בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
סימן כה
מה שהיה לי דין ודברים ומשא ומתן עם רב גאון אחד זכותו יגן עלינו בשו"ת
נשאלתי בג"פ שמסר שליח להולכה להאשה בפני שלשה כדת ולפני ב' ע"מ והיה אחד מהעדים קרוב לדיין אחד אם כי לכאורה נראה להקל ע"פ המבואר בשו"ע סי' קמ"ב ס"ד בד"א שנותנו לה בפני שנים בשאין השליח קרוב או"פ אבל אם השליח הי' קרוב או"פ צריך ליתנו לה בפני ג' זולתו וי"א דיש להחמיר אפילו כשאין השליח קאו"פ ליתנו לה בפני ג' כדי שלא יבואו ליתנו לה בפני שנים אף כשהוא קאו"פ ויש מחמירין עוד ליטול שנים אחרים לע"מ ולא יהיו קרובים לדיינים וכו'.
לכאורה משמע כיון דכל עיקר דבעינן שנים אחרים מלבד הדיינים הוא רק חומרא בעלמא וא"כ אין ליפסול בדיעבד, אבל לפענ"ד נראה דבאם נמסר לפני ע"מ אחרים והיו קרובים לדיינים פסול בדיעבד הגם שידוע שיטת הרשב"א ז"ל דעדי קיום הקרובים לדייני קיום כשר ולמד מדמכשירינן בקיום שטרות דעד נעשה דיין ואין לך קורבא גדול מזה (עיין ברשב"א ז"ל פ"ק דגטין בסוגיא דלפני כמה נותנו לה ובושו"ע חו"מ סי' קמ"ו).
לכאורה לפי שיטתו בנ"ד אין כאן שום מיחוש כיון דלכתחילה סגי בג' דיינים לחוד והן הן גם ע"מ דענ"ד בקיום שטרות דרבנן ואין לך קורבא גדול כזה. אבל לאחר העיון נראה לפענ"ד שבנ"ד אין הדבר כן.
ומתחלה נראה דעת החולקים ז"ל הלא המה (בעה"מ ובה"ט ז"ל מובא בתשו' הרשב"א ז"ל ס' תתקס"ט עיי"ש) והר"נ ז"ל בסוף פרק האשה שנתארמלה כתב שלפי שיטת הש"ס דילן העדים הקרובים לדיינין פסולין לאו משום עדות שאי אתה יכול להזימן אלא מגזה"כ לא יומתו וגו' דבנים שאין קרובים למעידין זל"ז מה"ט נמי אין מעידין זה בפ"ז דכל שהדבר יוצא ע"פי קרובים הן ששניהם עדים או אחד עד והשני דיין דא ודא אחת היא וכו' עיי"ש. ועל ראייתו של הרשב"א ז"ל כתב וז"ל נראה שאין ראיתו ראיה לפי שבכ"מ שאנו צריכין לשנים אין שני קרובים מצטרפין לחייב הקרוב אבל עד שנעשה דיין בקיום שטרות ה"ט לפי שאין אנו צריכין לב' דיין וקרוב אלא דבעלמא גזה"כ הוא שלא יהא ענ"ד ונפקא לן אי משום דכתיב ועמדו שני האנשים לדעת רש"י ז"ל או משום דכתיב והי' ביום הנחילו כמו שכתב המפרש בפי' יש נוחלין וכיון שהקילו חכמים בקיום שטרות שיהא ענ"ד אין כאן צירוף קורבא שהדיינין ע"פ עצמן לבד הן מקיימין את השטר אבל לקיים אותה ע"פ עדות קרוב אין לנו עכ"ל והלשון דחוק מאד שמחוסר הבנה מה כונתו בזה וכתב בחידושי אנשי שם ז"ל וז"ל נראה דה"פ שר"ל אין כאן צורך עדות אלא הדיין פוסק הדין ע"פ השטר שנחקר לו ומבורר בדעתו עכ"ל
ולפענ"ד ברור כשמש בצהרים שפירוש דברי הר"ן ז"ל הזה כאשר אפרש בע"ה דאילו כדברי תאנ"ש ז"ל הנ"ל כל לשון הר"נ ז"ל ולמה מאריך כ"כ הול"ל ג' תיבות אלו של חא"ש ז"ל שאין כאן צירוף עדות אלא הדיין פוסק קיום השטר ע"פ שנחקר ומבורר בדעתו ולאיזה צורך כתב אלא דבעלמא גזה"כ הוא מועמדו שני האנשים או מביום הנחילו את בניו מאי שייך הוא לענין הזה ועוד איני מובן דבוודאי הא דקי"ל ענ"ד בקיום שטרות דרבנן הוא בתורת עדות דמיירי בעד המעיד כדאיתא במס' גטין דף ה' ע"ב ובכתובות כ"א ע"ב וב"ק ז' ע"ב בתוס' ז"ל דאילו בעד שאיני מעיד אפילו בדאורייתא שפיר דמי דלא תהא שמיעה גדולה מראי' וביום כותבין ועושין דין משום דלא הוי עדים אלא דיינים ובלילה הוי עדים ואין עד נעשה דיין כדאיתא בסוגיא דב"ב קי"ד עיי"ש בסוגיא דכל היכי דאיני חשוב עד נעשה דיין וכל היכי דחשוב איני נעשה דיין ורק בקיום שטרות הרבותא דאפילו עד המעיד נעשה דיין והגם דחשוב עד מ"מ נעשה דיין משום דקיום שטרות דרבנן ואי כדברי חא"ש ז"ל דהוא משום דלא חשיב עד א"כ מאי איריא קיום שטרות דרבנן אפילו בדאורייתא נמי כל היכא דאיני חשוב עד נעשה דיין באופן דידן ע"פ ראי' ביום וע"כ דרבותא דקיום שטרות דרבנן אפילו בעד המעיד דחשוב עד מ"מ נעשה דיין כמפורש בתוס' ז"ל כ"וכ פעמים ואין להאריך בקושיות על פירושו של חא"ש ז"ל כי בלא"ה לשונו של הר"ן ז"ל אינו מורה כן כמובן.
ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ של הר"נ ז"ל דס"ל להר"נ ז"ל לשיטתו דפסול עדים הקרובים לדיינים הוא מדאורייתא כמו צירוף שני אחים לעדות ע"ז ס"ל דלא שייך פסול דצירוף קרובים אלא דוקא במקום דבעינן תרי גברי ע"ז ס"ל דתרתי גברי קרובים לא מצטרפים הם כששניהם עדים או אחד עד והשני דיין אבל במקום דלא בעינן תרי גברי אלא ע"י חד גברא נפק העדות והדין לא שייך צירוף קרובים וראי' לדבר דאי ס"ד דאפי' בחד גברא שייך הפיסול דצירוף קרובים א"כ למאי אצטריך לן גזה"כ בעלמא דאין ענ"ד מועמדו שני האנשים או מביום הנחילו דאין ענ"ד דבאורייתא הא בלא"ה ידעינן דאין ענ"ד מטעם פסול קרובים דהוא מגזה"כ שכל שהדבר יוצא ע"פ קרובים הן שניהם עדים או אחד עד והשני דיין דא ודא אחת היא אלא ע"כ דכל היכי דלא בעינן תרי גברי רק חד גברא לא שייך פסול דצירוף קרובים וע"כ מצד קרובה הי' ענ"ד זולת מגזה"כ בעלמא מועמדו שני האנשים וגו' וכיון דבקיום שטרות הקילו דענ"ד ויצא מן גזה"כ דועמדו שני האנשים ממילא אין כאן פסול צירוף קורבא והשתא שפיר מדויק לשונו הטהור של הר"נ ז"ל לפי שאין אנו צריכין לב' דיין וקרוב כלומר דלא בעינן לתרי גברא ע"כ אין שייך כאן פסול דצירוף קורבא כלל אלא דבעלמא גזה"כ הוא מועמדו שני האנשים וגו' כלומר וכיון שאין בחד גברא פסול דצירוף קורבא אלא הא דפסול דעלמא עד להיות דיין הוא מגזה"כ מועמדו שני האנשים וכו' ולא מטעם דצירוף קורבא וכיון דהקילו בקיום שטרות להיות ענ"ד דיצא מכלל גזה"כ הזה דועמדו אין כאן צירוף קורבא בחד גברא דאין אנו צריכין לב' אלא הדיינין ע"פ עצמן לבדהן מקיימין השטר אבל לקיים אותה ע"פ עדות קרובוהן אין לנו משום דהכא תרי גברא והוי פסול דצירוף קורבא וזה ברור בכונתו
וכיון דזכינו דלהר"ן ז"ל הא דענ"ד בקיום שטרות הוא בתורת עדות אך מ"מ ענ"ד בקיום שטרות דרבנן א"כ לפ"ז בנ"ד הגט פסול דהא קיי"ל במס' גטין דף ה' עמוד ב' כיצד יעשה יטלנה הימנה ויחזור ויתנו לה בפני שנים ויאמר בפ"נ ובפ"נ, ועיין בתוס' ז"ל ובתוס' ז"ל דף פ"ד ע"ב דאין השליח נאמן על הקיום של בפ"נ ובפ"נ רק בשעת נתינה דאז מידק דייק וכן נקטו כל הפוסקים ז"ל להלכה ברורה דאין השליח נאמן רק בשעה שהגט יוצא מת"י אבל כ"ז שהגט בידו אם נותן לאדם אחר בפקדון את הגט בוודאי אינו נאמן אז לאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואין אמירתו כלום.
וא"כ לפ"ז שהב"ד שמקיימין את הגט על בפ"נ ובפ"נ הוי עיקר קיומן הוא על ידי הנתינה וקיי"ל כר"א דע"מ כרתי ולדעת הפוסקים ז"ל דאך בדיעבד אם לא נמסר בע"מ כמו שלא נתן לה ואינו חשוב נתינה אף דשניהם מודים (כמו שנדבר בע"ה בסמוך מדעת הפוסקים ז"ל הנ"ל) והוי כמו פקדון בידה דלא חשיב נתינה וא"כ בע"כ הב"ד פוסקין הקיום של גט ע"י ע"מ דבלא ע"מ לא חשיב קיום ואין דיניהם דין וכיון דע"מ קרוביהן נמצא דיצא הדבר ע"פ קרובין הן ב' עדים קרובים או אחד עד והשני דיין דא ודא אחת היא כנ"ל ואין הב"ד יכולין לפסוק הדין ע"פ עדות קרוביהן בשלמא אם לא הי' כלל ע"מ הב"ד בעצמן הן ע"מ דקיי"ל ענ"ד בקיום שטרות דרבנן ובחד גברא לא שייך פסול דצירוף קורבא אבל ע"י צירוף קרובים אין יכולים לפסוק וקי"ל דבנמצא אחד מהן קאו"פ עדותן בטלה אפילו לדעת התוס' והרא"ש ז"ל דבעינן תרתי הגדה וראי' מ"מ ביחד עדים פסולין מודו התוס' והרא"ש ז"ל דאז לא מהני עדות הכשרים כמו שכתב המהרי"ט ז"ל בחידושיו על הת"ק וש"מ ז"ל עיי"ש ועיי' בא"מ ז"ל מ"ב עיין שם דמבואר בהדיא כן וא"כ כמו דהדיין אחד מהג' איני יכול לדון הקיום של הגט ע"פ עדות קרובו כן אין יכול לדון נמי ע"פ ב' דיינין הנותרים דהוי נמצא אחד מהן קאו"פ וע"כ צריכין לע"מ מתורת עדות ולא דמי להיכי דרואין ביום דיכולין לדון ע"פ ראי' דהתם לא בעינן עדים רק לאמת הדבר דלא איקרי סהדי אלא לשיקרא אבל הכא בעינן ע"כ ע"מ מתורת עדות דאל"ה לא הוי כריתות ונמצא דאין כאן רק ב' דיינים על הקיום וקי"ל קיום שטרות בשלשה ואין לאמר דיצטרף השליח לדיין שלישי והא דקיי"ל נמצא אחד קאו"פ עדותן בטילה הוא בעדים ולא בדיינים דבדיינים אפילו אחד פסול לדון מ"מ כשיש ארבעה דיינים ואחד פסול נשאר שלשה ז"א מלבד דהדין הזה נפל ברבבותא דהא הכנה"ג ז"ל ומהרש"ח ז"ל והנו"ב מה"ת ס' קי"ד ס"ל דבארבעה דיינים ונמצא אחד קאו"פ אין דיניהם דין. אלא אפילו לדעת החולקים ז"ל וס"ל דבארבעה דיינים ונמצא אחד קאו"פ תתקיים בג' זהו דווקא בכל הדיינים אבל לא בדייני קיום כמו שכ' הקצוה"ח ז"ל בס' ל"ו סק"ז עיי"ש והוא מפורש בהגהת מרדכי ז"ל בסוף קידושין עיי"ש.
וא"כ לפ"ז בנ"ד שהדיינים אין יכולין לפסוק על הקיום רק ע"י ע"מ והוי כמו שמבואר בר"נ ז"ל שם ובחו"מ ס' מו דדייני קיום אין יכולים להיות קרובים לדייני השטר משום דדייני השטר צריכין לדון ע"פ עדות קרובוהן וכמו כן הכא דייני קיום אין יכולים לפסוק אלא ע"פ ע"מ קרוביהן וע"כ לדעת הר"נ ז"ל וסייעתו ז"ל בוודאי צריכה גט אחר בל"ס. ואפילו לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דעדים קיום הקרובים לדייני קיום כשר מק"ו אם הוא עצמו נעשה דיין ואין לך קורבא גדול מזה מ"מ בנ"ד אפילו לדעת הרשב"א ז"ל הגט פסול וצריכה גט אחר דהא כל עיקר טעמו של הרשב"א ז"ל בעדים הקרובים לדיינים דפסולם הוא לאו מצד קורבא דגזה"כ כמו שכ' הר"ן ז"ל אלא משום דהוי עדות שאא"יל וע"כ כתב דבקיום שטרות לא שייך זה דלא שייך הזמה בקיום דרוב קיומים הוא ע"פ טביעת עין שמכירין את החתימות ולא שייך בזה הזמה זולת כשמקיימין באופן זה בפנינו חתמו העדים ביום פלוני וזה דבר רחוק ע"כ לא חיישינן בזה וכן איתא מפורש דעת הרשב"א ז"ל כר"נ ז"ל סוף פרק האשה שנתארמלה הנ"ל וביאר יפה באו"ת ז"ל בס' מ"ו ס"ק ס"א ב' וז"ל שם לדעת הרשב"א ז"ל אפילו הן מעידים דלפניהם חתמו ביום זה דבאופן זה שייך הזמה מ"מ כיון דרוב הוא ע"פ טביעת עין דלא שייך הזמה לא חששו להמקרה הזה שהעידו שבפניהם חתמו ולא גזרו אף בזה ודעת הר"ן ז"ל וסייעתו ז"ל דאף בהעידו בטב"ע על החתימות דבזה לא שייך הזמה מ"מ כיון דבהעידו דלפניהם חתמו ביום פלוני שייך הזמה ע"כ משום לא פלוג אפילו שהעידו בטב"ע מ"מ פסול בקרובים משום עדות שאאי"ל וכ'"כ בסמ"ע ז"ל עיין שם ונמצא דכל עיקר קולא שהקיל הרשב"א ז"ל בעדי הקרובים לדייני קיום הוא משום משום דלא שייך הזמה בקיום דרוב עדות הוא בטב"ע ולפי זה בע"מ הקרובים לדיינים דסתם עדי מסירה הוא להעיד שבפנינו נמסר הגט להאשה ביום פלוני וע"כ כשר שיכול להזדייף וכל הש"ס מלא מזה וא"כ שייך בהו הזמה ואיני דבר רחוק וכיון דאיני דבר רחוק ושייך בהו הזמה (כמו שאבאר לקמן בע"ה) אם כן לפ"ז אפילו כשלא העידו עדיין ג"כ שייך הזמה כיון דכל עיקר טעמו של הרשב"א ז"ל דס"ל דלא שייך הזמה בעדי קיום באופן דשייך הוא דבר רחוק ע"כ לא חיישינן ולא שייך לא פלוג אבל בע"מ דשייך הזמה והאופן דשייך הזמה גבייהו איני דבר רחוק לא שייך לטעמא של הרשב"א ז"ל ונמצא דאף לדעת הרשב"א ז"ל בע"מ קרובים לדיינים ג"כ פסול משום טעמא דעדות שאאי"ל ול"ל דלדעת הרשב"א ז"ל כשר מטעם דס"ל בפרק קמא דגטין דבגט אפילו דייני קיום קרובים לבע"ד נמי כשר הגם דבעלמא דייני קיום הקרובים לבע"ד פסול מ"מ הכא כשר בגט כמו שהקילו בהבאת הגט ובעדות דוכתב לשמה ומקוים הוא וכשר עד כאן לשונו.
וכונתו מבואר כר"נ ז"ל דבגט קיל מבכ"מ דבכ"מ עדי קיום הקרובים למלוה כשר אבל בע"ד עצמו כמו המלוה בעצמו איני נאמן לקיים השטר ואילו הכא בגט קי"ל דבע"ד בעצמו נאמן לקיים דקיי"ל האשה עצמה מביאה את גיטה וכו' וע"כ דייני קיום הקרובים לבע"ד כשירין ג"כ בגט וע"כ יכולין דייני קיום להיות קרובים לבע"ד בגט כמו שנאמן הבע"ד גופא על עדות קיום.
אבל מכ"מ בע"מ דהבע"ד גופה אינו נאמן בגט מהיכי תיתי לאכשורי ע"מ שקרובים לדיינים עיין בריב"ש ז"ל סי' ר"מ שכתב בהדיא שלא הקילו חכמים בגט אשה רק קולא זו של שליח שמי שהוא שליח יהא נאמן לקיימו בדבר זה לבד הוא הקולא של גט אבל למילף קולא אחריתי שיהא נאמן להעיד בפני נכתב ובפני נחתם בכתב זה לא שמענו רק מה שאמרו חכמים לבד שהשליח נאמן על הקיום אף שהוא קרוב וע"כ נאמן על הקיום להיות עד או דיין בקיום למשוי' לי' גט כשר ע"ז האמינו חכמים לשליח אף שהוא קרוב למשוי' לי' גט כשר הן בעדות הן בדיינות סוף כל דבר לא מצינו רק קולא זאת דהשליח מהימן למשוי' לי' גט כשר בקיומו הן להיות עד הן להיות דיין על קיום אבל קולא אחרת לא שמענו והרשב"א ז"ל דמיקל בקיום בדיין קרוב לבע"ד הוא דווקא לשליח לבד הוא מיקל להיות דיין על הקיום אע"פ שהוא קרוב משום שהוא נאמן למשוי' לי' גט כשר אבל ב' דיינים הנשארים צריכין להיות רחוקים מבע"ד וכן מוכח בפירוש הקילו להכשיר בקרובים (תיבת בקרובים אשליח בעלמא קאי עיי"ש לשונו ז"ל לעיל) כדרך שהתירום בהבאת הגט וכו וכו' וכו' ובעדות כו' דהשתא אינהו משוי' לי' גט כו' עכ"ל.
הרי מפורש כדברינו דלא מהימן קרוב רק שליח אבל לענין ע"מ קרובים לדייני קיום הרי הוא כמו בעלמא וז"ב כשמש.
ועוד והוא העיקר דלמסקנת הרשב"א ז"ל דדיינים הקרובים לבע"ד פסול אפילו גבי גט דמקשה שם דלמה אינו מצטרף אשה או אחד מן הפסולין לדייני קיום כמו דמכשירין להו לעדי קיום ומתרץ בתירוץ השני וז"ל ועוד דלהבאת גט הוכשרו האשה והפסולין וכו' לפי שהקילו בדבר משום עיגונא לפי שלא ימצא את מי לשלח אלא זה וכאן שייך לאמר משום עיגונא אקילו שאין הכל נעשין שלוחים להביא את הגט אבל לגבי קיום למה ניקל בדבר ומה צורך יש בזה הלא ימצאו דים להושיבת ב"ד ולקיים בפניהם כנ"ל עכ"ל.
א"כ לפ"ז בדייני קיום קרובי לבע"ד פסולין בג' כמו בעלמא וע"כ נ"ל דשתי שיטות הנאמרים ברשב"א ז"ל לענין צירוף קרוב להשליח לדיינים דשיטה ראשונה כתב דאין הקרוב מצטרף כמו אשה ובשיטה שני' כתב דקרוב השליח מצטרף לדיינים זולת אשה תלי בב' תירוצים האחרונים שמסיק הרשב"א ז"ל דלתירוץ הראשון שליח הקרוב מצטרף לדיינים זולת האשה דלאו בת ב"ד היא כלל כמו שמבואר כוונתו שבתירוץ הראשון שבר"נ ז"ל עיי"ש אבל לבתר תירוץ השני משום דלא שייך למיקל משום עיגונא בדיינים ע"כ גם קרוב אינו מצטרף לדיינים וזה ברור כשמש (ועיין בתומים ז"ל סי' מ"ו ס"ק ק"ג הטעם דרשב"א ז"ל דדיינים קרובים לבע"ד בעלמא פסולין ועדי קיום הקרובים לבע"ד כשירים הוא ג"כ מטעם הזה דעדי קיום אם לא מצא מי שיכיר חתי' העדים זולת הקרוב מה יעשה ע"כ הקילו אבל בדינים למה נקל הלא ימצא הרבה דיינים והוא כסברת הרשב"א ז"ל הנ"ל.)
ולשון הרשב"א ז"ל בחידושיו בענין הזה מיטעה קצת כמו שכ' הש"ך ז"ל סמ"ו ס"ק נ' ועיי' בש"ך ז"ל שם ובאי"ת ז"ל שם דחולקין בכוונת הרשב"א ז"ל ובאמת ע"פ תירוץ הב' מסתייעא להש"ך וע"פ תירוץ הא' מסתייעא להאו"ת ז"ל ועיין בר"נ ז"ל שם בריש גטין דכתב שם שיטה הב' דהרשב"א ז"ל ותירוץ הראשון הנ"ל וזה כדברינו ברור
אבל על כל פנים ברור הדבר בלי ספק דלתירוץ בתרא דהרשב"א ז"ל גם קרוב אינו מצטרף לדייני קיום וא"כ בנ"ד גם להרשב"א ז"ל ע"מ הקרובים לדיינים פסול ולא דמי לעדי קיום הקרובים לדייני קיום משום דאופן דהזמה הוא דבר רחוק משא"כ בע"מ דאינו דבר רחוק אופן הזמה. והא דאיתא בש"ס בפני כמה נותנה לה וכו' בפני שנים או בפני שלשה סוגיא זו אינו אליבא דר"מ דס"ל דעדי חתימה כרתי אבל אליבא דר"א דע"מ כרתי בעינן שנים ע"מ מלבד ב"ד דהב"ד עצמן אינן יכולין להיות עדי מסירה משום עדות שאי אתה יכול להזימם דלשיטת הר הרשב"א ז"ל בענ'"ד נמי שייך הפסול דעדות שאאי"ל למ"ד עדים הקרובים לדייני קיום שם כשר ולא חיישינן לעדות שאאי"ל משום דענ"ד בקיום שטרות ואין לך קרוב גדול מזה והחולקים ז"ל ס"ל דלא קפדינן אעדות שאאי"ל אלא בזמן שאחרים מעידין בפניהם ולא בזמן שדנין ע"פ ידיעת עצמן עיי' בר"נ ז"ל בפ' האשה שנתארמלה שכתב כן עיי"ש.
וא"כ לדעת הרשב"א ז"ל דבענ"ד נמי קפדינן אעדות שאאי"ל רק דבקיום שטרות הקילו ומטעמו ז"ל דאופן הזמה הוא דבר רחוק בקיום ואם כן בע"מ דאופן הזמתם הוא אינו דבר רחוק שייך שפיר עדות שאאי"ל א"כ אין יכולים ב"ד לקיים הגט ע"פ עצמן כמו ע"פ ע"מ קרובים רק הסוגיא אזלי אליבא דר"מ ולהחולקים ז"ל אתיא שפיר כר"א ודייני קיום הן עצמן ע"מ משום דלא קפדינן על עדות שאאי"ל רק בעדות אחרים שמעידין לפניה ולא ע"י עצמן. א"כ והוא העיקר דאפילו להרשב"א ז"ל אתיא הסוגיא כר"א דעדי מסירה כרתי ומכל מקום סגי בשלשה דיינים והן עצמן ע"מ ולא חשיב עדות שאאי"ל
דלכאורה צ"ב להבין שיטת הרשב"א ז"ל ובעה"מ ובעל העיטור ז"ל דדעת בעה"מ ז"ל ובעה"ט ז"ל דאפילו במעידין על החתימות בטב"ע נמי שפיר שייך עדות שאאי"ל משום מציאות דהזמה דשייך בו כגון לפנינו חתמו ביום פלוני וע"כ כיון דהזמה שייך בהו ע"כ אפילו בהעידו בטב"ע נמי הוי עדות שאאי"ל משום לא פליג וקשה מנין להם הגזירה הזאת וכי מאיזה מקום למדו כן דאמרינן לא פליג וגם הרשב"א ז"ל כתב הטעם דמציאות דהזמה הוא דבר רחוק הא לא"ה שייך לא פליג מנ"ל לגזור כן והדבר פשוט דלמדו כן מהירושלמי המובא ברב אלפס בפ' ז"ב וכר"נ ז"ל בפרק האשה שנתארמלה הנ"ל מנין שלא יהא העדים קרובים לדיינים הגע עצמך אם הוזמו אין נהרגין ע"פ ע"כ וא"כ הא תינח בעדות דשייך בהו הזמה אבל בעדות דלא שייך הזמה כגון אם לא ידעו בחקירות בד"מ אם כן לפי זה יכולין העדים להיות קרובים לדיינים ואלא ע"כ לא פליג משום הגע עצמך דאם יהי' מציאת להזמה לא מפיהן הן נהרגין וע"כ דאמרינן לא פליג.
וא"כ לפי זה בענ"ד בקיום שטרות דהם עצמם הוי ע"מ אין מציאת להזמה ולא שייך הגע עצמך אם הוזמו דבאיזה אופן יהי' בעדי מסירה מציאת דהזמה אם דיעמדו בעת מסירת השליח שיאמר בפ"נ ובפ"נ בזה אין שייך הזמה ואם דיעידו על המסירה דלפנינו מסר הבעל הגט לאשתו ביום פלוני להתירה לעלמא או דלא הי' תנאי בדבר שיכול להזדייף וכדומה בזה לא יכולין להיות בעצמם דיינים דאין ענ"ד זולת דקיום שטרות דבקיי"ל דאין ענ"ד מגזה"כ ועמדו שני האנשים או מוהיה ביום הנחילו וגם הרשב"א ז"ל כ' האי גזה"כ בב"ק דף ז' ע"ב עיי"ש. וא"כ לא שייך האי הגע עצמך גבי ענ"ד לפיכך עד דע"מ נעשה דיין בקיום הגט ולא שייך ביה הגע עצמך דאם הוזמו דאין מציאת להזמה בענ"ד אבל בע"מ קרובים לדיינים של קיום הגט שייך שפיר הגע עצמך באם הוזמו לא מפיהם נהרגים דיש מציאות להזמה שיעידו על המסירה שבפנינו מוסיר לה הגט ביום פלוני להתירה לשוק ואם היה כתוב על דבר שיכול להזדייף יעידו ע"מ להתירה לעלמא כדמשמע בש"ס בכמה דוכתי ויש מציאות להזמה שיעידו על המסירה לפני ב"ד ואם יועיל עדותן בדבר המסירה לפני בית דין קרוביהם בדבר הקיום של בפני נכתב ובפני נחתם להתירה לעלמא הגע עצמך באם הוזמו לא ישלמו על פי קרוביהן (ואין לומר דבזמן הזה אין מציאות להזמה ע"י ע"מ עכשיו נוהגין לקרוע את הגט ולהצניעו בב"ד וב"ד נותנין לה מעשי ב"ד. זה אינו דכיון דבזמן התלמוד לא הוו מצניעין את הגט אלא היה תחת ידה כדי לאינסובי בי' כדאיתא במסכת ב"מ דף י"ח עיין שם ואם כן הי' מציאת להזמה דע"מ דהיו צריכין לעדותן בשהבעל מערער על הגירושין או בדבר שיכול להזדייף וכדומה בכמה פרטים אף דבזה"ז אין מציאות לעדותן ואין מציאת להזמה מ"מ כיון דבזמן התלמוד היה מציאת להזמה דע"מ גם בזה"ז פסול בע"מ בעדות שאאי"ל דהא קיי"ל בפוסקים ז"ל עיין שם בשו"ע חו"מ ס' ל"ג ומ"ו ובכמה מקומות דגם בזה"ז פסול עדות שאאי"ל הגם דבזה"ז לא שייך הזמה דקיי"ל כר"ע דעדים זוממין קנסא הוי ואין פוסקין עתה בזה"ז דין כאשר זמם מ"מ אם העידו בענין שהי' בזמן סנהדרין דין כאשר זמם בעינן גם עתה עדות שאי"ל ואם לאו לא מקבלין עדותן והכי מוכח מכמה פוסקים ז"ל עיי' בנו"ב ז"ל סי' ע"ב
והטעם נראה לי דכיון דכל עיקר אנן שליחותיהו קאעבדינן אין לנו לקבל עדות רק על אופן שהיו הם מקבלים וע"כ עדות שאאי"ל לא הוי עדות אף בזה"ז וע"כ בנ"ד נמי כיון דבזמן התלמוד היו ע"מ שקרובין לדייני קיום פסולין משום עדות שאאי"ל משום מציאת הזמה אף בזמן הזה פסולין אף שאין מציאות להזמה כמו שאין מציאות בזמן הזה דין הזמה דכאשר זמם וקיי"ל במקום שאין דין הזמה לא בעינן עדות שאי"ל עיי' בתוס' ז"ל ריש מסכת מכות ואעפ"כ פסול אף בזה"ז עדות שאאי"ל וז"ב.
היוצא לנו מכל מה שכתבנו שבנ"ד הגט פסול בין לדעת הרשב"א ובין לדעת הר"ן ז"ל משום דדייני הקיום צריכין לדין על פי עדי מסירה קרוביהן ולדעת הר"נ ז"ל הוא משום פסול דצירו' קורבא בתרי גברא כנ"ל ולדעת הרשב"א משום עדות שאאי"ל והכא בע"מ מציאות להזמה לאו דבר רחוק כנ"ל ועוד דהרי הרשב"א ז"ל דמכשיר עדי קיום הקרובים לרייני קיום הוא רק להלכה ולא למעשה וכן איתא מפורש בתשו' רשב"א ז"ל סימן תתקס"ט וכן כתב הבאר הגולה ז"ל בסי' מ"ו וכ"כ בחידושי הגהות בטור ז"ל עיין שם.
וע"כ לדעת הפוסקים ז"ל דחולקין על הרב אלפס ז"ל וס"ל דאף בדיעבד פסול בלא עדי מסירה הגט זה פסול דהא מחוסר הקיום של בפני נכתב ובפני נחתם דהא אין הבית דין יכולין לפסוק הקיום על פי עדי מסירה קרוביהן כנ"ל.
ולכאורה י"ל דהר"ן ז"ל סבירא ליה כשיטת הרב אלפס ז"ל דבדיעבד כשר אף בלא ע"מ דהא הסכים עמו בפ' המגרש אבל מ"מ בפרק קמא דגטין מסיק אלא שבירושלמי אמרו דאף לר"מ צריך ליתנו לה בפני שנים כדי להחזיקה גרושה בפני שנים וכן דעת ר"ח ז"ל עכ"ל משמע דחשש עכ"פ ע"פ דעת הירושלמי דבעינן שנים אף לר"מ ולכאורה י"ל דלא חשש לזו רק בשליח שמביא את הגט ואימתי מסכים לדעת הרב אלפס ז"ל דוקא כשהבעל בעצמו נתן לה משא"כ בשליח דכן איתא מפורש בירושלמי טעמא דר"י כדי להחזיקה גרושה בפני שנים וזו נשנית גבי שליח ובסוף הסוגיא שם מסקינן הוא עצמו שנתן לה גיטה א"צ ליתנו לה בפני שנים כדי להחזיקה גרושה בפני שנים עכ"ל.
הרי בפירוש דלא דמי שליח לבעל גופה וע"כ אף דבפ' המגרש הסכים להרב אלפס ז"ל מ"מ גבי שליח חשש לדעת ר"ת ז"ל דצריך ליתנו לה בפני שנים כדי להחזיקה גרושה בפני שנים וי"ל דגבי השליח גם הרב אלפס ז"ל מסכים דצריך ע"מ ואם כן בנ"ד ליכא שום פלוגתא בזה ולכל הדיעות ע"מ בעינן (וראיתי בנו"ב ז"ל שכתב אפשר לפרש לשון הירושלמי הוא עצמו שהביא את גיטן א"צ ליתנו לה בפני שנים בלשון בתמי' אבל המפרשים ז"ל מפרשין בניחותא) אבל מ"מ מסתבר דלא חמיר שליח מבעל אלא בדאפשר אבל לא בדלא אפשר כגון בדיעבד אם נתן בלא ע"מ ונקרע הגט בדיעבד כשר לדעת הרב אלפס ז"ל וראי' מרבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דהוא בשיטת הרב אלפס ז"ל ופסק בפ"ו מה"ג הט"ו וז"ל עבר השליח ונתנו לה בינו לבינה יטלנה הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ואם מת הואיל והגט יוצא מת"י מקוים בחותמיו הר"ז גט כשר עכ"ל.
וכתב הה""מ ז"ל הא דבדין הבעל לא כתב כן ושם כתב שיש מן הגאונים ז"ל שסוברים שהוא פסול כשנתן בלא עדי מסירה ונראה שחשש רבינו ז"ל כאן לסברתם היכי דאיפשר כיון שהבעל לא נתן לה ע"כ ובלי ספק שמקורו של הרמב"ם ז"ל הוא מהירושלמי הנזכר ולפיכך מחלק בין שליח לבעל בנתן לה בינו לבינה והרי דלא החמיר בדיעבד רק בדאיפשר אבל אם מת השליח או נקרע הגט אף בשליח אינו מעכב בדיעבד אבל מ"מ משמע מל' הרשב"א והר"ן ז"ל דאזלו בשיטת הרב אלפס ז"ל דמ"מ חשש לדעת ר"ת ז"ל שכן מסקי בלשונם שכן דעת ר"ת ז"ל ודעת ר"ת הוא בתוס' דף ד' עמוד א' עיין שם ושם סבירא ליה לר"ת דתמיד צריך ליתן לה בפני שנים דאין דבר שבערוה פחות משנים.
ועכשיו שביארנו כל השיטות ז"ל כעת נבאר בע"ה לענין דינא בנ"ד.
דלכאורה יש להכשיר הגט בנ"ד מכח ספק ספיקא דפלוגתא דרבוותא ז"ל דבשו"ע סי' קמ"ב מביא הרמ"א ב' שיטות באם שיש לשליח הרשאה אם צריך לאמר בפ"נ ובפ"נ וכתב בשם הרשב"א והמרדכי ז"ל דא"צ לאמר בפ"נ ובפ"נ ובשם הריב"ש ז"ל דצריך לאמר בפ"נ ובפ"נ ומסיק וכן נוהגין כהריב"ש ז"ל עיין שם. (מה שמצוין בשם הרשב"א ז"ל לא מצאתי בהרשב"א ז"ל ואין מוכרח מתשו' הרשב"א רק בבאו ב' עדים על השליחות לפני בית דין ולא בהרשאה בכתב וא"ל בהרשאה מודה הרשב"א להריב"ש ז"ל. ואולי טעות הדפוס הוא מה שמצוין הרשב"א ז"ל ואך במרדכי ז"ל לבד כתוב מפורש כן ומצאתי בס' ממא"ל ז"ל שמקשה ג"כ כן ושמחתי שכונתי לדעתו ז"ל.)
וא"כ לכאורה י"ל דהוי ס"ס בספק פלוגתא דרבוותא ז"ל שמא הלכה כמאן דאמר דבהרשאה אין צריך כלל לאמר בפני נכתב ובפני נחתם דאפי' אם תמצי לומר כהלכה כמאן דאמר דצריך לאמר בפני נכתב ובפני נחתם שמא הלכה כמאן דאמר דבדיעבד לא בעינן כלל לע"מ ושפיר חשוב נתינה אף בלא עדי מסירה ומועיל הקיום של בית דין אף בעדי מסירה קרובים לדיינים דהא אין הדיינים מקיימין הגט על ידי עדי מסירה דאפילו בלא עדי מסירה נמי חשוב נתינה וס"ס המתהפכת הוא אבל באמת זה אינו דהא כתב הפמ"ג ז"ל בסי' ק"י בשם ת"ה דוקא בשוין הפוסקים ז"ל בחכמה ובמנין יש לעשות ס"ס בפלוגתא דרבוותא ז"ל אבל בשאין שוין בחכמה ובמנין אין לעשות ס"ס ומביא בשם כנה"ג ז"ל דבכל מקום שפסק הרב ז"ל היפך ממה שכתב המחבר ז"ל אין לעשות ממנו ספיקא וס"ס שמא הלכה כהמחבר ז"ל וכבר קבלנו עלינו לפסוק כהרב ז"ל ומסיים הפמ"ג דצריך המורה ליזהר בספק פלוגתא כי הרדב"ז ז"ל כתב דאין לעשות ספק פלוגתא דא"כ אין לך דין שאין בו ספק ומכל מקום אם שניהם שוין הוי ספק גם במקום שהרב ז"ל בהגה כתב דהמנהג החמיר או לשון דמשתמע דחומרא בעלמא הוא ולדינא סובר דעיקר להקל אף דקבלנו עלינו החומרא מכל מקום ספיקא הוי וכשיצטרף עוד ספק הוי ס"ס עיין שם.
ואם כן בנ"ד א' דלו יהיבנא דהמנהג דכתב רמ"א ז"ל להחמיר אף שיש הרשאה דצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הוא מצד חומרא בעלמא לדעת קצת מחכמים ז"ל (ויש לפקפק בזה ואכמ"ל) על כן אין לעשות ס"ס בנ"ד כי אין שוין הפוסקים ז"ל במובן דדעת הסוברים ז"ל דאף בדיעבד בדליכא עדי מסירה פסול הלא המה י"א פוסקים ז"ל עיין בב"י ז"ל ס' קל"ג ותמצא הלא המה דעת הגאונים ורש"י ורבינו אפרים תלמידו של הרב אלפס ובעה"מ ובעה"ט והתוס' והרא"ש סמ"ג והתרומה והמרדכי ז"ל ודעת ר"ת ז"ל המובא בתוס' ורא"ש ז"ל ודעת הסוברים ז"ל דבדיעבד אינו מעכב ששה המה הרב אלפס והרמב"ם והרשב"א והר"ן והרמב"ן והראב"ד ז"ל וכבר כתבתי דהרשב"א והר"ן ז"ל אף דהסכימו לדעת הרב אלפס ז"ל מכל מקום חוששין לדעת ר"ת ז"ל ומדברי הר"ן ז"ל בפ' השולח משמע דאף הרמב"ם ז"ל חושש למעשה כדעת הגאונים ז"ל דמשמע שם מלשונו ז"ל דמביא דעת הרמב"ם ז"ל ומסיים אלא שכתב שיש מהגאונים ז"ל דסבירא לן שהוא פסול עכ"ל מלשון זה משמע דחושש למעשה כדעת הגאונים ז"ל וכן מוכח מתיבת אלא. ואף דהר"ן ז"ל הסכים לדעת הרב אלפס ז"ל בפ' המגרש דמתרץ כל הסוגיות מכל מקום אין זה סתירם לדעת הגאונים ז"ל דהגאונים ז"ל אזלי נמי בשיטת הרב אלפס ז"ל אלא דפוסלין מדרבנן מחמת שכיון שחכמים תיקנו עדי מסירה לכתחילה והוא לא עשה כן פסול והא דהקשה הרב אלפס ז"ל דאם תאמר דעדי חתימה לא מהני בדיעבד א"כ מאי תיקון העולם איכא בדמייתא סהדי או אזלי למדינות הים לדעת הגאונים ז"ל ניחא דהוי תיקון העולם שאם נשא תצא ואין בניה ממזרים.
ומה דהוכיח מדאמר רב אם נשאת בכתב סופר וע"א הולד ממזר עיין שם אין זה סתירה לדעת הגאונים ז"ל דאי איכא חתימת ב' עדים בלא ע"מ אין הולד ממזר ובע"א הולד ממזר אבל לנשאת לכתחילה אף בדאיכא ב' עדי חתימה אסורה לכתחילה להנשא ולפי זה אף דהר"ן ז"ל הסכים בתירץ הסוגיות להרב אלפס ז"ל מכל מקום יש לחוש לדעת הגאונים דאזלי נמי באותו שיטה ורק פוסלין מדרבנן וא"ל דלהגאונים דמדאורייתא מגורשת אף בלא ע"מ שפיר דמי בנ"ד דנמצא דאין הב"ד פוסקין קיום של הגט על ידי עדי מסירה דהגם דלא חשיב נתינה בלא עדי מסירה ואין אמירת השליח כלום ז"א כיון דמדאורייתא חשוב נתינה אף בלא עדי מסירה אם כן מהני אמירת השליח דמידק דייק כיון דמדאורייתא חשוב נתינה מעלייתא. זה אינו דהא מדאורייתא לא בעינן כלל הקיום וא"צ כלל לאמירתו ואפילו לא נכתב ונחתם לפניו נמי כשר וכל עיקר דבעינן אמירתו על הקיום הוא מדרבנן וא"כ אפילו אם לא נכתב ונחתם בפניו לא מקלקל כלום באמירתו דבפני נכתב ובפני נחתם דהא מדאורייתא אפילו לא נכתב ונחתם בפניו נמי שפיר דמי. וא"כ דפסול מדרבנן ובאמירתו בפני נכתב ובפני נחתם מתכשר הגט מדרבנן ומכשר א"א מדרבנן על פיו ז"א דמדרבנן הוי הוי א"א משום דמחוסר ע"מ ולא מהני אמירתו מדרבנן משום דעדי מסירה קרובים לדיינים וממה נפשך לא דייק אי מדאורייתא אין צריך כלל לאמירתו ואפילו לא נכתב ונחתם לפניו נמי שפיר דמי ואי מדרבנן לא מהני אמירתו כלום ונמצא דאף לדעת הגאונים דייני קיום צריכין לדון על פי עדי מסירה קרוביהן.
היוצא לנו מכל מה שכתבנו בע"ה דבנ"ד דאין שום חשש עיגון ואין שעת הדחק קשה להקל ובפרט לדעת החוות דעת ז"ל דלא מהני ס"ס בגט בוודאי לא מהני ס"ס בפלוגתא דרבוותא ז"ל ע"כ קשה להקל וצריכה גט אחר כן נלענ"ד