בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה לט
סקאלא יום ג' ג' טבת תרל"א. שפעת שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג בתורה ובחסידות החכם השלם מ' צבי הירש נ"י.
מכתבו קבלתי עש"ק העבר ומרוב סיבות שונות לא יכולתי להשיבו ואם כי עדיין לבי בל עמי הנני להשיבו בקצרה. ע"ד אשר שאל כ"ת אם מותר לצאת בשבת במקום שאין עירוב במנעלים גמי הנקראים קלאשין ע"ג המנעלים שטיוול. וחושש כ"ת אולי לא מקרי רק אצולי טינוף אם כי הוא דרך מלבוש כי לובשים אותם גם בעת תגבורת הקור להגן מן הצינה עכ"ד. ושאל חוו"ד הנה מצד זה הי' פשוט להתיר דאף באצולי טינוף כל שהוא דרך מלבוש לית לן בה כמבואר בטוש"ע סי' ש"א סי"ד וע"ש במג"א ובב"י שם סוף הסימן. אמנם מה שיש להסתפק בזה מחמת מחלוקת המחבר ורמ"א שם סל"ו בשני חגורות זע"ז ומדלא התיר רמ"א שם רק שני כובעים או שני אנפלאות זע"ז משום דכן דרך ללבשן בחול זע"ז כמ"ש בד"מ וע"ש במחה"ש ואף דבנ"ד נמי כמה אנשים שלובשין קלאשין ע"ג השטיוול גם בחול מפני הטיט או הקור מ"מ הא כ' שם בס' תו"ש דאם רוב המקומות אין דרכן בכך אף שבמקום הזה דרכן בכך אסור ע"ש וכ"ש בנ"ד שנראה שרוב ב"א אף במקום הזה אינם לובשים כן כ"א מיעוט הנשים וזה גרע יותר וע' בש"ס שבת דקמ"ד ע"ב ובתוס' דצ"ב ריש ע"ב. אמנם אעפ"כ דעתי שאין להחמיר דהא הב"י בש"ע מקיל לגמרי אף בשני חגורות ורמ"א לא הביא דעת הי"א להחמיר רק בשני חגורות אבל מ"ש הב"י בש"ע להתיר בשני חלוקים זע"ז לא הביא רמ"א חולקין אף דאין דרך ללבוש שני חלוקים זע"ז כדאי' בד"מ שם וע"כ דדוקא בשני חגורות החמיר משום דאין דרך לעולם לחגור בשני חגורות זע"ז אבל בשני חלוקים אף דאין דרך ללבוש זע"ז מ"מ כיון דדרך עכ"פ ללבוש כמה מלבושים זע"ז לא חילקו בין שאר מלבושים לחלוקים וא"כ מה"ט כיון דדרך ללבוש ברגל כמה אנפלאות זע"ז מה"ט מותר גם ללבוש שני מנעלים זע"ז ואף שמדברי רמ"א בסופו שלא כ' בפי' להתיר רק שני כובעים או שני אנפלאות ומוכח דלא פסיקא לי' רק במלבושים אלו שדרך ללובשן זע"ז מ"מ כיון שלא כ' בפי' הי"א לאסור רק בשני חגורות זע"ז והוא רק חשש דרבנן כמבואר בסה"ת בפרט שלד' רה"פ אין בזה"ז רה"ר יש לנטות להקל. אמנם העיקר נלע"ד דאף לד' המחמירין בשני חגורות היינו דוקא במקום שא"צ לו אז לחגור בשני החגורות להנאתו רק שמוציא א' לצורך חבירו או לצורך עצמו שצריך להוציא חגורה א' לצרכו למק"א אבל אם צריך להנאתו ללבוש שני חגורות זע"ז נראה דאף הי"א שברמ"א מודים וכ"מ מד' הט"ז סקכ"ה להדיא ומשמע מדבריו דאף אם אין דרך רוב ב"א לחגור זע"ז מ"מ כיון שצריך לזה להנאתו ללבוש זע"ז מותר וכ"מ שם להדיא בבאה"ט בדי הט"ז וכן בס' תו"ש שם שאף שכ' תחלה להחמיר באין דרך רוב המקומות ללבוש זע"ז ותיכף בסמוך אח"כ הביא ד' הט"ז להקל בחגורות הנשים מטעם שצריכה לכך והעתיק בדברי הט"ז שנוהגת קצת הנשים לחגור כן בשני חגורות ע"ש ומבואר כמ"ש. וכ"ש בנ"ד דיש להקל כיון דצריך ללבוש הקלאשין ע"ג השטיוול להנאתו והרבה ב"א לובשים כן בחול כנלע"ד:
ב) וע"ד שאלתו בנדון שאיש א' הביא דורן לאיש אחר איזה חפץ ואמר שנותן לו החפץ ההוא במתנה אדון א' ממונה של שר א' וידוע שהחפץ ההוא גנוב ביד הממונה של השר כי הוא של השר ושאל האיש שהביאו לו עכשיו הדורן אם מותר לו לקבל הדורן ההוא וכ"ת כ' שנראה לו היתר מחמת כמה טעמים רק שמחמת שהאיש הלזה הוא ירא חטא ומתיירא משימצא דשימצא דאיסורא ולזה שאל חו"ד והנה כ"ת כ' בקיצור כמה צדדי היתר ואמרתי להשיב בקצרה מ"ש כ"ת שמצות השבת אינו בעכו"ם הנה אם כוונתו על מצות השבת אבידה. זה כ' כ"ת אח"כ ונדבר מזה לקמן אמנם אולי אגב ריהטא כ"כ וכוונתו על והשיב את הגזילה שזה ג"כ ליתא בגזלת עכו"ם אמת שכ"כ הג' מהרמב"ח בספרו יום תרועה בר"ה דכ"ח ובתשו' נו"ב קמא חיו"ד סי' פ"א והנה"מ רס"י שמ"ח ויישבו בזה דברי רמ"א באה"ע סי' כ"ח מ"מ אף לדבריהם עכ"פ מדרבנן חייב להשיב כמבואר בדברי הרמב"ם ריש ה' גזילה ובטור סי' שמ"ח אלא שלפ"ז הי' אפשר לומר דבנ"ד שהגנב היא ג"כ עכו"ם אין בזה לתא דוהשיב אף מדרבנן וגם י"ל דאף לד' השעה"מ פ"א מה' גזיל' שהביא ד' מהרמב"ח הנ"ל וחולק עליהם נמי מודה בנ"ד שהגנב ג"כ עכו"ם אבל אני תמה על הגדולים הנ"ל שנראה שבמח"כ העלימו עין מד' התוס' בעירובין דס"ב ע"א שמבואר בדבריהם דאף בגזלן ונגזל עכו"ם חייב הגזלן בהשבה כמו בישראל ע"ש ומרהיטת לשונם משמע שדומה ממש לגזלן ונגזל ישראל עש"ה בסוף דבריהם ועכ"פ זה ודאי מבואר מדבריהם דחייב בהשבה רק שי"ל קצת לפרש בכוונתם דלפי האמת אינו משום עשה דוהשיב רק משום דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כדאי' בריש תמורה ריש ד"ו ועיין בנו"ב שם. (א) ובס' המקנה בקו"א ע"ד הרמ"א רס"י כ"ח הנ"ל. ועכ"פ מבואר דגם בנ"ד איתא בהשבה עוד כתב כ"ת וז"ל ובפרט שכל הדין שאין מקבלין חפץ שידוע שגנוב הוא רק מטעם השבת אבידה תה אינו בעכו"ם עכ"ל האמת שכ"מ בנה"מ סי' ל"ד ססק"ה אבל ברמב"ם רפ"ה מה' גניבה ורפ"ה מה' גזילה ובטוש"ע רס"י שמ"ו וברס"י שס"ט כ' דעון גדול הוא לקנות שום דבר גנוב או גזול משום שמחזיק ידי עוברי עבירה וא"ל דדוקא בלקנות שייך ה"ט דלא עכברא גנב משום שע"י שקונה ממנו הוא גונב אבל לקבל מהם במתנה ליתא לה"ט דז"א דאמרו בכמה דוכתי בש"ס אי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא הוו יהיב לי' מתנה א"כ מתנה שוה למכר ועוד דלד' הנה"מ שם כל שהישראל השני עושה בו אח"כ איזה שינוי הוא הגזלן מחדש אמנם אף לד' הקצוה"ח שם מ"מ כל שאכלו הישראל אחר כך מחיוב הוא לשלם לבעלים הראשונים משום מזיק וחוץ מזה י"ל דדוקא בגנב מישראל דקנהו הגנב לענין אונסין מש"ה לא מקרי השני כגונב או גוזל מיד הבעלים כדין גזול ולא נתייאשו הבעלים דמקרי אינו ברשותו של הנגזל וע"ש בקצוה"ח אבל בגזילת נכרי אם נימא דאינו בכלל השבה רק במ"מ ברשותי' דמרי' קאי משום דכל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ כמ"ש הנו"ב שם וע' במקנה רס"י כ"ח א"כ דומה לפקדון דכל היכי דאיתא ברשותי' דמרי' הוא וא"כ לכ"ע הוי השני כגוזל מרשות הבעלים וע"ש בקצוה"ח. וגם בב"ש סי' כ"ח סק"ה מבואר דבלוקח גניבת או גזלת עכו"ם
**((א
) ובזה יש מקום אתי לפ' דברי הש"ס בתמורה ד"ו ע"ב דאמרינן דנ"מ בין אביי ורבא בהא דאעל"מ בשינוי קונה שכ' רש"י בשינוי שמשנה מדעת המקום אי קונה או לא ונלאו חכמי לב ליישב דבריו דאכתי קשה דמאי נ"מ הא הש"ס תי' כל הסתירות שיש על אביי ועל רבא עיין בתשו' מהרי"ט סי' ס"ט (ועיין לק' בהגהותי בסי' נ"ז) ובזה ניחא דנ"מ לענין גזילת עכו"ם דאין בו עשה דלהשיב רק דאעפ"כ חייב להחזיר משום אי על"מ כמ"ש המחברים הנ"ל וזה לרבא אבל לאביי אין חייב להחזיר וזה נכון.)** איכא איסורא אלא שכתב דאינו רק דרבנן כמו עושק כמ"ש הב"י ריש ה' גזילה ע"ש ודבריו תמוהים דהכ"מ אף בגזלת עכו"ם כ"כ משום דס"ל דגם גזלת עכו"ם אינו אסור רק מדרבנן כמ"ש בתשו' ח"צ סי' הנ"ל בד' הכ"מ וכ"כ בתשו' נו"ב הנ"ל ולד' הכ"מ אבל כבר חלקו עליו הח"צ והנו"ב שם דגזלת עכו"ם וגניבתו למ"ד גזל גוי אסור אסורין מה"ת והח"צ הביא שם ראיות חזקות וכ"כ בס' מחנה אפרים ה' גזילה סי' ג' וע"כ גם רש"י ס"ל כן ומ"ש רש"י בסנהדרין דנ"ז ע"א ע"כ דעל עושק קאי כמ"ש בס' כפ"ת בסוכה ד"ל או כמ"ש הר"ן בחי' שם דסוגיא דסנהדרין כמ"ד גזל גוי מותר ע"ש אלא שמה שמבואר בדברי רש"י הנ"ל דהיכא דאסור רק משום חילול השם אינו רק מדרבנן וכ"כ הכ"מ ריש ה' גזילה בפשיטות. וכ"כ בתשו' מהרי"ו סי' קל"ח שממנו מקור דברי הגהת רמ"א באה"ע רס"י כ"ח. אבל בתוס' ב"מ דפ"ז ע"ב. ובבכורות די"ג ע"ב מבואר דהיכא דיש ח"ה אסור מה"ת וכ"כ בתשו' ח"צ הנ"ל בפשיטות. ועיין בספר שעה"מ ריש ה' גזילה וגם מבואר בתוס' ב"ק דקי"ז ע"ב דבגניבה איכא נמי ח"ה ע"ש. וע"כ דדוקא בהא דהפקעת הלואתו דפרש"י שם כי ליכא ח"ה כגון היכא דטען ליה ליורש נתתי לאביך ומת ע"ש דבכה"ג ליכא ודאי ח"ה כיון דאי אפשר להתוודע זאת להעכו"ם לעולם אבל כל היכא דאפשר בשום ענין להתוודע להעכו"ם אח"כ יש ח"ה כמ"ש התוס' ב"ק הנ"ל דבגניבה איכא ח"ה כשידע לבסוף סוף דבר ברור בעיני שאסור להישראל לקבל דורן הזה:
וע"ד שאלתו השלישי באווזא שנשבר בה א' מהעצמות שהם כמו סכינים שהובא בש"ך סי' ל"ב סק"ט וכ' כ"ת שלא מצא מזה באחרונים האמת הוא שכבר מוזכר שאלה זו באחרונים והנני שולח לו העתק מהתשו' שהשבתי שנה העברה בזה לק' סנאטין וממנה יבין כ"ת הדבר לאישורו איך הדין בזה והנה לא יכולתי להאריך יותר מרוב טרדותי וחולשת כחי ושלומו יוגדל כנפשו ונפש הדו"ש באהבה כה"י. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל: