בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה לב
סקאלא יום א' כ"ח תשרי תר"ל. ושלום תניינא לכבוד הרב המופלג החריף ובקי מ' צבי הירש העליר נ"י:
מכתבו מיום כ"ו דנא קבלתי ולחולשת כחי וטרדותי אשיבהו בקצרה כמדבר על לב חכי"ב ואבא ע"ס קונדרוסו. א) עמ"ש בתשובתי דעכ"פ גם לד' כ"ת כשר הכוס לברכה משום ס"ס דהא אף לד' הריב"א אי הולכין אחר המעמיד תורת כל' עליו כמבואר בתוס' שבת דט"ז ור"ה ד"יט ע"ז כ' כ"ת דאף אי הולכין אחר המעמיד י"ל דל"מ סתימה ולכן הקו' התוס' בר"ה על ריב"א דמנ"ל דר"מ סובר הולכין אחר המעמיד וי"ל טעמו דמהני סתימה עכ"ל. ובאמת דברי ברורים כשמש דהא התוס' שדחו פי' ריב"א כ' דא"כ מנ"ל דר"מ אזיל בתר מעמיד וגם מדהאריכו התוס' בשבת להביא התוספתא דפליג ר"מ ארבנן בהא של דלהס"ד שהוא שטת הריב"א בר"ה הוי ס"ל דר"מ ל"פ בזה אחכמים ואפ"ה שפיר מטמא משום דאזיל בתר מעמיד והרי מפו' כדברינו וגם מצד הסברא כיון דלמ"ד דהולכין אחר המעמיד נעשה ע"י הסתימה ככלי מתכות ובכ"מ ל"א הך כללא דכל שטהר כמ"ש גם כ"ת אח"כ. וגם כיון שנעשה מכ"ח כ"מ פנים חדשות באו לכאן א"כ ודאי מקבל טומאה מכאן ולהבא לכ"ע והן אמת שמדברי הריש פ"ב מכלים מ"ב מוכח להדיא איפכא שהק' על הש"ס דשבת הנ"ל דקאמר ור"מ הוא דהכל הולך אחר המעמיד מהא דכ"ח שטהר וכו' ותי' התם לר"מ דל"ל הך סברא ע"ש וזה להיפך מדברינו אמנם דברי הר"ש אל מרפסן איגרא וכבר עמד בס' מים טהורים שם ע"ד הר"ש הנ"ל ותמר עליהם וכי ג"כ כמ"ש דאי הולכין אחר המעמיד אף לרבנן דכ"ת שטהר אעפ"כ טמא בהא משום המעמיד מהני טעמי דכתיבנא ועכ"פ לד' התוס' ודחי ברור כמ"ש בתשובת כנ"ל:
ב) עמ"ש בתשובתי דהתוס' בחולין דנ"ה באו ליישב מתני' דפ"ב דכלים כו' ותמה כ"ת דהא התוס' שם בקושייתם כ' ואי בעינן יחוד לקבל רימונים כו' ומבואר דקושייתם על הש"ס ס"פ המצניע ומבואר דס"ל כשיטת הריב"א דאף בכלי שלם שניקב אמרינן כל שטהר עכ"ד והכה אני עוסק בדברי התוס' אלו ואיך לא ראיתי מה שכתבו אבל כ"ת לא ראה דברי חי' מהר"ם שי"ף שם שכ' וז"ל והא דהקשו וא"ת כו' אשברים דהכא הקשו אף שהזכירו בקושייתם ואי בעי יוחד כו' כשניקב כמוצא זית משום שסמכו אהוכחתם כבר דשוין ע"ש. אף שנראה שמהר"מ שי"ף לא נחית לדברי התוס' בר"ה הנ"ל וספוקי מספ"ל אי בכלי שלם שניקב מועיל תיקון וגם פסיקא לי' דהא דחתכו חוליות דומה לכלי שלם שניקב. ולענ"ד דאף שמדברי הר"ש והרא"ש בפ"ב דכלים מ"ב מבואר כן מ"מ לדעת התוס' עכצ"ל דחתכו חוליות דומה לשבר כלי וכ"ה מהסברא ומש"ה הוצרכו לתירוצי. והתוס' ודאי אזלי לשטתם בר"ה כאשר פירשתי בתשובתי ומ"מ תמיהת כ"ת אינו תמי' כנ"ל אמנם אני דקדקתי יותר בלשונם שלא כתבתי על קושייתם רק על ישובם משום דאף אם הקשו נמי על הא דשבת מ"מ בזה יש ליישב ולחלק בין כלי שלם שניקב כמ"ש התוס' בר"ה עפ"י התוספתא אלא דאכתי צריך ליישב הא דפ"ב דכלים ומש"ה הוצרכו לתירוצם ובתירוצם מתיישב הכל גם המדקדק בלשונם מתירוצם והלאה שדברו הכל משברים. ובלא"ה דברינו מוכרחים דאל"כ מה ענין קושייתם ופלפולם אהך מתני' דכלים דמייתי הכא ולא העמידו דבריהם בשבת ס"פ המצניע שהוא מקורם לזה כיון שע"ז סובב קושייתם ופלפולם איו כמ"ש בתשובתי:
ג) אחר שלא הונח לו לכ"ת במ"ש שהתוס' בחולין אין סותרים דבריהם שבר"ה ובשני המקומות סוברים כהר"ש והרא"ש דבכלי שניקב ל"א כל שטהר כמ"ש מהרש"א ומהר"ם מלובלין בשבת דט"ז וכ"ת לא הונח לו בזה וכ' איפכא דהתוס' ס"ל כריב"א דאף בכלי שלם שניקב איתא לכללא דכל שטהר ומה שחלקו בר"ה על הריב"א הוא לפימ"ש בחולין דכל דמועיל יחוד בלא תיקון ל"א כל שטהר ומש"ה בכלי שלם שניקב כמוצא זית דמועיל יחוד לרימונים מש"ה מועיל נמי תיקון עכ"ד בקונטרס הלזה. והיינו דהתוס' ס"ל גם כלי זכוכית יש בהם מדות דכ"ח שבס"פ המצניע ובקונט' הקדום כ' כ"ת ליישב ד' הריב"א שלא תקשה עליו ממשנה מפורשת פ"ג מ"ג שמבואר שם דלכלי שלם שניקב מהני תיקון וכ' כ"ת ליישב דלריב"א טעמא דמתני' דמהני תיקון משום דאכתי שם כלי עליו אף דניקבה כמוצא זית מ"מ אם יחדו לרימונים מקבל טומאה אבל בכלי זכוכית ס"ל להריב"א דאין בו ה' מדות שבכ"ח וכיון שניקב טהר לגמרי ול"מ יוחד ע"כ גם תיקון ל"מ והתוס' חלקו בזה וס"ל דאף בכ"ז יש ה' מדות עכת"ד כ"ת בשני הקונטרסי' בענין זה וראשונה דבריו הם נגד ד' מהרש"א ומהר"ם לובלין בשבת דט"ז בשטת התוס' ודבריהם ברורים ומוכרחים וחוץ מזה הנה הגם שבסברתו קדמוהו הר"ש והרא"ש שם שכ' ועוד דעדיין כלי הוא לקבל בה רימונים מ"מ הם ל"כ זה רק לסניף אבל עיקר טעמא הוא משום דבכלי שלם שניקב שם כלי עליו כמ"ש הר"ש והרא"ש שם מתחלה וגם בפ"ב מ"ב אבל כ"ת עשה מזה יסוד מוסד לפלוגתת ריב"א ותוס' ליתא מכמה טעמים חדא דדוחק גדול לומר דבזה יפלגו ריב"א ותוס' אם בכ"ז יש ה' מדות דכ"ח או לא וממש לא ניתן להאמר ועוד דא"כ מה חלקו התוס' בר"ה על ריב"א דאכתי שפיר י"ל דהא דניקב והטיף לתוכו אבר מיירי שניקב כמוצא רמון דל"מ עוד יוחד ובזה התוס' מודים לריב"א לדעת כ"ת. ועוד דאכתי מה יענה ריב"א למתני' דפ"ג מ"ג לר"א דס"ל בשבת דצ"ו דכשניקב כמוציא זית טהור ול"מ יוחד לרימונים וע"ש בפרש"י וכ"פ הרמב"ם רפי"ט ועכנ"ל לפע"ד לריב"א דמיירי מתני' דפ"ג בשניקב פחות משיעור מוציא זית והרבותא הוא דאף שאח"כ אחר שעשאה בזפת נשברה ובגיסטרא שיעור הנקב כמוציא משקה כדאי' ס"פ המצניע. ואם היו נעשה גיסטרא מתחלה ל"מ סתימה אח"כ כמבואר בסיפא דמתני' אעפ"כ מועיל ברישא כיון שבעת הסתומה הי' כלי שלם ולא הי' הנקב כשיעור המטהר מש"ה מועיל הסתימה דאף שנשברה אח"כ ונעשה גיסטרא מועיל הסתימה דמעיקרא כצ"ל לריב"א אבל התוס' וכל הראשונים חולקים עליו ופי' דבניקב כשיעור מיירי ואפ"ה מועיל סתימה משום דבכלי שלם שניקב ל"א כללא דכל שטיהר וע"כ ד' התוס' בחולין יתפרשו כמ"ש בתשו' הראשונה ולא כדעת כ"ת:
ד) תמה כ"ת ע"ד מהרש"א ומהרמ"ל שבתוס' חולין דנ"ה הנ"ל דהא מחט מתכות הוא ובכ"מ ל"א כל שטהר עכ"ד ויפה תמה אלא שכבר קדמו בתמיה זו שם במקומו בס' לב אריה ה) כ' כ"ת לפי דרכו הנ"ל ליישב הש"ס בזבחים ריש דצ"ה דמשני שניקב בשורש קטן דממ"נ אי יצא בנקב זה מתורת כלי א"כ הד"ק לדוכתי' דלאו כלי הוא ועוד דאמאי לא משני שניקב כמוציא זית וסתמו ותי' לפי דרכו דגם התוס' ל"מ סתימה רק משום דמועיל יוחד לרימונים ובכלי מקדש ל"ש לומר שיחדו לרימונים ע"כ ל"מ סתימה ומש"ה מוקי שניקב כש"ק ואף דבעינן נקב כמ"ז דוקא מ"מ מיירי בניקב כש"ק וסתמו וחזר וניקב כש"ק וסתמו עד שהשלים למ"ז ובכה"ג מועיל סתימה דל"ש כיון שטהר דהא לא ניקב בפ"א כשיעור וא"כ שפיר הוי כלי ואפ"ה נטהר מטומאה דפ"ח באו לכאן וכדאי' בשבת דקי"ב עכ"ד. וגם בזה לא כיון יפה מחמת כמה טעמים א' כמ"ש למעלה דא"א לחלק בהכי דא"כ אכתי תקשי מתני' דפ"ג מ"ג לר"א דס"פ המצניע כי דהא כ' התוס' שם בזבחים דגם שם נקרא כלי משום שאם הי' מייחדו לזתים או לרימונים הוי מקבל טומאה מכאן ולהבא וזהו דלא כדברי כ"ת ג' דלשטת התוס' שחלקו שם על פרש"י בהא דרצוף מרצוף אאל"כ בסתמו דא"כ פ"ח באו לכאן ואינו מקיים מצות שבירה בכלי הראשון שהי' צריך שבירה. אמנם אף לפרש"י י"ל דלא בעי לאוקמי בסתמו דא"כ תרתי למ"ל למיתני בחדא גוונא הא דכ"ח וכלי נחושת וכצ"ל ע"כ ליישב בזה ק' התוס' מה שהק' על פרש"י דא"כ ברישא נמי לישני הכי שחזר ותפרו ולפמ"ש א"ש:
ועוד דאכתי לפ"ד כ"ת ל"ל לשנויי שניקב בש"ק דהא אף בנקב קטן שפיר משכחת לי' דניקב נקב קטן וסתמו וחזר וניקב וסתמו עד שהשלים למוציא זית ומ"ש ניקב כש"ק דנקט ע"כ אין מקום לדברי כ"ת בזה:
ו) עמ"ש בתשובתי דלפע"ד דלענין קבלת טומאה אם גוף הכלי שלם רק שנשבר הבסיס שלמטה אף שא"י ליישב בלא סמיכה מקבל טומאה דלא בעינן שיהיה יכול ליישב בלי סמיכה דוקא רק בשבר כלי כו' ע"ז השיב כ"ת ממשנה פי"ח דכלים מ"ג והנה לא עיין כ"ת ברמב"ם ספ"ג דמבואר דחזר בו ממה שפי' בפיה"מ ומפ' למתני' דמיירי בשדה ותיבה המחזיקות מ' סאה ואינן מקבלים טומאה כשהם שלימים והיה הו"א דכשניטל א' מרגליו יקבלו טומאה דשוב אין עשוים לנחת קמ"ל דאפ"ה אין מקבלים טומאה כמקודם ולפ"ז אין לראיית כ"ת מקום ומ"מ אף לפי' הרמב"ם בפיה"מ אין משם ראיה לכ"ח וכ"ז דהא שם בשדה אין מקבלים טומאה לפי' הרמב"ם בפיה"מ אף אם יכול ליישב בל"ס רק שנוטה קצת לצד א' מחמת חסרון הרגל ובכ"ח קפדינן דוקא אם א"י ליישב בל"ס וע' ברפ"ד במשנה ורע"ב שם ד"ה וחכמים ועכ"פ המעיין במשניות ורמב"ם פי"ח ה"י י"א י"ב יראה שלא נמצא ד"ז דצריך שיכול לישב בל"ס רק בשברי כ"ח והא דכיסוי הלפס פ"ב מ"ה היינו משום דכשיש לו חידוד אין עשוי לסנן בו הירק ולא נעשה לקבלה רק לכיסוי וכיסוי כ"ח טהור אמנם אף אם נאמר דאף בכלי שלם שנשבר הרגל וא"י ליישב בל"ס מ"מ ודאי דלא גרע מניקב דמועיל תיקון לדעת כל הקדמונים חוץ מריב"א שנדחה דעתו ומה שהביא כ"ת מפ"ג דכלים מ"ד מחביות שנשברה ודבק ממנה חרסים זה בשבר כלי דל"מ תיקון בכ"ח משום דכל, כ"ח שטהר וכבר חילקו כל הקדמונים דחביות שניקבה מהני תיקון וה"ה או כ"ש בנשבר הרגל לבד אף שלא היה יכול ליישב בל"ס. והרי בנט"י דודאי קפדינן אמנא ובניקב ככ"מ או עכ"פ בנקב המטהר מטומאתו פסול לנט"י ובשהכלי שלם רק שנשבר בסיסו וא"י לישב בל"ס אף דלשטת התוס' והרא"ש והטוש"ע פסול לנט"י מ"מ אינו פסול לכ"ע כמ"ש הב"ח והט"ז סי' קנ"ט ומכ"ש לענין כוס של ברכה דלרוב פירושו הראשונים ז"ל בפי' חי הנאמר בכוס של ברכה א"צ שיהי' הכוס שלם רק לפי' חכמי נרבונא שבתוס' שפי' הכי ותר"י בש"ס ברכות דחי פי' זה אף שאנו חוששים לדבריהם מ"מ מה מצא הכוס חן בעיני כ"ת להחמיר בו יותר מכל הני דבעינן כלי מד"ת באין חולק כמו כל הני דקחשיב להו בתוספתא ס"פ מחט וטבעת שהבאתי בתשובתי והובא בהר"ש רפ"ד מכלים וע"ש בהר"ש דחשיב כל הני דבעינן כלי דוקא ולא שברי כלי כל הני דחשיב בתוספתא דידים והר"ש כ' ב' פירושים על הא דאי' בתוספתא אין מקדשין אי קידוש אפר פרה או קידוש ידים ורגלים ולא מספ"ל שמא הפי' הוא דאין מקדשים קידוש היום ועכ"פ ודאי דהא דכוס של ברכה קולא טובא מנט"י ומכל הני דבעינן מה"ת כלי כדחשיב להו בתוספתא והר"ש הנ"ל דלא כד' כ"ת שמגבי' חומרא זו דכוס שלם מאד להחמיר יותר מכל הני ועל כיוצא בזה אמרו יציבא בארעא כו' ועכ"פ תיקון ודאי מהני כנ"ל:
ז) על מ"ש בתשובתי שכ"ת אישתמיט לי' ד' הב"י בא"ח סי' קנ"ט שכ' בפי' התוספתא דידים דאפי' בשבר כלי שא"י ליישב בל"ס מועיל תיקון שיוכל ליישב בל"ס וכשר לנט"י ומזה שפטתי לנ"ד וכ"ת בא להשיב על דברי והאריך והביא ד' התוספתא דס"פ מחט וטבעת שהבאתי בתשובתו והובא בהר"ש רפ"ד דכלים וכ' כ"ת בפשיטות דחכמים ל"פ ברישא אר"מ רק לענין טומאה אבל לענין אי הוי כלי לענין קידוש והזאה ומילוי והצלת צ"פ והצלת אויר כ"ח גם חכמים מודי לר"מ דאף בכ"ח שטהר מהני תיקון ומזה דחה ראייתו מהב"י דאף דכ' דלענין נט"י מהני תיקון מ"מ כיון שלענין טומאה ל"מ תיקון לחכמים י"ל דה"ה לענין כוס של ברכה גם כ' כ"ת לדחות תמיהתי שתמהתי בתשובתי על הריב"א מסיפא דתוספתא הנ"ל לענין כ"ז וכ"ע וכ"ת כ' דלק"מ דהא בסיפא לענין כ"ע וכ"ז לא קתני כלים לענין טומאה רק דהוי כלי לענין קידוש מ"ח ואינך לכן ל"פ חכמים דבזה גם ברישא חכמים מודים לר"מ ח"ב ופשוט ולכן אף שהמג"א בסי' קנ"ט כ' דלענין נט"י מועיל סתימה מודה דלענין טומאה ל"מ סתימה ולכן שפיר י"ל דכיון דל"מ סתימה לטומאה ה"ה דל"מ סתימה לענין כוס של ברכה עכ"ד כ"ת והנה אף לפי מה דפשיטא לי' לכ"ת בביאור התוספתא הנה כבר כתבתי דהרבה יותר מדאי חפש כ"ת לבקש צדדים להחמיר בזה ולהגדיל חומרא של שלימות הכוס ששורשו רק מדרבנן ואינו לרוב הפוסקים יותר מקידוש מי חטאת דבעי כלי מה"ת כמפו' בקרא ואם לקידוש מי חטאת ודכוותי' מקרי כלי מכ"ש דמקרי כלי לענין זה ואף אי הוי מספ"ל אי לדמוי לקידוש ואינך או לטומאה הו"ל למיזל לקולא בדרבנן כי האי שאינו אליבא דכ"ע אמנם בעיקר הדבר מה דפשיט לי' לכ"ת לדידי פשיטא לי איפכא והנה הגם שלכאורה מד' הר"ש פ"ה דפרה משנה ה' בד"ה ולא בשולי המחץ משמע כד' כ"ת שחכמים מודים בהא לר"מ. אמנם לדעתי אאל"כ דמה טעמם יש בזה מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא ובפרט דבכל דוכתי בדאורייתא לחומרא אזלינן וכאן ניזל בתר איפכא הכא לקולא והכא לקולא ועיין בתוס' שבת דצ"ה בד"ה ערמינהו ע"ש היטב ובחי' מהרש"א שם. ועוד אם נאמר כד' כ"ת א"כ דין כ"ח וכ"ע וכ"ז בני בקתא חדא נינהו ודינייהו שוה לענין זה וא"כ אמאי תני להו בתוספתא בתרתי רישא וסיפא הו"ל לכללינהו בחדא וזה תימה רבה לדרך כ"ת א"ו הא בדותא הוא אלא שקידוש ואינך וקבלת טומאת דין א' להם והחילוק היא בין רישא לסיפא דברישא בשברי כ"ח ס"ל לרבנן דכל שטהר כו' וה"ה דאינו מועיל תיקון למשוינהו כלי לענין קידוש ואינך ובסיפא בכ"ע וכ"ז חכמים מודים לר"מ דמועיל תיקון לענין קידוש וה"ה דהוי כלי לענין קבלת טומאה וז"ב כשמש והכי משמע להדיא מדברי הרמב"ם פ"ו מפרה אדומה ה"ג וה"ד שבה' ג' בדפנות הכלים ושולי המחץ שהוא רישא דתוספתא הנ"ל לא כתב דמועיל בהו תיקון והיינו משום שהם שברי כ"ח ואינו מועיל תיקון לרבנן דקיי"ל כוותייהו ובה' ד' בשולי כ"ע וכ"ז שהוא סיפא דתוספתא הנ"ל כ' דמועיל בהו תיקון כמפורש בתוספתא והיינו כמ"ש והר"ש הנ"ל ע"כ נקט למילתי' אליבא דר"מ דוקא וכ"ז ברור בעיני כשמש ודלא כמ"ש כ"ת:
ח) הנה כ"ת האריך בקונטרס הראשון לפסול הכוס משני טעמים טעם הראשון משום ד' הריב"א שס"ל דכ"ז דומה לכ"ח ואמרינן כל שטהר שעה א' כו' וא"כ אף אם הי' התיקון תיקון טוב ל"מ שיחזיר להיות כלי מצד הדין טעם השני אף לד' התוס' דכ"ז ככ"מ דמי ול"א בי' כל שטהר ואם הי' מתקנה תיקון מעליא הי' חוזר ונעשה כלי מכל מקום התיקון שעשו בזה לאו תיקון הוא משום דאינו מועיל סתימה רק לכ"ח בזפת אבל לשאר כלים ל"מ סתימה.. והאריך כ"ת בזה מאד והקשה על הש"ס בשבת דקי"ב דמיבעיא להו ניקב כמוציא זית וסתמו כו' עד שהשלימו למ"ר והא בכלי עץ מיירי ול"מ סתימה והאריך ליישב דהא דל"מ סתימה בשאר כלים הוא בשכבר נתבטל מתורת כלי ע"י הנקב אבל אם הנקב קטן משיעור שנתבטל מתורת כלי על ידו מהני סתימה ואני השבתי ע"ז וז"ל ואין חילוקו מתקבל כלל דדוקא לענין טריפות הוא דמחלקינן בהכי דדוקא בניקב דמינה מיטרפא ל"מ סתימה דסופו ליסתר משא"כ בנקב דלא מינה מיטרפא מהני סתימה כדאי' בש"ס יבמות כו' אבל לענין סתימת כלי אין מקום לחלק בזה עכ"ל וע"ז השיב כ"ת עכשיו וז"ל סברא זו מבוארת במשנה פ"ג דכלים מ"ג וז"ל חבית שניקבה ועשאה בזפת ונשברה אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית טמאה מפני שלא בטל שם כלי מעליה חרס שניקבה ועשאה בזפת כו' טהור מפני שבטל שם כלי מעליה וע"ש ברמב"ם ובר"ש וברע"ב דהיכא דנתבטל שם כלי מעליה ל"מ סתימה עכ"ל כ"ת ונשתוממתי על המראה מה חידוש חידש כ"ת בהביאו המשנה הזאת הלא הבאתי משנה זאת ודברי הרמב"ם והר"ש בריש תשובתי הקודמת אלא שדברי כ"ת אלו המה שלא בהשגחה כלל דהא לפי' הרמב"ם והר"ש מיירי משנה זו אף בניקב בכדי טהרתו שהוא כמוציא זית ואפ"ה מועיל הסתימה משום דאף שבניקבה זו נטהרה מטומאתה עכ"ז שם כלי עליה אף שניקבה ועוד דמאי מייתי כ"ת ממשנה זו הא במשנה זו בכ"ח מיירי ובכ"ח מהני סתימה בזפת משא"כ בשאר כלים דהא עיקר דברי כ"ת לפלפל ולהקשות על הש"ס בשבת הנ"ל דמה מועיל סתימה דהא בכלי עץ ל"מ סתימה וע"ז חילק כ"ת דאף דל"מ סתימה בשאר כלים זהו דוקא בשניקב בכדי טהרתו אבל בשבת דמיירי שניקב רק כמוציא זית ובכלי עץ שיעור בכדי טהרתו הוא כמ"ר מש"ה מהני הסתימה וא"כ מאי מייתי כ"ת ממשנה זאת ואף שאנכי כתבתי כעין סברא זו לעיל סוף אות ג' ליישב משנה הנ"ל לשטת ריב"א אבל כ"ת לא נחית לזה רק הביא פי' הר"ש והר"מ והם בניקב כמוציא זית שהוא כדי טהרתו מפרשי למתני' אבל גם לפי פירושי לשיטת ריב"א אין זה ענין לכאן כלל וכ"ת ל"ד בזה כלל דדוקא בכ"ח בזפת דהוי סתימה מעליא אלא דחז"ל קבלו דכ"ח שטהר שוב ל"מ אף תיקון יפה שתחזור להיות כלי לקבל טומאה ולשיטת ריב"א אף בכלי שלם שניקב הוי הכי בזה שפיר יש לחלק דאם הנקב לא הוציאו מתורת כלי לענין טומאה היינו שהוא נקב קטן שאינו מיטהר בהכי אם סתמו מועיל הסתימה דאף שנשבר ונעשה גיסטרא אח"כ דשיעור נקב שבגיסטרא היא כמוציא משקה אפ"ה מועיל הסתימה הראשונה כיון דאז הי' כלי שלם ולא נטהר מחמת הנקב כי לא ניקב בכדי טהרתו לזה שפיר הי' מועיל אז הסתימה שוב הוי כאילו לא ניקב כלל (א) משא"כ לענין החילוק שבין כ"ח לשאר כלים לפי ד' כ"ת שד' הראב"ד שאין מועיל סתימה רק לכ"ח בזפת הוא כלל מוחלט
**(א
) ומזה ראי' לדברי הט"ז באו"ח סי' י"ב בסוף התשו' עיין במ"ז ובהגהות לב"ש ובספר שערי תשובה שם והבן אבל עכ"פ מקרי פנים חרשות כמו דפשטינן בש"ס שבת שם ובעירובין דכ"ד ועיין בתשו' ח"ס חח"מ בהשמטה סי' קפ"ט.)** כמו שנראה מדברי הט"ז א"ח סי' קנ"ט והנו"ב מה"ת יו"ד סי' קמ"ב. וזה אינו מצד הלכה ודינא רק מצד טעמא דקים להו שהסתימה אינה סתימה מעליותא רק בכ"ח ובזפת ולא בשאר כלים א"כ כיון דבשאר כלים אינו סותם יפה או שאינה מתקיימת מה מקום לחלק בזה בין אם ניקב בשיעור טהרתו או לא ודוקא לענין נקב שבבע"ח יש לחלק בהכי דבנקב דמיטרפא בי' ל"מ סתימה שאינה מעלה ארוכה בנקב זה משא"כ בנקב דלא מיטרפא בי' ועיין תשו' נו"ב קמא יו"ד סי' י"ז וכ"ה בטבע בע"ח כמובן אבל ל"ש לחלק בהכי לענין נקב שבכלי שאין בו רוח חיים וע"כ כלל זה ל"ד הוא כמו שהארכתי בתשו' הקודמת ודברינו ברורים ב"ה כשמש ובהכי נדחה מ"ש כ"ת אחר כך לדחות ראייתי ממשפך ספ"ג דשאני התם שכך נעשה מתחלה והאריך ואין זה כלום דהא כאן אנו דנין אם הוא סתימה טובה וא"כ מה חילוק יש בין אם נעשה הנקב מתחלה או אח"כ ואדרבה בשל חרס מועיל יותר הסתימה לנקב שאחר כך מאם נעשה מתחלה כמ"ש בתשובתי בשם הר"ש שם והאריכות בזה אך למותר ועמ"ש בתשובתי הקודמת והגע בעצמך כו' כ' כ"ת ל"ד כלל דהא משנה מפורש בפ"ב מ"א כו' חוזר ועשה מהם כלים מקבלים טומאה מכאן ולהבא ולכן אם נפל נסר א' וחזר אח"כ ונתן נסר אחר הו"ל כחזר ועשה מהם כלים דמהני לקבל טומאה מכאן ולהבא אבל סתימת נקב ל"מ וז"פ עכ"ל ואין אומר ואין דברים דמתני' ל"מ בהכי רק דמן השבר עצמו עשה כלים חדשים וע"ש בפי' הרמב"ם. אמנם אי מיירי בגוונא שכ' כ"ת אדרבה יש נמי ראיה לדברינו מן המשנה דמה לי תיקון הכלי בנסר שלם או בחתיכת נסר וז"פ וכ"ת עשה מדבר פשוט פשוט להיפך וע' בהשגת הראב"ד פכ"ז מכלים הי"ז ובכ"מ שם עש"ה. ט) מה שרצה כ"ת ליישב דבריו מ"ש ליישב קו' התוס' בר"ה די"ט מעל פרש"י בלשון ראשון ואני בתשובתי דחיתי דבריו וישובו וכ"ת חזר וכתב דבריו שבקונטרוסו הראשון ולא חידש מאומה ליישב דחייתי והרואה יראה שאין מקום לדבריו ודחייתי לאו דחיה בעלמא הוא רק שדברי כ"ת אין להם מקום כלל ולרווחא הבאתי לשון רש"י עצמו בשבת דט"ז שמפורש כדברי ומ"ש כ"ת שאינו מבין פירושי בדברי מהרש"א בר"ה די"ט תמה אני שהוא פי' פשוט וא"א לפרש בא"א עכשיו ראיתי בס' קרבן ראשית שפי' כמ"ש. והנה בעתים הללו מחמת חולשת כחי שגם גוף הכתיבה קשה לפני איני משיב בשום ענין רק פ"א יוכשר בעיני החכם השואל או לא אני ב"ה מדקדק בתשובתי ומעולם אני אוהב אמת בפרט בתורת אמת אמנם לאשר כ"ת פעם ראשונה שלח דבריו לפני הנני משיבו עוד הפעם הזאת בענין זה. אמנם לא יטרידנו עוד הפעם כי לא אשיב עוד בזה כי כבר יצאתי י"ח במה שיש בו די. ובמקומי אני עומד שמצד הדין לענ"ד כוס זה כשר לברכה רק אם כבר הורה כבוד יד"נ חותנו הרב החריף וכו' להחמיר איני רוצה להורות שם נגד דבריו וכבר הורה מורה מומחה ואינו משיב בעתים הללו רק בדבר הנחוץ באמת להלכה למעשה כי בעוני כשל כחי מאד ואני עוסק ברפואת וה' יעזריני לחזק כחי לעבודתו ולתורתו הק' ית"ש ושלום תורתו יוגדל כנפשו ונפש הדוש"ת באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה.