בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה מז
סקאלא יום ה' כ"א טבת תרט"ו לפ"ק. ושלום תניינא לכבוד הרבני המופלג החריף ובקי מ' מנחם מענדיל נ"י. בזו הרגע קבלתי מכתבו וכל דבריו עברו לפני ואין בהם מתום ומרוב חפצו להשיג כ' שלא בעיון כלל והנה אני טרוד בעניינים נחיצים להשיב למעשה וגם איני רוצה לאבד הזמן ולהשיב על דברי רוח. שיש במכתבו הרבה טעותים רק אעפ"כ אשיב בקצרה בקיצור מופלג על תמצית דבריו בראש מה שהאריך להשיב על תמיהתי על הש"ע ורמ"א סי' שצ"ב. אחר כל האריכות שלו לא השיב מאומה על תמיהתי דהא מבואר ברא"ש ובקיצור פסקי הרא"ש ובטור דאף להרא"ש שפ' כל"ק דלרחבה מערבין אין מערבין לחצאין רק בצוה"פ או בפסין ומינה להרי"ף ורמב"ם שפ' דגם לרחבה אין מערבין לא מהני אף צוה"פ וגם להרא"ש לארכה אין מערבין אף בצוה"פ וכ"ז מבואר ברא"ש ורמזיו ובטור להדיא ומזה מבואר דעשה לחי לחצי מבוי דמהני פסין או צוה"פ לענין הפנימים אף לדברי האה"עו בסי' שס"ג סל"א ע"כ הוי כמו לרחבה וכן במבוי מבוי דינם שוה כמו לרחבה דמהני צוה"פ כמו בלרחבה כמבואר בקיצור פסקי הרא"ש וטור וגם בהרא"ש עצמו מבואר כן אלא שמעל' האריך להעמיס בדברי הרא"ש דברים שאינם ולא יוכל לומר כן בד' הטור ובקיצור פסקי הרא"ש ומ"ש מעל' דבעשה לחי וחצי מבוי הוי כמו לארכה כיון דבני הפנימים אוסרים על החיצונים הו"ל חיצונים רגל האסורה במקומה ואוסרת על הפנימית עכ"ד. לא ידע מה קאמר מה ענין רגל האסורה לכאן כיון דחיצונים אין להם דריסת הרגל על הפנימים דאל"כ אף צוה"פ לא מהני כדין פתח שבין הפנימיות לחיצוניות אם הפנימיות לא עירבה ועיין באה"עו סי' שס"ג סל"א ומה שדחה ראייתי דבלרחבה בעי צוה"פ מדמייתי ע"ה בש"ס פלוגתא דר"ע ורבנן ראייתי מתרתי לישנא דלל"ק הראי' דאי לרחבה סגי בלחי ולאורכה מהני צוה"פ כדברי המחבר ורמ"א מאי פריך רק מהא דלרחבה מערבין כמאן דלא כר"ע הא אף מלארכה ג"כ תקשי דהא עכ"פ בצוה"פ מערבין וכמאן דלא כר"ע ולזה לא היה משני הש"ס מידי דהא כלהו נפקי בחד פיתחא ולל"ב הראיה דאי נימא כהמחבר א"כ אין חילוק בין לארכה בין לרחבה אלא דלארכה צריך צוה"פ ולרחבה א"צ ולל"ב צריך צוה"פ אף לרחבה וא"כ מאי ענין פלוגתא דר"ע ורבנן לכאן הא אינהו מיירי ביש צוה"פ וכל דברי רו"מ מהבל ימעטו ומ"ש לתרץ תמיהתי על המג"א בסי' שס"ד האמת שאיני יודע מה לדונו שלא ידע מה כתב דודאי גם הרר"י מיירי בצוה"פ או בפסין דאל"כ בלא"ה חצר ומבוי א"א לחלק כלל כמבואר בירושלמי שהביא הרא"ש דנ"ט ואפ"ה בעי סילוק דריסת הרגל דוקא כמו דמשני הש"ס הני נפקי בהאי פיתחא כו' הא לא"ה אסור ולדברי הב"י שפסק כרי"ף ורמב"ם דלרחבה אין מערבין אף צוה"פ וסילוק דריסת הרגל ל"מ אף דהני נפקי בהאי פיתחא ולמה כתב המג"א דצוה"פ פשיטא דמהני הא להרי"ף ורמב"ם אף צוה"פ לא מהני אף בסילוקו מדהר"ג ולהרא"ש בעי צוה"פ וסילוק כמו שאמרו בש"ס אהך לישנא דלרחבה מערבין והרר"י ע"כ כרא"ש דאל"כ אף סילוק וצוה"פ לא מהני אלא שלכאורה קשה הא הרר"י פ' דאף לרחבה אין מערבין. אמנם כבר הרגיש בזה הגאון מוהר"ז מבראד בקו"א לתשו' ב"ח החדשות ואם יש ת"י מעלי העתק ממ"ש כעת יעיין תחלה היטב בתשובתי ואח"כ יראה מה השיג. ואז יראה אם כדין השיג והנה בד' התוס' וכי אויר. ב"ה כוונתי לדעתו מה שהרעיש ברעש גדול אמנם הקשיתי דאם הקרפף נפרץ מצ"א לרה"ר ומצ"ב לחצר כמה כ' התוס' דבעינן צוה"פ לצד רה"ר הא ע"כ מצד הלחי שבאמצע יצא הקרפף מתורת כרמלית כמ"ש מהרש"א דאל"כ מאי מהני צוה"פ לכרמלית ועיין בתוס' דכ"ד ע"ב ומכיון שיצא מתורת כרמלית הוי כמבוי וחצר שנפרצו זל"ז וא' מהם נפרץ לרה"ר דסגי בלחי כמבואר בש"ס רפ"ק ומעל' דחה דא"כ בכל מבוי מפולש אם העמיד לחי באמצע נימא שיהי' סגי בלחי גם לצד רה"ר ולא ידעתי מאי ענין שמטה אצל הר סיני ומאי נ"מ אם הקרפף הוא כרמלית או לא כיון שעושה לחי לצד החצר שוב אין דינו ככרמלית והוי כמבוי וחצר שנפרצו זל"ז כמו אם נימא דאין אויר חצר מייתרו דע"י הלחי אינו מייתרו כמ"ש מהרש"א. וגם ע"כ מיירי בכלה לאמצע החצר דאם לא כן אף אם אויר חצר כו' אסור מטעם שמבואר בש"ס ורש"י ד"ח ע"א. וכיון שכן אף אם אויר חצר כו' מכל מקום כיון שע"י הלחי שבינו לחצר אינו מייתרו כמ"ש מהרש"א א"כ סגי בלחי לצד רה"ר ומה ענין זה לדמיונו של מעל' בהעמיד לחי באמצע מבוי מפולש ע"כ המחוור בעיני כמ"ש בדרך האחרון שמיירי שהחצר נפרצה לרה"ר ואין להאריך עוד ומה שתמה עלי למה לא דקדקתי בלשון התוס' שהביא הרא"ש דנ"ט שכתב דמש"ה בעינן צוה"פ שלא יהי' כו' נפרץ במלואו למקום האסור לו ולדברי הו"ל לומר הטעם בכדי לחלוק הדיורין זמ"ז אין כאן תימה דטעם של שתי חצרות שנפרצו זל"ז אם לא נשאר פסין שהדין שמערבין א' ואין מערבין שנים אם עירבה כ"א לעצמה כ"א אסור אף בשלו משום שנפרץ במלואו למקום האסור לו אלא שהיתר חצר בעלמא הוא דוקא בפסין אבל הכשר מבוי הוא בלחי אבל כיון שהורגלו לערב יחד א"א לחלקם רק בפסין ולחי אינו מועיל וכל שלא נשאר פסין הוי נפרץ כא' במלואו למקום האסור לו ובחנם המה וכ"ז אני משיב על עיקר דבריו אבל כל דבריו נכתבו שלא בהשגחה כלל וחוץ מכבודו אני רואה מתחלה ועד סוף שאינו מכיר את ערכו והניקל בעיניו לדבר גבוהות אף נגד רבותינו הגאונים מהרש"ל ומהרש"א והוטב בעיני מה שאני רואה במכתב של הרב הגאבד"ק בוטשאטש שהוכיחו ע"ז ואיני יודע אם אשוב לו עוד כי איני רוצה להשיב רק אל המבקש את האמת לאמתו ולא לזולתו כי הזמן יקר ואינו כדאי לאבדו בחנם ובפרט שאני טרוד מאד בכמה טרדות שונות הנחוצת באמת לאמתה של תורה. ושלום כנפשו ונפש הדו"ש:
שלמה במוהר"י זלה"ה.