בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה יט
סקאלא יום ה' כ"ה אייר תרכ"ו לפ"ק. אשוב ואומר שלום לכבוד אה' ידידי הרב המופלג בתורה ויראה החריף ובקי חכם השלם כש"ת מו"ה מרדכי נ"י
מכתב קבלתי. ואשר שאל במלתא דאתי לקמי'. בשבת פ' קדושים
שקרא החמישי עד חמשה פסוקים סמוך לסוף הסדרא ומעל' כ' פלפל איך להתנהג והעלה שלדעתו יקרא עם הששי עד סוף הסדר והשביעי יקרא למפטיר. ויקרא עמו מה שקרא לששי. ולא יאמר קדיש עד אחר ברכת ההפטורה ע"ד שמבואר בסי' רפ"ב ס"ה וס"ו. והאריך בזה. ובאמת מפלפלו נהניתי. אבל בגוף הדין אינני מסכים עמו. והאמת אהוב מכל. דלדעתי להלכה שידלג ויקרא פסוק א' למפרע ועוד שני פסוקים לששי ולשביעי יקרא ג' פסוקים ויאמר קדיש ואח"כ יקרא למפטיר אותן ג' פסוקים שכבר קרא לשביעי כמו בכל שבתות השנה שקורין למפטיר מה שקורין סבר לשביעי. ואין בזה בית מיחוש כיון שהמפטיר אינו עולה למנין ליכא בזה איסורא וכמ"ש המג"א סס"י קל"ז ובמחבר סי' רפ"ב ס"ב. ואע"ג דרמ"א כ' שם דיש אוסרים מ"מ המנהג לענין מפטיר דליכא למיחש להא כמו שנהגו בש"ת והדרך שכ' כ"ת להתנהג בזה לא שמיעא לי מתרי טעמי חדא דאחר שכבר נהגו לקרוא למפטיר השמיני לחוש לכתחלה היכא דאפשר למ"ד דאינו עולה וגם ביו"ט אף שהמנהג שלא להוסיף מ"מ כיון דרוב הפוסקים ס"ל דמותר להוסיף והרי המנהג לקרא הששי למפטיר כמבואר באחרונים סי' רפ"ב. א"כ אף בזה יש לעשות תקנה שיהי' המפטיר חוץ
**((א
) בש"ע של הגאון החסיד מלאדע בסי' פ"ר החמיר בזה ע"ש בקייא.)** משבעה העולין וגדולה מזו ס"ל להגאון מבראד בספרו שערי אפרים דאם קראו ביו"ט לרביעי עד סוף הענין דיחזרו לקרוא לחמישי מה שקרא הרביעי והמפטיר יעלה לפ' מוספין ע"ש. ואף שדבר זה לקרוא כל מה שקראו כבר מפו' בסס"י קל"ז דאינו עולה למנין כ' שם דזהו הוי כלא אפשר וכפרי החג דמי. וצ"ל דאף שאפשר דהמפטיר במוספין יעלה למנין. מ"מ כיון שכבר נהגו לקרוא למפטיר חוץ מהעולין. לחוש לד' דאינו עולה:. כלא אפשר דמי וכפרי החג ומכ"ש בנ"ד אמנם בזה בנדון דש"א הגאון מליסא בסידור דרך החיים כ' להדיא להיפך דהחמישי יעלה למפטיר בפ' המוספין ויעלה למנין חמישי דדוקא בפרי החג דהכי תקנו חכמים הואיל וא"א אבל הכא אפשר במפטיר שיעלה למנין (כצ"ל שם בסידור דה"ח ולא כמו שנדפס בטעות שם) הנ"מ בנ"ד דצריך לחזור ולקרות מה שקרא מקודם בלי הוספה וזה לא מצינו רק בפרי החג ובעלמא אינו עולה למנין כמבואר בסי' קל"ז אבל להוסיף ב' פסוקים מחדש מבואר שם דעולה היכי דלא אפשר וכמ"ש התוס' והג"א בעצמם במגילה לענין אם קרא לרביעי ביו"ט עד שני פסוקים סמוך לסוף הענין דידלג ויקרא לחמישי פ' א' למפרע ועוד השני פ' הנשארים ומה שהביא כ"ת ראיה מסי' רפ"ב ס"ו אינו ראיה דהתם אם נאמר דיקרא למפטיר חוץ משבעה העולין א"כ יקרא לשביעי ולמפטיר כל מה שקרא לששי ודבר זה אף בפרי החג לא מצינו רק לשנות ולא לשלש ומש"ה ע"צ הדוחק סמכו שהמפטיר יעלה למנין והכי צ"ל ע"כ לדעת הגאון ש"א הנ"ל וקצרתי. ועוד דרך כ"ת אינו מחוור בעיני לקרוא לשביעי מה שכבר קראו לששי דהא כל היכי דאפשר לכ"ע אם קורא לשני כל מה שקרא לראשון ולא הוסיף כלום אינו עולה חוץ מפרי החג או במקום שא"א בע"א כלל והכא הרי אפשר לקרות לששי פסוק א' בדילוג ועוד ב' פסוקים ולקרות לשביעי ג' פסוקים ועדיף טפי כמבואר בסס"י קל"ז ומ"ש כ"ת כיון דבלא"ה המפטיר קורא כל מה שקורין לשביעי ד"ז אינו כלום דהא המפטיר אינו עולה למנין ומש"ה אין זה בית מיחוש כמבואר במ"א שם סס"י קל"ז משא"כ בנ"ד ע"כ דעת להתנהג למעשה כאשר כתבתי:
ד) וע"ד שכ' כ"ת מה שפשוט בעינו לאיסורא במה שנוהגין העולם בפדיון הבן ששואלים חפצים ופודין בהם וכתב שלכתחלה בודאי אסור אף שיודעים הכהנים דמתנה ע"מ להחזיר אסור לכתחלה ואף בדיעבד באינו יודעים אינו פדוי עכ"ד ובאמת אם הכהן סובר שנותן לחלוטין ודעת האב שנותן ע"מ להחזיר מבואר שם ביו"ד סי' ש"ה בש"ע ואחרונים דאינו פדוי אפי' בדיעבד ואין חילוק בין אם פודה משלו או אם שאול בידו אבל אם דעת שניהם להחזיר מבואר שם דבנו פדוי ובאמת לדעת אף לכתחלה אין בזה איסור דדוקא באם פי' ע"מ להחזיר עביד הכהן איסורא משום שיחתם ברית הלוי כמבואר בש"ס בקידושין ד"ו או באם עושה כן תמיד ומחזיר כל שעה אף לעשירים משא"כ אם אינו עושה כן תמיד אף שלעניים מחזיר תמיד מותר אף לכתחלה כמבואר בתוס' ורא"ש וטוש"ע ומשמע שם שאף ששניהם חושבים בשעת הפדיון שיחזור מותר לכתחלה וכ"מ להדיא בט"ז שם שמביא ממעשים בכל יום שהאב מניח דמי הפדיון בסך הרבה והוא חושב שיחזיר לו הכהן והכהן נמי חושב כן ומחזיר לו לפעמים הכל כו' ומשמע שם להדיא דאף לכתחלה מותר בזה וטעמא כמ"ש התוס' והרא"ש שם דהא עכ"פ בשעת הפדיון אין הנותן יודע אם יחזור אם לאו לא קרינן ביה ושיחתם כו' פי' דאף שמחזיר תמיד מ"מ אין לבו נכון ובטוח כיון שלא התנה עמו ע"מ להחזיר דלמא יעכב לעצמו ואולי דעת כ"ת כיון שהוא שאול א"כ עכ"פ צריך להחזירו בכדי להחזירו לבעלים. אמנם אין מזה ראיה דהא אפשר לקנותו מכהן או להחזיר דמיו כמבואר ברא"ש פ"ק דקידושין ע"כ לדעתי אין לערער על מנהגן של עניי ישראל רק כ"ז הוא באופן שהמשאיל יודע שהשואל רוצה לפדות בנו בחפצים אלו כמ"ש הרא"ש שם בקידושין ובענין מה שהרעיש כ"ת על מה שנוהגין קצת שאומרים בלשון דנותנים משכון אלו החפצים וכתב כ"ת שנ"ל שאסור בודאי ואינו פדוי דמנה אין כאן משכון א"כ כו' עכ"ד ובאמת אף שלכתחלה יש להזהיר בזה שלא יעשו כן. אבל לענין דיעבד קשה לפקפק ועיין בספר אבני מלואים באה"ע סי' כ"ט ס"ק י"ג שהעלה לענין פדיון הבן באם נתן לכהן משכון בה' סלעים דלשטת הרא"ש בודאי מהני ולשטת הרמב"ן והרשב"א כ' פנים לכאן ולכאן ואעפ"כ דעתו נוטה דאף לשטתם מהני ובסוף דבריו סיים בצ"ע ע"כ עכ"פ לכתחלה הנכון כדברי כ"ת להזהיר בזה ואין הפנאי מסכים להאריך יותר וגם את זאת השבתי בנחיצה רבה ולהראות חיבתי אמרתי ויהי מה אשיבהו דברי ידידו דבוק באהבתו. שלמה במוהר"י חונפ"ק הנ"ל.