי בארבע רוחות כמבואר בתוס' הנ"ל ומש"ה שפיר קאמר האה"עו דבזמן הש"ס שהי' התיקון של המבוי בלחי או קורה מש"ה אם נפרץ המבוי מן הצד בד"ט ובקעו ב"ר דדינה כמבוי המפולש בעיקום דבעינן דוקא צוה"פ במקום הנפרץ ע"כ אין הכשר דע"מ עה"פ מתיר במקום צוה"פ אבל לדידן דמתקנין הכל בצוה"פ אם נמצא ברוח אחת שנפרצה בה פרצה רק שאין בה רוחב יותר מיוד אמות כיון דעכ"פ אף אם נאמר דהוי כמבוי המפולש בעיקום די לתקנם בלחי או קורה כיון שכבר יש בצ"א שכנגדה וכן בהצדדים שמצדה צוה"פ א"כ כיון שדי לתקן הפרצה בלחי או קורה א"כ שוב א"צ נמי לתיקון לחי או קורה כלל דהא יליף בש"ס ד"ה מק"ו דע"מ עה"פ מועיל כמו לחי או קורה. ח"ב ואמת. אמנם זהו דוקא במבוי אבל בחצר כיון שפ' רמ"א רס"י שס"ד דאף במפולש די בתיקון חצר משני צדדיו ואין חילוק בחצר בין מפולש לסתום א"כ אין מקום להחמיר כלל בנפרץ מן הצד אף בבקעי ב"ר בפרצה פחותה מיוד אמות כלל דל"מ אם עומד מעה"פ דהא מהני בכל ארבעה רוחות כמבואר ברש"י ד"ה ע"ב ד"ה ניתרת וכמפורש במשנה דט"ו ע"ב. ואף בפ"מ עה"ע סגי לדברי הרמ"א תיקון פסין אף במפולש וכל שנשתייר פס ד' מצ"א או פס טפח מכאן ומכאן סגי בשני הצדדים כמו בצ"א ע"כ לדברי הרמ"א ודאי דבחצר אין מקום לדין נפרץ מהצד להצריך תיקון ובאמת אני תמה על הט"ז ומג"א לאיזה צורך כלל כ' ברס"י שס"ה דבחצר ל"א לן בבקעי בה רבים כיון דכבר כתב הרמ"א ברס"י שס"ד דבחצר ל"א לן במפולש ודי בתיקון חצר משני צדדים א"כ פשיטא דאין מקום להחמיר בנפרץ מן הצד דהא אף בנפרץ מפולש זה נגד זה לא איכפת לן כל שנשתייר גיפופי ולא נפרצה במלואה מכ"ש היכא שנפרצה בעיקום אלא שבאמת שורש דברי הרמ"א שברס"י שס"ד לא נרשם לא בהג"ה ולא בד"מ איו מקור מקומו ונראה שהוציא כן מהש"ס דמבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו דחצר מותרת כמבואר בש"ס ד"ז ע"ב וקאמר שם בש"ס ד"ח דאף זה כנגד זה נמי חצר מותרת ואף דלרבה מתוקמ' מלתא דרב בזה שלא כנגד זה מ"מ חצר מותרת בכ"ג אף זה כנגד זה וכגי' מהרש"ל שם ברש"י ד"ח ע"ב ד"ה ולרבה שמוחק תיבות אפי' חצר וכ"ד הת"ח שם ולא כמהרש"א שדבריו שם תמוהים. אמנם תמהתי שלא הביא דברי התוס' והרשב"א שמבואר מדבריהם דאף בחצר שנפרץ מפולש צריך צוה"פ מצ"א וגם פסין מצה"ב עיין בתוס' דצ"ד ע"א ד"ה מאי שנא וכן בתוס' ד"ה ע"ב סד"ה אינו בדין שכ' מה לפס ד"א שכן לא מהני אלא במחיצה רביעית תאמר בעומד מרובה דמהני בכל ד' ע"כ וע"כ בחצר מיירי דבמבוי אף עומד מרובה לא מהני רק במחיצה רביעית כמבואר שם בתוס' סד"ה ק"ו ואפ"ה פס ד' לא מהני אף בחצר רק במחיצה רביעית וע"כ צריך צוה"פ במפולש כמבואר בתוס' דצ"ד הנ"ל. וראיתי שבס' אה"עו שם בסי' שס"ה לעיל מיני' הרגיש בדברי התוס' דצ"ד הנ"ל דמוכח מדבריהם דמפולש אסור אף בחצר וכן בספר בית אפרים הביא דברי אה"עו הנ"ל שהרגיש בדברי התוס' הנ"ל דצ"ד ופלפל הרבה בד' התוס' הנ"ל והוציא מדבריהם דמוכח מדברי התוס' דאף בחצר אם מפולש בעקום דהיינו שדופן הרביעית פתוחה ונתקנה ע"י פסין ונפרצה מן הצד בעי צוה"פ וכן משמע באמת מדבריהם שם וע"ש במהרש"א וגם באה"עו סם מביא בשם הרשב"א בעה"ק ש"א סי"ד דבחצר מפולש דינו כמו מבוי מפולש דבעי צוה"פ מצ"א וכן העתיק בתשו' ב"א סי' כ"ו באורך דברי הרשב"א הנ"ל. אלא שתמהני מדוע לא זכרו כלל להתפלא על הרמ"א ברס"י שס"ד שכ' נגד דברי התוס' והרשב"א ולדברי התוס' והרשב"א צ"ל דההוא דחצר שהרבים נכנסים לה בזו ויוצאין לה בזו דהוי רה"י לשבת דמיירי בעומד מרובה עה"פ דבכה"ג ודאי מועיל בחצר בכל הרוחות כמבואר ברש"י הנ"ל ודוקא במבוי לא מהני כמ"ש התוס' שם ד"ה סד"ה ק"ו משום דדיו כמו לחי כיון דלא ידעינן דפ"מ עה"מ במבוי דמהני רק בק"ו ואמרינן דיו וכנ"ל אבל לענין חצר ודאי דמהני ע"י ע"מ עה"פ בכל הרוחות ולפ"ז גם הך דרב דמבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו נמי אפשר לאוקמי בהכי שנשתייר בחצר עומד מעה"פ וזהו החילוק שבין חצר למבוי דבמבוי אף בע"מ עה"פ לא מהני רק באם עשו מצ"א צוה"פ שוב מהני אף שנפרץ כנגדו או מן הצד פרצה פחות מי"א כיון שעכ"פ במחיצה שנפרצה נשתייר עומד מרובה עה"פ מהני במחיצה רביעית כמו לחי אבל אם משו תיקון לחי או קורה ונפרצה כנגדו או מהצד לא מהני תיקון דע"מ עה"פ ואף אם גם במחיצה ראשונה ג"כ עומד מעה"פ לא מהני דהכשר ע"מ עה"פ לא מהני במבוי רק כמו לחי או קורה משא"כ בחצר דהכשר ע"מ עה"מ מהני בכל ד' מחיצות כלל הדברים אם הפרוץ מרובה על העומד אף שסתם הרמ"א דבחצר לא איכפת לן במפולש מ"מ לענ"ד קשה להקל נגד דברי התוס' והרשב"א דבעי צוה"פ מצ"א ואם כבר יש צוה"פ מצ"א הנה בחצר מהני בצר הב' בנשתייר פס רחב ד"ט מצ"א או טפח מכאן ומכאן א"כ כל נפרץ במקום א' פרצה יתירה מעשר אמות ואינה במילואה לא איכפת לן אבל אם לא נתקנה רק ע"י פסין כל שנפרץ כנגד או בכותל מן הצד אפי' פרצה ד"ט ובקעי בה רבים צריך צוה"פ לחוש לד' התוס' והרשב"א זולת אם היה עומד מעה"פ דמהני בחצר בכל ענין אבל במבוי אם ניתקנה בלחי או קורה ונפרץ כעדה או מהצד פרצה ד"ט ובקעי בה רבים אף שהע"מ עה"פ צריך צוה"פ דוקא במקום הפרצה ואם ניתקנה בצוה"פ ונפרץ כנגדה או מהצד פרצה פחותה מי"א אם הי' הע"מ עה"פ א"צ תיקון כלום. דהוי כמו לחי או קורה ואם הפרוץ שם מעה"ע בעי תיקון לחי או קורה או אם נשתייר מן הכותל פחות ממשך ד' אמות דהוי כמו לחי כמבואר בש"ע סימן שס"ג סי"ב ומיושב בזה ק' מהרש"א על התוס' ד"ה ע"ב ד"ה אינו דין דמש"ה נקטו פס ד' אמות תוכיח דפחות מד"א מהני אף במבוי מתורת לחי וז"ב. ומזה נבא לנ"ד דמבואות דידן שנתקנו בצוה"פ אם נפרץ ברוח אחת פרצה פחותה מעשר ועמעה"פ לדעתי יש לסמוך על האהע"ו דלא בעי תיקון כלל בדיעבד אף שלכתחלה ודאי יש לחוש ולתקן כל הפרצות בצוה"פ כמ"ש הרמ"א בסי' שס"ג מ"מ בנפרץ בשבת. או בא"א לתקן יש לסמוך על האהע"ו וכנ"ל. אמנם כ"ז באם כל המבואות נתקנו בצוה"פ דוקא בכל המקומות והפירצה הוא רק בצד אחד והיא פחותה מיוד אמות וגם עומד מעה"פ זה הנלע"ד ברור. אמנם כ"ז הוא אם לא נפרץ רק פרצה אחת אבל אם נפרץ בצד א' שתי פרצות או יותר וכל פרצה הוא פחותה מיוד אמות. הנה האהע"ו כ' שאף בזה א"צ תיקון. ל"מ אם העומד מעה"פ. אלא אפי' פרוץ מרובה על העומד משכחת לה דשרי אי הוי כל הפרצות מצ"א בכה"ג שנתבאר סי' שס"ג סל"ד. ע"כ הנה לכאורה אף בזה דבריו ברורים דל"מ בעיר המוקפת חומה או כדומה בענין שאין בכל השלשה צדדים שום פרצה רק בצד רביעית. הנה לפרצה פחותה מי"א א"צ רק לחי וע"מ עה"פ הוי עכ"פ כמו לחי וכנ"ל. ואף אם יש פרצות בכל הג' מחיצות אם נתקנו בצוה"פ כל הפרצות ל"א לן בהפרצות שבצד רביעית. אף דהוי מפולש או מפולש בעיקום הנה א"צ בצד רביעית רק לחי כיון שבכל הצדדים יש צוה"פ ובמפולש דינא דצוה"פ מכאן ולחי מכאן וא"כ כיון שא"צ בצד הד' רק לחי הנה עומד מעה"פ הוי כמו לחי. אלא שמ"ש ואף בפרוץ מעה"ע משכחת דשרי בכה"ג שנתבאר סי' שס"ג סל"ד ע"כ כוונתו רק לפרצות הקטנות אשר העומד שבצדם מרובה עליהם. דאינהו לא צריכי לחי דהא משתרי נמי מצד עמעה"פ כמבואר בש"ס ד' יוד ע"ב וע"ש ברש"י ד"ה מרחיק. וכן מבואר ברמב"ם פי"ז הכ"א. וכן מבואר להדיא בס' עה"ק להרשב"א הביאו הא"ר סי' שס"ג סקמ"ב וז"ל ואויר שמן הפסין לכותלים א"צ כלום שהרי ניתר בע"מ עה"פ ע"כ. וא"כ אף שיש פרצה בכותל שכנגדם או שבצדם כיון שנתקנו ע"י צוה"פ ולא היה צריך בכותל הרביעי רק לחי משתרי בע"מ עה"פ במקום לחי אבל הפרצה הגדולה שהפרוץ מרובה עה"ע שבצדה. דהא א"א לאשכוחי שצד זה יהיה פרוץ מרובה עה"ע אלא בגוונא שיש בה פרצה אחת עכ"פ. שמרובה עה"ע שבצדה. כה"ג שבסי' שס"ג סל"ד הא ודאי דאף אם אין פרצה אחרת בשום צד צריכה הוא עכ"פ ללחי כמבואר בתוס' שם ד"ה ועושה פס ובמג"א סי' שס"ג סקל"ז ובא"ר שם בשם הרשב"א ומכ"ש בנפרץ בין הבתים דבית ודאי דאינו עולה משום לחי. דסתמו יש ברחבו ד"א וא"כ כ"ש בנפרץ בשאר הצדדים אלא שמתקנים בצוה"פ דודאי צריך במקום הפרצה שהפרוץ שם מרובה עה"מ שבצידה תיקון לחי עכ"פ אבל בהפרצות הקטנות שהעומד שבצדם מרובה על פרצתם א"צ תיקון כלל ובלבד שיהי' עומד א' שבצידם מרובה עה"פ אבל עומד מעה"פ בשני הצדדים ל"מ היכא דאיכא למימר דאתי אוירא דהאי גיסא כו' דודאי לא מהני כמבואר בש"ס שם וע' במג"א סי' שס"ב סקט"ז אלא אפי' היכא דל"ל הכי כגון שהעומדים הם מן הצד וע"ש במג"א. מ"מ יש להחמיר שכן הוא ד' האהע"ו בסי' שס"ב דקיי"ל דעומד מרובה עה"פ בשתי רוחות לא הוי עומד וע"ש בת"ח ד' יוד ע"ב אמנם כ"ז הוא באם נעשה כן מתחלה שלא קרבו הבתים ברוח רביעית זא"ז ונשאר בינתים וע"ש פרצות פחותין מי"א אבל אם לא הי' הפרצות מתחלה רק נפרצו אח"כ או שהיה מתחלה צוה"פ במקום הזה ונתקלקל הנה לכאורה יש מקום להחמיר עפ"י ד' הטור ריש סי' שס"ה דנפרץ מראשו פרצתו בד' ולא כ' דדוקא שנפרץ בקרן זוית וכ' הב"ח והט"ז שם דס"ל דבפרצה שנפרצה אח"כ יש להחמיר בד' אי בקעי בה רבים למסקנת הש"ס דמחלק בין בקעי בה רבים או לא והנה ל"מ אם היה שם ברוח רביעית פרוץ מרובה עה"ע כגוונא דסי' שס"ג סל"ד דע"כ צריך לתקן פרצה ההוא בלחי כנ"ל אם נפרץ עוד פרצה אחת ד"ט אף שהפרצה קטנה והעומד שבצדה מרובה עה"פ דודאי צריכה תיקון לד' הט"ז דהא אהך דינא גופא דסי' שס"ג סל"ד כ' הט"ז ברס"י שס"ה דדוקא היכא שהיה כך מתחלה. אבל אם נפרץ אח"כ צריך תיקון במקום פירצה הקטנה מחמת שע"י פרצה קטנה הלזו נתבטל פתח הגדול שבאותו צד כמבואר שם אלא אפי' לא היה בצד רביעית רק פרצות קטנות שבמקום כל הפרצות הי' עומד שבצדם מרובה עה"פ הנה אף שאם היה רק פרצה אחת לא היתה צריכה תיקון משום ע"מ עה"פ אבל כיון שיש פרצה שניי' בצד זה י"ל דצריכה תיקון לד' הט"ז דהא הכשר דע"מ עה"פ לא עדיף מתיקון לחי כמש"ל מדברי התוס' וכיון שאם היה לחי שם נתבטל לד' הט"ז ה"ה די"ל דיתבטל ההכשר דע"מ עה"פ ולדעת הט"ז נראה שצריך בפירצה אחת צוה"פ דוקא בכד' שלא יתבטל ההכשר שבפרצה האחרת שבצד זו שהכשרה בלחי או מצד ע"מ עה"פ דמועיל במחיצה רביעית במבוי כמו לחי כמו בהך דינא דסי' שס"ג סל"ד שאם שבקו פתחא רבה ועייל בזוטא שבטל התיקון וצריך צוה"פ דוקא לזוטא שאז הזוטא כסתומה כ"ה לד' הט"ז בכל ענין שנפרץ אח"כ בראשה פרצה שניי' ורבים בקעי בה ותמהני על מ"ש בס' פרמ"ג במשבצות סי' שס"ה סק"א דלד' הט"ז סגי שם בתיקון לחי או קורה ודבריו תמוהים שאם היה סגי בתיקון לחי או קורה א"כ לא היה צריך תיקון כלל דהא ע"מ עה"פ הוי כמו לחי וכנ"ל והא ע"כ מיירי בע"מ עה"פ שם במקום פרצה ההוא דהא הט"ז כ' ליישב בזה ק' הב"י שהקשה על הטור מהך דסי' שס"ג סל"ד. ושם במקום הפרצות הקטנות ע"מ עה"פ כמש"ל א"ו דלד' הט"ז צריך צוה"פ דוקא במקום שנפרץ מראשו. וא"כ אם נפרץ ברוח א' ל"מ אם פרצה א' מעה"פ שבצידה דצריכה תיקון ותיקנה בלחי ונפרץ אח"כ עוד פרצה בצד זו דבעי תיקון שם בצוה"פ לד' הט"ז דזהו דינא דהט"ז ממש אלא אף אם כל הפרצות דשם הי' העומד שבצדם רב עליהם. י"ל דלד' הט"ז לא תשאר פרצה רק אחת ושאר הפרצות צריך לתקן בצוה"פ דוקא וכנ"ל אך אם רק מטעם זה הוי הדעת נוטה להקל דהא כל הקדמונים באמת אינם סוברים כד' הטור וס"ל דגם מראשו בעשר אם לא נפרץ בקרן זוית וכדמשני הש"ס בד"ו וגם בד' הטור יש שטות אחרת דהמג"א כ' בסי' שס"ה סק"ג ליישב ד' הטור דדוקא בתיקון קורה כ' דפרצה מראשו בד' אבל בתיקון לחי פרצתו ביוד ומש"ה ל"ק מסי' שס"ג סל"ד. וא"כ בנ"ד דע"מ עה"פ הוי נמי כתיקון לחי כמבואר בש"ס ד"ה ודאי דאין בזה חשש וגם הב"ח תי' בתי' הראשון דהטור מיירי בפרוץ מעה"ע ומש"ה ל"ק מסי' שס"ג סל"ד. וא"כ בנ"ד שרי ע"כ אין לחוש במלתא דרבנן להחמיר כשטת הט"ז והב"ח בתי' הב' ובפרט שדבריהם תמוהים דא"כ מאי פריך הש"ס ד"י ע"ב אהך דר"י מ"ש מדר"א ור"א הא לדבריהם שאני ושני משום דשאני בדר"י שנעשה כך בתחלה משא"כ בהך דר"א ור"א שנפרץ אח"כ וכבר הרגיש בזה בס' קרבן נתנאל פ"ק אות כ"ט. וראיתי בתשו' ב"א הנ"ל שהרגיש ג"כ בק' זו על הב"ח וט"ז והאריך ליישב אבל דבריו דחוקים. וגם בס' אהע"ו רס"י שס"ה כ' דדברי הב"ח והט"ז בזה דחוקים ורחוקים. וביושב דברי הטור נלע"ד עיקר כתי' קמא של הב"ח דמיירי בפרוץ מעה"ע אלא שעכצ"ל דהטור לא מפרש הך דראשו בד' שבש"ס ריש ד"ו כמו שפרש"י שם ד"ה מראשו שהיה מבוי רחב כ' אמה, וסתמו עשר אמות כו' ונפרצה פרצה באותו הסתומה ע"כ. דהא הב"ח כ' ליישב ד' הטור דאף דהש"ס שם פריך מראשו נמי נימא פתחא הוא והוצרך לשנויי כגון שנפרץ בקרן זוית הוא קודם דידע הש"ס הך חלוקא בין בקעי בה רבים אבל לבתר דמסיק הש"ס הך חלוקא א"כ א"צ לשנויי דמיירי בקרן זוית אלא דמסתמא בקעי רבים מראשו ע"ש:
וא"א דמצייר כרש"י א"כ אף אם לא בקעי רבים כיון דהפורץ מרובה עה"ע א"כ שוב מובטל העומד והוי כאלו גם העומד פרוץ וא"כ הו"ל פרצה יותר מעשר דאינו ניתר בלחי וקורה כמו שפרש"י ז"ל ד' יוד ע"ב ד"ה יעשה פס דבכה"ג פרוץ רבה עה"ע ונמצא פתח רחב מעשר ע"ש א"ו דמיירי שכל המבוי אינו רחב יותר מעשר או אפשר דמיירי שכל המבוי רחב יותר מעשר אלא שהפתח וגם אם נצרף הפרצה וגם העומד שבין הפרצה להפתח לא יהא רחב יתר מעשר וכגון שנשאר עומד ג"כ מן הצד ובזה אין מקום לומר כיון שפ"מ העה"ע יתחשב העומד שמהצד ג"כ כפרוץ ויהיה פתח רחב מעשר דכעומד מהצד ליכא למימר הכי כדמוכח להדיא מהש"ס שם ד"י ע"ב בהך דר"י דמבוי רחב ט"ו אמה דמרחוק ב"א ועושה פס ג"א ול"א דהא עכ"פ נשאר פתח יוד אמות דהא יש פרוץ מרובה עה"ע וכן במתנ' דקתני והרחב מעשר אמות ימעט דמשמע אם רחב י"ב אמות וכדומה יסתם הב' אמות וישאר פתח יוד אמות ול"א כיון שהפרוץ מרובה עה"ע יהיה העומד כאלו אינו ונמצא פתח רחב יותר מעשר א"ו שלגבי עומד שמן הצד ל"א הכי וצ"ל בדברי רש"י ד' יוד הנ"ל. דאע"ג דרש"י פי' הכי בק' המקשה דלא ידע עדיין מתירוצא דאתי אוירא דהאי גיסא כו' אעפ"כ גם המקשה ידע לחלק בזה לענין אם העומד באמצע הפרצות דאם פ"מ עה"ע דמבטלו להעומד לגמרי והוי כאלו כולו פרוץ י' משא"כ באם העומד מן הצד מכ"ש למסקנת הש"ס דבעומד באמצע אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי' דודאי החילוק נכון דבעומד באמצע כל שהפ"מ עה"ע ואף בפרוץ כעומד מבואר שם בש"ס דבזה הוי כפרוץ מרובה עה"ע ובזה נתבטל האויר לגמרי כמ"ש רש"י שם משא"כ בעומד מהצד וע' במג"א סי' שס"ב סקט"ז וקצ"ע דמוכח מברייתא שהובא בש"ס דט"ז ע"א דאיתא בברייתא שם. ומארבעה טפחים עד עשר אמות כו' ואם הי' פרוץ כעומד כנגד העומד מותר הפרוץ אסור. וה"ה אם היה הפרוץ מרובה כמו שפרש"י ז"ל שם ובלא"ה לר"פ דקיי"ל כוותי' הך דפרוץ כעומד ע"כ בנכנס ויוצא דהיינו שהפ"מ עה"ע כמבואר שם בש"ס ורש"י ואפ"ה נגד העומד מותר וש"מ דל"א בפ"מ עה"ע אף באמצע דיהיה העומד כמאן דליתא. וכן במשנה פ"ד דכלאים תנן נפרצו בה פרצות הרבה אם הע"מ עה"פ מותר ואם הפ"מ עה"ע כנגד הפרצה אסור ע"כ וש"מ כנגד העומד מותר וכ"מ ברמב"ם פ"ז דכלאים. ואין לי לע"ע יושב ע"ז אלא לומר דכלאים שאני בזה משבת ודוחק היא ואין להאריך עוד בזה. כלל הדברים מהנתבאר לעיל שאף אם נפרצו כמה פרצות אם כולם הם מצ"א. והם פחותים מעשר. וכולם ע"מ עה"פ דהיינו שבכל מקום מהפרצות יש עומד בצ"א מרובה על הפרצה. א"צ שום תיקון ל"מ אם הי' כך פרוצים מתחלה דאף הט"ז מודה אלא אף בנפרצו אח"כ אף שלדעת הט"ז יש להחמיר מ"מ ד' יחידאה הוא. ועוד נלע"ד די"ל דאף הט"ז מודה בנ"ד דאף דזה אמת הוא שהכשר ע"מ עה"פ לא עדיף במבוי מתיקון לחי כמ"ש התוס' ד"ה מ"מ בנדון זה דתיקון לא מהני בלחי לד' הט"ז אם נפרץ פרצה בראשו הוא מטעם דבטל הפתח שנעשה בתחלה באותו צד כיון שעכשיו נעשה פרצה במקום שהיה סתום כמ"ש הט"ז שם זה לפע"ד הוא דוקא בענין שבמקום שהפתח הוא היו פרוץ מרובה עה"ע רק שנתקן בתיקון לחי או קורה דבזה כיון שע"י הפרצה הסמוך לו נתבטל הפתח בטל תיקון לחי או קורה ממנה כמ"ש רש"י ז"ל ד"ה ע"א אבל באם הפרצות כולם א"צ לשום תיקון משום דכולם נכשרו מהכשר ע"מ עה"פ לא איכפת לן אף שהכשר ע"מ עה"פ לא עדיף מתיקון לחי לענין זה ע"כ עדיף מהסברא. דזה אינו מטעם תיקון ולא שייך לומר דבטל התיקון. וראיה לזה מהא דפריך הש"ס ד' יוד ע"ב אהך דר"י וליחוש דלמא שביק פתחא רבה ועייל בפתחא זוטא. ופרש"י ת"ל דלמא שביק פתחא רבה. ובטל תורת פתח מני' ובטל לחי המתוקן בו ונמצא מבוי זה בלא תיקון ע"כ ומשני חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן וכו' ע"ש וקשה דא"כ במאי הוכשרו הפתחים קטנים. דהרי חזינן דאם הי' שביק פתחא רבה ועייל בזוטא. א"כ אין לפתחא רבה עוד דין פתח. א"כ כיון דאין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן א"כ ליבטל דין פתח מהפתחים הקטנים א"ו כיון דהפתחים הקטנים א"צ שום תיקון משום דנכשרו בע"מ עה"פ. כמ"ש הא"ר בשם הרשב"א בעה"ק הבאתיו לעיל. לא שייך לומר דבטל התיקון ואף דהכשר עומד עה"פ. לא עדיף במבוי מתיקון לחי. לענין זה ע"כ עדיף כנ"ל. ובנ"ד דכוותי' הוא. ע"כ אף להט"ז שרי בנ"ד וז"ב לענ"ד:
אמנם כ"ז הוא בענין שכל הפרצות הם באופן שהעומד שבצדם מרובה עה"פ שבצדו כפי המבואר למעלה. אבל באם יש שם בצד ההוא פרצה אחת אשר הוא מרובה עה"ע שבצידה. הנה הפירצה הגדולה ההוא ודאי דצריכה לתיקון לחי עכ"פ כמבואר סי' שס"ג סל"ד ולד' הט"ז אם נפרצו הפרצות הקטנות אח"כ גם הקטנות צריכים תיקון וכבר כ' למעלה שצריכים דוקא תיקון צוה"פ לד' הט"ז. כמו בהך דינא דשס"ג ססל"ד ואף אם נאמר דלא כד' הט"ז עכ"פ ודאי לכ"ע צריך להשגיח דלא לישבק פתחא רבה כו' כמבואר בסי' שס"ג ססל"ד ואף שמסתמא ל"ח לזה כמבואר בש"ס ד' יוד ע"ב הובא במג"א שם סקל"ח אבל אם באמת היה כן צריך צוה"פ לכל פרצות הקטנות כמבואר שם בסי' שס"ג ססל"ד ע"כ היה הנכון לצאת מידי כל חששא לעשות צוה"פ בפתח האחת שם הפ"מ עה"ע. ולענ"ד מ"ש שם בהג"א ומחבר סי' שס"ג ססל"ד אא"כ עשה צוה"פ לזוטא. היינו שאם אינו רוצה לטרוח לעשות צוה"פ לפתחא רבה די שיעשה צוה"פ זוטא אבל אם יש פרצות קטנות הרבה ופרצה א' גדולה די שיעשה צוה"פ לגדולה והקטנים מותרים מטעם ע"מ עה"פ ואף ששבקי פתחא רבא לא איכפת לן לבטל צוה"פ דהא צוה פ אף במקום דלא מקרי פתח כלל רק פרצה כגון ברחב מיוד אמות ובאמת הגאון מוהרש"ק בס' תפארת שמואל פ"ק אות ויו הגיה באמת בהג"א שם דצ"ל לרבה במקום לזוטא ואף שא"א לחלוק על הש"ע שקבע בש"ע סי' שס"ג ססל"ד דאם עבד צוה"פ לזוטא מהני. עכ"פ אם עשה צוה"פ לרבה ולא לזוטא ב"ש דמהני מטעם הנ"ל. ובתשו' בית אפרים סי' כ"ח פקפק באמת למה מהני מה שעשה צוה"פ לזוטא ע"ש ואף שפקפק ג"כ על גי' מוהרש"ק הנ"ל דמה מהני מה שעשה צוה"פ לרבה זה אינו פקפוק מטעם הנ"ל דאף אם בטל פתחא רבה מהיות פתח רק הוי פרצה הא גם בפרצה גמורה מהני צוה"פ כמו ברחב מיוד אמות דודאי הוי פרצה ולא פתח דמהני צוה"פ וז"ב. אמנם עיינתי עוד בזה. וראיתי שבאם נפרץ צד א' בשני מקומות צריך תיקון במקום א' וכן אם נפרץ צד א' בכמה מקומות צריך תיקון בכל פרצה רק פרצה א' א"צ תיקון. אם הע"מ עה"פ אבל שאר פרצות צריכים תיקון אף שהע"מ עה"פ וחומרא זו נובע מדברי התוס' והרא"ש ד' יוד ריש ע"ב. דאיתא בש"ס במבוי הרחב יותר מעשר אמות דאמר שמואל משמיה דלוי דעושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות ומעמידו לארכו של מבוי ע"כ ומשום דכיון שיש שיעור מבוי בפס זה כיון דמשכו הוא ד"א הוי להו כשתי מבואות וכ' שם התוס' והרא"ש דצריך למבוי זה צוה"פ דהוי כמבוי עקום כמין ח'. ע"ש וכן הוקבע בש"ע סי' שס"ג סל"ג להלכה שכ' המחבר ז"ל ומה שמן הפס עד כותל האמצעי של מבוי יש לו דין מבוי עקום שהרי אלו שני המבואות מתעקמים. ובאמצע פתוחים בשני ראשיהם לרה"ר ע"כ. ובודאי שכוונתו שחוץ ממה שצריך לתקן בפתח שניהם בלחי או קורה כמ"ש ה"ה פי"ז הכ"א וז"ל ונעשה כשני מבואות ונותן קורה על שניהם או לחי בזה ולחי בזה וחוץ מזה צריך ג"כ צוה"פ מן הפס עד כותל האמצעי של מבוי וכ"כ הגאון מלאדי בש"ע שלו סי' שס"ג סל"ט. וז"ל ומן הפס עד הכותל אמצעי של מבוי צריך לעשות שם צוה"פ וכו' ע"כ. והנה ד' הרא"ש והטור דהא דדינו בזה כמבוי עקום דוקא אם יש יוד אמות מהפס עד כותל אמצעי. ובב"י תמה עליהם כיון דקיי"ל כרב א"כ אפי' בד"ט הו"ל מבוי עקום וע' בט"ז מה שתי' על ק' זו ודבריו תמוהים וכבר תמה על הט"ז בסי' ק"נ שם ועיקר התי' הוא כמ"ש הד"מ ומג"א. דאין לו דין מבוי עקום לגמרי כד' הריצב"א שבתוס' שם ומ"מ ביותר מי"א החמיר שלא כד' הריצב"א וצ"ל דאף דהריצב"א לכאורה ע"כ ס"ל כד' הרשב"א הובא בב"י סי' שס"ד דמבוי עקום כמין ח' אין דינו כעקום כמין דלת. ובעקום כמין ח' דינו כסתום. ואנן קיי"ל בסי' שס"ד ס"ג דעקום כמין ח' דינו כמפולש ומסתימת המחבר משמע שם דדין עקום כמין חית שוה לעקום כמין דלת וא"כ אף בפחות מיוד אמות דינו כמפולש. מ"מ י"ל דשאני הכא כיון דשני הפתחים קרובים זל"ז שאין מפסיק ביניהם רק הפס בהא הוא ד' הריצב"א דלא הוי דינו כמפולש והרא"ש והטור ס"ל כוותי' באינו מופלג מכותל אמצעי יוד אמות אבל בעקום כמין ח' גם הריצב"א מודה וכ"כ בחי' מהרש"א ד"י ע"ב בתירוצא קמא בביאור דברי הריצב"א שוב ראיתי במחצית השקל כ"כ בביאור ד' הד"מ ומג"א והנה המחבר בש"ע סל"ג סתם דבכ"ע הוי כמבוי עקום כדעתו בב"י והרמ"א הביא ד' הרא"ש והטור ולא הכריע אבל האחרונים הכריעו כד' הב"י וע"ש במג"א ועתה נבא לנ"ד הנה ל"מ אם הבית או הבתים אשר מצידם הפרצה מכאן ומכאן הם משוכים לצד הרחוב משאר הבתים משך ד' אמות כמצוי לפעמים ד"מ אם הפרצות הם בצד מערב. והבתים העומדים באמצע הפרצות הם משוכים לצד מזרח ד' אמות יותר משאר הבתים שמצדי הפרצה לדעתי ודאי דומה להך דסי' שס"ג סל"ג דדינו כמבוי עקום כמין חית. ובזה לפמ"ש המהרש"א אף הריצב"א מודה. וכיון שכן אף אם אין מקצה מזרח הבתים הנ"ל שבצד מערב עד הבתים שבצד מזרח יוד אמות הוי מבוי עקום ואף הרא"ש והטור מודי דהא. לא הקילו בפחות מיוד אמות רק מכח ד' הריצב"א. וכיון שלפמ"ש המהרש"א אף הריצב"א מודה בזה ודאי דין זה כמבוי עקום בעלמא דקיי"ל כרב דא"צ יותר מיוד א' אלא בד' טפחים סגי אלא אף אם הבתים שבאמצע הפרצות עומדים בשוה עם שאר הבתים אשר בצדדי הפרצה לענ"ד ג"כ י"ל דכיון שעכ"פ הבתים ארוכים ד' אמות א"כ הבתים שבצדם דינם כשתי מבואות. שכיון שיש מראש מיצר מערב של הבתים האמצעים עד מיצר מזרח ד' אמות והבתים הנ"ל עומדים בין הפרצות ויש בהם שיעור מבוי דהא במבוי כל שאין הכשר מצד הפס שמן הצד שיהי' מתורת לחי. דהיינו שרחבו הוא יותר מד"א כמבואר בש"ס ד"ה ריש ע"ב ובש"ע סי' שס"ג סי"ב דינו כאלו נפרץ במלואו ולא מהני היתר פסין. וא"ב כיון שאם הי' פרוץ במלואו דהיינו שלא הי' שום בתים בצד מערב בצדדי הפרצות מצד זה ומצד זה ודאי הוי דינו כמבוי עקום דהא זה הוא דין התוס' והרא"ש ממש בד"י ע"ב דהא עכ"פ יש במשך הבית או הבתים שבאמצע הפרצות ד"א. ע"כ דין הבתים שבצפון ודרום כשתי מבואות ודינו כמבוי עקום ה"ה נמי כשיש בצד מערב מצדדי הפרצות בתים עכ"פ כיון שהפרצה שבין הבתים מתחיל מקצה מערב הבתים ומשך הבתים שבין הפרצות הוא ד' אמות ע"כ חולקת שתי החלקים שבצפון ודרום לשתי מבואות ודין מבוי עקום להם ולע"ע אינני מחליט הדבר לגמרי אבל דעתי נוטה יותר להחמיר אבל באם אלו הבתים שבאמצע הפרצות משוכין או אפי' בית א' מהם שבין הפרצות משוך לצד מזרח ד"א יותר משאר הבתים שעומדים בצדדי הפרצות ודאי פשיטא דדומה ממש לדין התוס' והרא"ש שהובאו בש"ע סי' שס"ג סל"ג דהוי כמבוי עקום. והנה לדברי הט"ז בסי' שס"ד סק"ב וכ"ה ד' המג"ש שאף במבואות דידן צריכים תיקון בעקמומית ע"כ אם יש הרבה פרצות מצ"א וכלן פחותים מיותר מיוד אמות צריך דוקא תיקון צוה"פ מכלות כותל של הבית שלצד הרחוב עד כותל שבצד השני של הבתים היינו ד"מ אם הפרצות הם בצד מערב צריך לעשות צוה"פ מקצה כותל מזרחי של הבתים שבין הפרצות שבצד מערב עד הבתים שבצד מזרח ובין הפרצות אם העומד שם שבצד הפרצות מרובה עה"פ באופן הנ"ל א"צ תיקון כלום דהא שם די בתיקון לחי והכשר דע"מ עה"פ הוי כתיקון לחי וכנ"ל ואם שם יש פרצה שהפרוץ שם מרובה עה"ע באופן הנ"ל צריך שם תיקון לחי. ולדעת המג"א סי' שס"ג סקכ"ז והסכמת אחרונים דמבואות דידן א"צ תיקון בעקמומית וכן המנהג א"כ אם יש מצד מערב הרבה פרצות רוחב ד"ט ובקעי בה רבים יש לעשות לכל הפרצות צוה"פ רק אחת מהם אם שם הע"מ עה"פ א"צ לעשות לה תיקון משום דהוי כתיקון לחי ואם הפרוץ שם מרובה עה"ע יתקן האחת בתיקון לחי וכ"ז דוקא אם כל הצדדים זולת צד מערב כולם אינם פרוצים כלל או שהם פרוצים ונתקנו בצוה"פ אמנם כ"ז מעיקר הדין לענין דיעבד אם נפסק הצוה"פ בשבת אד שא"א לתקן במקום זה צוה"פ דהוי נמי כדיעבד אבל לכתחלה יש לתקן הכל בצוה"פ כמ"ש הרמ"א בסי' שס"ג סכ"ו זהו הנלע"ד בדינים אלו: