אור ברסלב

בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר

תשובה ז

תשובה ו

יום א' ער"ח שבט תר"ג לפ"ק סקאלא. לעושה כוונים במלאכת שמים ברוחו פי שניים ה"ה כבוד הרבני המופלג בתורה חריף ובקי כש"ת מו"ה משה יצחק נ"י.

מכתבו קבלתי ונתאחר הרבה על הב"ד. והגיע לכאן בעת הייתי עלי דרך וגם אח"כ תיכף נסעתי מביתי ונתעכבתי הרבה וטרדותי רבו. אמנם לכבודו העברתי עיוני בנחיצה על דבריו והנה כבודו בעי מינאי מילי דבעי טעמי ואני אינני מופנה. ביוחד בחסרון ספרים כעת אחר השריפה. אמנם אמרתי להשיב עכ"פ במה שיש בי לע"ע. והנה מתחלה נדבר בענין דיו שנתאדמה. ששאל כ"ת מה אני פוסק בזה. והנה באמת לדעת ר"ת ודעמי' דקפיד דוקא אמעשה דיו אין לנו הכרח דקפדי אחזותא דוקא. אף דמוכח להדיא מש"ס דחולין דמ"ז ובנדה ד"כ דדיו שחור הוא מ"מ לא מוכח דאם אינו שחור לא מקרי דיו. די"ל דאינהו על הרוב דברו. אמנם לשטת הרמב"ם דמוכח מיניה דעיקר קפידא רק אמראה שחור כמבואר בדבריו בהדיא בפ"א מהתו"מ וס"ת. וכ"כ להדיא בהגמי"י שם וז"ל ועוד כ' וז"ל ואני סובר כל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו וכו' עכ"ל והוא ככל דברי רבינו עכ"ל הגה"מ שם ש"מ דעיקר דיו הוא מראה שחור המתקיים ממילא דאם נתהפך לאודם לאו דיו הוא ופסול וכ"כ האחרונים ז"ל ה"ה הא"ר והפ"מ בסי' ל"ב וכן מבואר נמי בסי' בני יונה בסי' רעיא ע"ש אמנם כ"ז אם נתהפכה לגמרי למראה אדמדם. אמנם בנתאדמ' קצת כפי ששאל כ"ת האמת שבס' בנ"י שם סיים בצ"ע עד כמה תשתנה ממראיו ותכשר ע"ש. אמנם לע"ד כל שלא נתהפכה משחרורתה לגמרי ועדיין צבעה שחור קלת יש להכשיר ובאמת דבר זה מצוי ברוב ס"ת וח"ו לפסלם. ואף שכ' בס' תב"ש סי' ל"ח בענין מראות הריאה דלא מקרי שחור רק אם הוא שחור' לגמרי ע"ש ולא אם נוטה קצת לשחור ה"ט משום דהתם הטעם משום דהאי שחור אדום הוא אלא שלקה וקים להו דכל שלא הגיע לשחרות רב אינו בא מצד לקוחא כמבואר שם בטעמא משא"כ הכא וכ"מ מדברי המג"א בסי' ל"ב סקל"ח דלא פסול אלא אם הדיו מראיה דומה ללבן שהוכהה מראיתו ע"ש. דזה אינו דומה לשחרות כלל כמבואר בתה"ד סי' רמ"ו הובא בב"י יו"ד סי' קפ"ח ובאחרונים שם משמע הא אם דומה לשחור קצת יש להכשיר. ונלע"ד דאפי' היכא דקפיד רחמנא אחזותא סגי בחזותא כל דהוא מהחזותא דקפיד רחמנ' ודוקא בענין מראות נגעים קים להו לחז"ל דדיהא מארבע מראות טהור דכל דדיהא מזה הו"ל בהק דג"כ בהרות לבנות הם אלא שהם כהות כמפורש בקרא וטיהרה רחמנא אבל בעלמא היכא דקפיד רחמנא אחזותא די כל שיש בו מקצת מראה ההוא וראיה לדבר ממשנה רפ"ד דנגעים דשער לבן מטמא בכל מראה לובן והיינו אף אם כהה מארבע מראות וכ"פ הרמב"ם פ"ב מה' ט"צ ש"מ דאף דכ' בהדיא בתורה ושער בנגע הפך לבן. די בלבנות כ"ש. אלא שזה יש לדחות קצת דאולי בכאן גזה"כ הוא מדתני' בת"כ הובא בר"ש ורא"ש שם מדכ' ומראה הנגע עמוק ולא מראה שער לבן עמוק ע"ש מ"מ נלע"ד דאין זה מיעוט אלא מהכא ילפינן בעלמא כיון דחזינן דבנגע כ' רחמנא בהדיא עמוק ולא בשער לבן. ש"מ דדוקא היכא דכתב רחמנא בהדיא עמוק הוא דבעינן שיהיו לבן לגמרי ולא בעלמא. וראיה לזה מהא דתנן בפי"א דנגעים משנה ד' הבגדים מטמאים בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדמומות וכתב שם הר"ש והרא"ש בשם הת"כ דילפינן לה מדלא כתב ירוק וכתב ירקרק וכן מדלא כתב אדום וכתב אדמדם. ש"מ דבעינן שיהיו ירוק לגמרי וכן אדום לגמרי. וכן מפורש שם בפיה"מ להרמב"ם וז"ל וכאמר אמר ירקרק או אדמדם ולא אמר ירוק או אדום ורצה בזה חזק הירקות וחזק האדמימות ע"ש דש"מ דאם היו כ' ירוק או אדום. כ"ש ירוק וכ"ש אדום במשמע ואף שבפ' הראב"ע מבואר שם להיפך ע"ש בקי"ג פ' מ"ט שכ' וזה כפול לחסרון וכן שחרחרת כ"ש אין בדבריו כלום נגד משנה ות"כ מפורש. והוא בעצמו הביא שם שי"א היפך הדבר. ואף לדברי הראב"ע דמוכח מיניה דדוקא היכא דכ' כפול ירקרק או אדמדם הוא לחסרון היינו אם אינו ירוק או אדום רק מעט הוא בכלל זה דש"מ דהיכא שכ' אדום או ירוק בעינן אדום וירוק לגמרי מ"מ נלע"ד דדוקא היכא דקפיד רחמנא אחזותא בהדיא אבל היכא דל"כ חזותא בהדיא כי הכא דלא קיי"ל רק דבעינן דיו אף דדיו שחור הוא מ"מ כל ששחור קצת שפיר לא נפיק מכלל דיו. והנה לכאורה מוכח מש"ס להיפך מהא דגרסינן בנדה די"ט דילפינן בש"ס התם דאיכא דמים טהורין באשה מדכ' רחמנא כי יפלא וגו' בין דם לדם בין דם טהור לדם טמא ופריך התם וממאי דהני טהורין והני טמאין ומשני אר"א א"ק ויראו מואב את המים אדומים כדם למימרא דדם אדום הוא ופריך אימא אדום ותו לא ופרש"י האדום שבאדומים וכו' ע"ש ומשני אר"א א"ק דמי' דמי' הרי כאן ארבע וכו' ע"ש דמוכח מזה דאי לאו דכ' רחמנא דמי' דמי' ה"א דאינו טמא אלא האדום שבאדומים אף דלא כ' אדום בהדיא רק דילפינן דאין דם אלא אדום. וזה לכאורה סתירה לדברינו אמנם כד מעיינין שפיר אדרבה יש מזה ראיה לדברינו. דלכאורה תקשי אסוגיית הש"ס התם דל"ל למילף מהך קרא דכי יפלא דאיכא דמים טהורים בלא"ה מוכח מדאיצריך קרא דמי' דמי' לרבויי ארבעה דמים. ש"מ דדיהא מכאן טהורים אלא ש"מ דבלאו קרא דכי יפלא ה"א אדרבה דסתם דם אע"פ דאדום הוא כדנפקא לן מקרא ויראו מואב מ"מ כל שהוא אדום קלת שפיר הוא בכלל דם כסברתינו הנ"ל וכ"כ להדיא בסי' ס"ט שם ודמי' דמי' אתי ע"כ לרבות אף אם אינם אדומים כלל אבל השתא דכ' כי יפלא וגו' בין דם לדם ש"מ דאף דם שהוא אדום טהורין יש בהן א"כ בלא דמים הו"א שאינו טמא רק האדום שבאדומים כיון דגלי רחמנא דאף דם האדום איכא טהורין מש"ה הוצרך למילף מדמי' דמי' דארבע דמים טמאים וזה ברור ונכון לפע"ד ב"ה. ועכ"פ זה נלע"ד ברור כל שלא נתהפכה משחררות' לגמרי יש להכשיר וזה מצוי לרוב. אמנם בנתהפכה לגמרי לאדמדם כבר בארכו שיש לפסול ועתה נבאר במה שיש לעיין אם מהני העברת קולמס לעשותה שחור. והנה בס' מ"א סי' ל"ב סקל"ח מבואר דמהני העברת קולמס וכן המנהג פשוט באמת. ובאמת יש לעיין בזה טובא. והנה כ"ת העתיק במכתבו מה שכתבתי בתשו' בשנה העבר לשואל א' על מה שעלה בדעתו בפשיטות בענין אותיות שנעשו ע"י חק תוכת דפסולי דמהני העברת קולמס ואף לרבנן דפליגי על ר"י בענין שם שנכתב שלא לשמה וס"ל דלא מהני העברת קולמס לשמה היינו משום דעכ"פ כתב החתון נמי כתב הוא מש"ה לא מהני העברת קולמס משום דהו"ל כתב עג"כ אבל בענין ח"ת דלאו כתב היא מהני העברת קולמס. וע"ז השבתי לו דטעה וחוץ ממה שטעה בגוף הדין ומבואר בס' מג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו להדיא דבזה ל"מ העברת קולמס בלא"ה הרי מבואר בסמ"ג וסה"ת להיפך מסברתו שכ' דבח"ת לא מהני העברת קולמס אף לר"י דאם מועיל על האות שנכתבה שלא לשמה לשווי לשמה לשווי אות לא יועיל ע"כ הרי בהיפך מדבריו וכ"ת הביא דברי בקצרה וכתב לסייע לדברי וז"ל והטעם פשוט דלענין שבת הוי כתב גמור כדעת הר"ן וכו' וגם לענין קדושת השם הוי קדושה כמ"ש בתשו' מ"ע סי' ל"ו וא"כ הוי כתב רק לענין סת"מ וגיטין גזה"כ שיהיה בכתיבה דוקא וא"כ הוי שפיר כעג"כ עכ"ל כ"ת והנה לדברי כ"ת עכ"פ אינו מובן טעם הסמ"ג וסה"ת שכ' דבח"ת אף ר"י מודה דלא מהני העברת קולמס כיון דאינו אות כלל כמבואר בדבריהם ולדברי כ"ת אדרבה הסברא נוטה להיפך דנהי דכ' דמש"ה לא מהני העברת קולמס בח"ת משום דהוי עכ"פ כתב לענין שבת וקדושת השם עכ"פ לר"י דמהני העברת קולמוס בשלא לשמה אף דודאי כתב הוא מכ"ש דלהני בענין ח"ת. ואמאי כתבו הם ז"ל דל"מ אף לר"י ובעיקר הדבר שגג כ"ת בזה שגיאה רבה והמתבאר בש"ס גיטין ד"כ וברש"י ותוס' שם דח"ת לאו כתיבה הוא כלל. וכן מבואר להדיא בר"ן ס"פ הבונה ע"ש והא דמחייב בשבת לפי דברי הרץ שאני התם דלא כתיב כתיבה באורייתא וכל מלאכת מחשבת חייב וכן במחיקת השם כיון דל"כ רחמנא השם הנכתב אסור למוחקו אלא אזהרתי' מל"ת כן וגו' וא"כ כיון דהשם קיים לנגד עיניו אסור למוחקו ועיין בתשובה נטע שעשועים חיו"ד סי' כ"ו שהאריך בזה ע"כ אין לדברי כ"ת מקום כלל. והנה לדברי כ"ת שכייל דכל היכא דהוי כתיבה בשום מקום שוב הו"ל כעג"כ אים בדיו שנתאדמה כיון דעכ"פ הוי כתיבה לענין שבת ואף לענין גיטין פשיטא דאינו מועיל העברת קולמס והיא היפך מדברי המג"א ומהמנהג הפשוט. והנה בתשו' נו"ב קמא בא"ח סי' א'. הביא שם בשם חכם השואל. בטעמא דכתב עג"כ פסול לדידן בסת"מ ובגיטין משום דדיו של כתב התחתון מפסיק בין דיו של כתב העליון לבין הקלף. וא"כ אותיות פורחת באויר. והגאון נו"ב דחה דבריו דא"כ מאי איריא בנכתב שלא לשמו הא אף אם נכתב לשמו והעביר קולמס לשמו ליפסל לרבנן שכתב התחתון אינו נראה דכתב העליון מכסהו וא"כ אינו יוצא בכתב התחתון וכתב העליון פסול דהא דיו התחתון מפסיק בין העליון להקלף. וכ"ת ה"נ א"כ הוא נגד דברי מהרי"ל ותה"ד וש"מ ונגד המנהג דאותיות שנמחקו קצת אם רשומן ניכר מעביר עליו קולמס לחדשו ולדברי החכם פסול בזה ע"ש. ובאמת ל"ק כלל דהא קיי"ל בעלמא דמין במינו אינו חוצץ כמבואר בבכורות ד"ט וע' בתוס' פ' לולב הגזול דל"ז ויש בזה אריכת רב ואכמ"ל. מש"ה באם כתב התחתון ג"כ לשמו שפיר ואין כאן בית מיחוש ובש"ס מנחות דק"ב פליגי ר"י ורבנן דר"י ס"ל דאין דם מבטל דם ורבנן פליגי עליו וקאמר בש"ס שם בטעמי דר"י משום דנ"ל מולקח מדם הפר ודם השעיר דבר ידוע שדמו של פר מרובה מדמו של שעיר וקרי ליה דם השעיר וה"ט משום דמב"מ לא בטיל ורבנן פליגי עליו וס"ל דמב"מ בטיל ורק הטעם משום דעולין אין מבטלין זא"ז ע"ש בש"ה ובר"ן בנדרים דנ"ב ביאר טעם פלוגתתן משום דר"י אזיל אחר דמיון העצם כיון שהם העצם בשמן מב"מ מש"ה לא בטיל וע"ש בטעמו ורבנן ס"ל דאע"ג דהם מב"מ בעצם מ"מ כיון דחד וחד שרי א"כ אין לילך אחר דמיונן בעצם אלא אחר חילוקם באיסור והיתר משא"כ בהך דדם הפר ודם השעיר לא בטיל משום דעולין אין מבטלין זא"ז ה"ט משום דשניהם כשרים לזריקה ושפיר הו"ל מב"מ בממש דרבנן אזלי אחר דמיון ההיתר ומש"ה בנתערב דם קדשים בדם חולין בטל לרבנן אף שהוא מב"מ בעצם מ"מ בענין כשר ופסול הו"ל מבש"מ זה כשר וזה פסול ע"ש באורך ובהכי ניחא לן היטב בטעמא דר"י ורבנן דפליגי בכ' שלא לשמו והעביר קולמס לשמו דר"י מכשיר ורבנן פסלין דלשיטתייהו אזלו דר"י ס"ל דשפיר מהני העברת קולמס דא"ל דהו"ל חציצה בין כתב העליון לקלף דהא הכתב התחתון עם הכתב העליון כיון דשניהם כתב הם הו"ל מב"מ ואינו חוצץ אף שכתב העליון כשר שהוא לשמו והכתב התחתון פסול משום שלא לשמו לא איכפת לן בהכי דבתר דמיון בעצם אזלינן וכדס"ל לר"י בעלמא בענין מב"מ והו"ל מב"מ ואינו חוצץ ורבנן לשיטתייהו דאע"ג דהם מב"מ מצד עצמותן מ"מ באמת הו"ל מבשא"מ משום דזה כשר וזה פסול ושפיר חוצץ ומש"ה פסול וזה שפיר באם התחתון עכ"פ כתב הוא אלא שהוא כתב פסול אבל בענין חק תוכת כיון דלאו כתב הוא כלל א"כ אף לר"י הו"ל מבשא"מ דזה הוי כתב תה לאו כתב הוא ומש"ה אף לר"י לא מהני העברת קולמס וזה טעמם של הסמ"ג והסה"ת כך נ"ל לומר ע"ד הפלפול ודוק. אמנם מה שעומד עד זה ונגד עיקר דברי החכם השואל שבס"ב שם הוא דברי הש"ס שם בגיטין די"ט דאמר שמואל עדים שא"י לחתום רושמין להם באבר ופריך באבר ס"ד התני ר"ח כתבו באבר כו' כשר ופרש"י וכיון דכתב גמור הוא הו"ל כדיו ע"ג סיקרא דאסרינן לעיל ומשני ל"ק הא באבר הא במיא דאברא ע"ש ובפרש"י ולדברי החכם הנ"ל מאי נ"מ אי הוי כתב או לא ואדרבה לדברינו הנ"ל כל שאינו כתב גרע הגם דשם ב"כ וב"כ פסול דהא העדים לא כתבו כתב התחתון עכ"פ גרע כל שאינו כתב משהוא כתב ומש"ס מפורש להיפך וזה אפשר ליישב דהא כל דלא הוי כתב לענין גיטין ה"ט משום דאינו מתקיים ומש"ה לא הוי חציצה נמי דקלוט מצבע בעלמא וכבר כתבו הראשונים ז"ל הובאו הב"י וש"ך יו"ד סי' קצ"ח דצבע אינו חוצץ משום דאינו אלא חזותא בעלמא ודוקא דיו חוצץ משום דיש בה ממש ע"ש. ועיין בספר בני יונה מעין זה ואף שהאחרונים ז"ל כתב שם דטעם זה אינו מספיק מ"מ שוב אין קושיא מש"ס הנ"ל. אמנם אכתי איכא לעיוני לפי הנ"ל מדברי הש"ס שם גבי דיו ע"ג סיקרא ויש לפלפל בזה הרבה אלא שאכמ"ל. אמנם האמת הברור הוא דלפי משמעות הש"ס והפוסקים אין הטעם משום חציצה אלא עיקר החילוק אם התחתון אינו כתב מצד הדין או הצבע שנכתב בו הכתב מש"ה הו"ל העליוך כתב כיון דכתב מחודש הוא דהתחתון הו"ל כאלו אינו ופנים חדשות באו לכאן אבל באם התחתון נמי כתב הוא מצד הדיו או הצבע שנכתב בה אין העליון מועיל דהו"ל רק כמחדש כתב התחתון להצהירו יותר ממקדם ושמו הראשון נשאר עליו וכ"כ בנו"ב קמא חאה"ע סי' פ"ה ע"ש ומש"ה בענין כתיבה באבר תלו לה הש"ס בהכי אם התחתון הוי כתב אי לא דאם התחתון לא הוי כתב והוא משום דצבעו אינו מועיל להיות כתב וזהו עיקר פסולו ומש"ה הוי עליון כתב שפיר דפנים חדשות באו לכאן אבל אם התחתון נמי כתב הוא מצד צבעו ודיותו כל מה שכותב עליו אינו מועיל דהוי רק כמצהיר הכתב התחתון והכל נקרא רק ע"ש כתב התחתון ונדון כמוהו ומש"ה לא נ"מ נמי באם הכתב אינו כתב מצד אחר דהיינו מצד שנעשה ע"י חק תוכת כיון דכתב הוא מצד הצבע שנכתב בהתחלה כל הדיו או הצבע הבא עליו הכל נדון אחר צבע או הדיו התחתון ובזה שפיר כתב הסמ"ג והסה"ת דאף ר"י דס"ל דמהני בשלא לשמו להעביר קולמס עליו לשמו מודה דהעברת קולמס קלשא הוא דהא אף שנכתב שלא לשמו כיון דכתב התחתון כתב הוא מצד עצם הדיו כל מה שנרשם ונכתב עליו נדון בתר התחתון רק אעפ"כ מכשיר מחמת שעכ"פ התחתון כתב הוא אלא שנפסל משום שלא לשמו סגי בתיקון זוטא אבל אם אינו אות משום חק תוכת לא מהני העברת קולמס לשווי' אות דהא מצד עצם הצבע והדיו כתב הוא ואין כתב העליון מועיל דהוי רק כמצהיר כתב התחתון ותיקונא זוטא בהעברת קולמס לא מהני לשוויא אות וזה ברור ב"ה מאד. כללא דהך מלתא דאם אינו כתב מצד ריעותא דהדיו או הצבע שנכתב בה דהוא פסולה לענין זה שנכתב בה אף שכשרה לדבר אחר כגון בנ"ד בדיו שנאדמה שנפסלה לענין סתם אף דכשרה לענין גיטין ושבת מ"מ מהני העברת קולמס בסת"מ לחדשו אחר שלאו כתב הוא בסת"מ מחמת עצמיות הדיו א"כ מה שכתב עליו פנים חדשות הם והתחתון כלא היו ומש"ה המנהג בפשיטות להעביר קולמס בכה"ג וכדברי המג"א וכבר תמה בס' פ"מ על הא"ר במה שנראה מדבריו בריש הסי' להיפך ואין ס' א"ר ת"י כעת (א) אמנם אם כתב התחתון הוא כתב מצד עצמיות הדיו שוב לא מהני העברת קולמס אף שלאו כתב הוא מצד אחר כגון שנעשה ע"י ח"ת וכדומה מ"מ כיון שמצד הדיו כתב הוא ואין הדיו האחרון מחדש כתב לפנינו רק מחזק התחתון הו"ל כאלו אין כאן רק כתב התחתון ובזה ס"ל להסמ"ג וסה"ת דאף ר"י מודה דהעברת קולמס ל"מ לשווי' אות וזה ברור אמנם בס' ג"פ סי' קכ"ה כתב דמדברי התוס' שם בגיטין משמע דפליגי אסמ"ג וסה"ת הנ"ל ולפ"ד אינו מוכרח ואין להאריך וגדולה מזה מוכח להדיא מדברי הפ"מ דאף אם התחתון אינו כתב כלל רק מחק וטישטיש בעלמא אם כתב ע"ג פסול משום דיו ע"ג דיו ע"ש באשל אברהם ס"ק ל"ד דמה"ט כתב דאין לכתוב על המחק כ"ז שלא נגרר היטב ע"ש דש"מ דאף אם התחתון אינו כתב כלל פסול משום כעג"כ דעיקר הקפידא כיון דהתחתון דיו כשר הוא אף שאינו כתב כלל פסול אמנם בתשו' ס"ב מ"ק חאה"ע סי' פ"ה מפורש בדין זה להיפך ע"ש כל שניכר כתב שמשחיר טפי מהמחק התחתון כשר ע"ש. אמנם כ"ז באם אין להתחתון המונח כתב כלל רק מחק וטיוטא בעלמא אבל באם להתחתון נמי תמונת כתב אף דאינו כתב מצד הדין מחמת חק תוכת וכדומה פשיטא דאין חולק אסמ"ג וסה"ת דלא מהני העברת קולמס לכ"ע כיון דמצד הדיו כתב הוא וכ"מ נמי בתשו' נו"ב הנ"ל ובאמת גם בנידון אם כתב ע"ג טיוטת דיו נלע"ד עיקר כדעת הפ"מ דפסול משום דיו ע"ג דיו וראיה לזה מדכ' המחברים ז"ל בשם ר"י דאין לשרטט בעופרת משום שצובע וכ"כ הש"ע א"ח סי' ל"ב ובטוש"ע יו"ד סימן ער"א ואף שכתב האחרונים ז"ל דבדיעבד כשר ה"ט משום דבסת"מ עופרת לאו כתב הוא ומש"ה לא הוי כעג"כ אבל באם שירטט בדיו אף בדיעבד פסול וכ"כ הב"י באה"ע סי' קכ"ה ע"פ מ"ש המרדכי פ' הקומץ ח"ל ואי שרטט ליה בדיותא לאו כלום הוא ע"כ מ"ש בב"י ואף שבאמת נראה שאין הפי' במרדכי כמ"ש הב"י בטעמו דאם שרטט בדיותה דלאו כלום הוא דהטעם משום כעג"כ דהא המרדכי הביא דברים אלו בשם בה"ג בענין חליצה וז"ל בה"ג שם בענין גט חליצה וצריך לסרגולי מגלתא ואי משרטט בדיותא ולאו כלום עד דמסרגל סרגולי דהלכתא כר' יצחק דאמר כוי שלש אין כותבין עכ"ל בה"ג. וש"מ דאין הטעם משום כעג"כ. ועוד דהא בגט חליצה לא שייך למפסל משום כעג"כ כלל. אבל ברור דסובר בה"ג דשרטט בעינן כמשמעו גומא וחריץ כמ"ש המרדכי בשם ר' שמחה ומש"ה כתב שרטט בדיו לאו כלום הוא וע' בס' ברוך שאמר מ"מ לדינא ודאי דברי הב"י נכונים וברורים באין חולק. ובאמת לענין גיטין אף אם שרטטו באבר כ' הב"י שם דלדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דאבר מקרי כתיבה בכל ענין לענין גיטין. אם שרטט באבר אף בדיעבד פסול בגט מטעם כעג"כ וע"ש בס' ג"פ. ומזה מוכח להדיא כדברי הפ"מ הנ"ל ומזה יש ראיה מבוארת ג"כ דלא כדברי כ"ת שכ' דאם הוי כתב לענין שבת מש"ה הו"ל כמג"כ אף לענין סת"מ אף דאין התחתון כ' לענין סת"מ ומהנ"ל מבואר להיפך דהא אבר הוי כתב נמי לענין גיטין לדעת הרי"ף והרמב"ם ומש"ה פסול שם אף בדיעבד אם כ' על אבר ואפ"ה פ' האחרונים ז"ל דבסת"מ אם שרטט באבר וכ' ע"ג כשר בדיעבד והעיקר כמ"ש למעלה דלא איכפת לן אם הוי כתב במקום אחר רק אחר מקום הזה שאנו דנין בו אזלינן וכל דלא הוי כ' בסת"מ אם כ' ע"ג בדיו כשר בסת"מ לא הוי כעג"כ כיון דהתחתון לא הוי כ' בסת"מ. רק דכ"ז אם אין התחתון כתב מחמת הדיו. אבל אם הוי כתב מצד הדיו רק שמצד אחר לא הוי כתב כגון דנעשה ע"י ח"ת וכדומה ברור דאם כ' ע"ג הוי כעג"כ. ואף אם כ' ע"ג שריטה או טיוטת דיו בעלמא לענ"ד עיקר כמ"ש הפ"מ דפסול באם נעשה התחתון ע"י שכשר בדבר הזה דייקא. ח"ב לפע"ד כשמש בצהרים דעיקר תלוי אם הוי כתב מצד הדיו במקום הזה. אמנם בענין הדין שבין הנו"ב והפמ"ג אף דמשמע לי כהפ"מ וכנ"ל. מ"מ לע"ע לא מלאני לבי להחליט בזה למעשה מחמת הראיה שהביא הנו"ב שם מדכותבים השם על המחק להלכה. ובכל שאר הס"ת כ"ע מודי והנו"ב דחה שם ראיה זו דדיו שלהם אולי לא היו רישומו ניכר כלל בנמחק לח. וע' בסוטה ד' י"ז במשנה שאמר ולא בכל דבר שרושם אלא בדיו משמע שדיו אינו עושה רושם ע"כ. וע"ש בש"ס די"ט ע"כ. לא נצרכה אלא לשרטטו ניכר ע"ש ובפרש"י וברמב"ם פ"ד מה' סוטה דשם היו צריך שלא יהיה רישומו ניכר כלל. אמנם אין בזה ראיה דדוקא בפ' סוטה דלא היו מטילים קנקנתום. משא"כ בדיו לס"ת. וכבר האריכו הרמב"ם בפיה"מ והראשונים ז"ל. ואדרבה מהא דתנן בפ"ב דגיטין אין כותבין על נייר מחוק וכו' וחכמים מכשירין משמע אף בניכר המחק וע"ש בפרש"י וראשונים ז"ל ובש"ס ב"ב דקס"ד. ויש ליישב ואין להאריך ותמיהא לי על מ"ש בס' פ"מ בא"א סימן ליב סק"ח דאם כ' ע"ג שירטוט של אבר פסול וע"ג שירטוט של דיו כשר ע"כ. ונהפוך הוא. וי"ל קצת. ויש לי להאריך הרבה בזה אלא שאכ"מ.

**((א) עיין בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רנ"ו דכתב על הפמ"ג דשגה בזה מאוד דבש"ס דגיטין שם קאמרינן אע"פ שנדמה לא נעשה מעשה והכותב בדיו ע"ג סיקרא באמת פטור אבל לפענ"ד דברי הפמ"ג בהשגתו נכונים חדא דהרמב"ם פי"א מה' שבת כ' דהכותב בדיו ע"ג סיקרא בשבת חייב שתיים ועכצ"ל דסברתו הוא כעין מה שכתב הפ"י בגיטין שם דשאני גבי עדי הגט דהכתיבה הראשונה היה צריך לה דבלא"ה לא הי' יכולין העדים לחתום א"ע אבל בשבת בדיו ע"ג סיקרא ביטילי' בטלי' להכתב הראשון וא"כ הכא פשיטא דכשר דאל"כ לא היה פ' הרמב"ם בפשיטות חייב שלא להביא ח"ו חילוץ לעזרה אלא אפי' לשיטת רש"י בשם נראה דשפיר השיג הפמ"ג דש"ה גבי שבת וגיטין דכשר בכתב בסיקרא והוי באמת כתב לכן לא הוי כתב עליון כתב לענין מעשה רק דאעפ"כ אמרו ר"י ור"ל להלכה דהוי כתב כיון דכתב העליון מצהיר יותר אבל בסת"מ המול בשאר מיני צבעונים וא"כ פשיטא דכתב העליון הוי כתב ושפיר כתב הפמ"ג ודלא כא"ר.)**

תוכן העניינים

בית שלמה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה