אור ברסלב
בית רידבז סימן כב

בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

סימן כב

סימן כא

ע"ד השאלה מקאחאנאוו

באחד שהוציאוהו מן המים ובשעה ראשונה ראוהו והכירוהו שזהו פב"פ אך שהיה תפוח בפניו שנחלקו בזה אחרונים ז"ל דעת המצה"צ ז"ל ודעמ"י ז"ל דלא מהני והטמ"ח ז"ל בפ' מה"ג הרב ס"ל דיכולין להעיד עליו וכן כתב בעל קהלת יעקב ז"ל

נראה לפענ"ד להוכיח דיכולין שפיר להעיד עליו כיון דהוא שעה ראשונה דהנה דעת המחמירים ז"ל דסבירא להו דכל עיקר דקי"ל דבתוך ג' ימים מעידין עליו ולאחר ג' ימים אין מעידין עליו הוא משום דאחר ג' ימים לא סמכינן על העדים משום דחששו חכמים שמא נתפח ונשנית צורתו כדאיתא ברשב"א ז"ל במס' יבמות דף ק"ך עיי"ש אבל בתוך ג' ימים לא חיישינן שמא נתפחה ונישנית צורתו וא"כ הנ"מ בלא חזינן דאיתפח אבל אי חזינן דאתפח מאי מהני בתוך ג' ימים כיון דאתפח ממילא נשתנתה צורתו. אבל דעת המקילין ז"ל דהתופח דבתוך ג' ימים אינו מזיק ולא נשתנית צורתו באופן שלא יכירו אותו ושפיר יכירו אותו וסומכין על ההכרה וגבול גבלו חכמים דבתוך זמן זה מעידין ולאחר זמן זה אין מעידין ונראה לפענ"ד להוכיח מהמשנה והגמ' דהדין הוא כהמקילין דגרסינן במתניתין ד' ק"כ ע"א אין מעידין אלא עד ג' ימים ר"י ב"ב אומר לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין ופירש"י ז"ל ד"ה ר"י ב"ב כו' יש לך אדם שממהר להנפח משאר אדם כגון אדם שמן ויש לך מקום שחמה נוגעת בו יותר ואדם מת ממהר להסריח ולהשתנות ויש לך שעה שהעולם חם והמת ממהר להסריח ובגמ' בעי לקולא פליג או לחומרא פליג עכ"ל ז"ל וכ"כ הנימוק"י ז"ל והראשונים ז"ל בדף קכ"א ע"א פירש"י ז"ל ד"ה לקולא פליג דקאמר ת"ק אין מעידין אלא עד ג' ימים ואתא ר"י למימר יש לך אדם או שעה או מקום שאיני מהיר להפיח ולהשתנות ויכול להעיד אפילו לאחר ג' ימים עכ"ל ז"ל.

והנה בפירש"י ז"ל דמקום ושעה גורם למהר להסריח המת וישתנה פניו משמע דהשתנות פניו הוא מהסרחון דהא כתב גבי אדם שמן שממהר לנפח ובמקום ובשעות לא כתב שממהר להנפח אלא שממהר להסריח ולהשתנות מזה מוכח דהסרחון גורם להשתנות פנים דאל"כ הול"ל דממהר להסריח ולהנפח ומה שפירש"י ז"ל בדף קכ"א ע"א דיש לך אדם או שעה או מקום שאיני ממהר להנפח ולהשתנות הוא משום דהת"ק דס"ל דלאחר ג' ימים אין מעידין עליו הוא משום דחששו חכמים שמא נתפח ונשתנית צורתו ע"כ דרי"בב דפליג הוא ע"כ משום דסבירא ליה דלא חיישינן שמא נתפח וע"כ דסבירא ליה דבאדם כחוש ובמדינות קרות אינו ממהר להנפח דאפילו דלבתר ג' ימים דרכו להנפח אבל הכחישות והקור מעכבין אבל אין השמניות והחום גורם להא למהר התפוח כי רק הצינה מעכב בטבעו על טבע התפוח אבל אין החמימות פועל התפוח אבל כל עיקר דרי"בב מחלק במקום והשעה חום הוא ע"כ משום דהחמימות גורם הסרחון והשתנות פניו הוא מהסרחון.

ואם כן לפ"ז קשה על דעת המחמירין ז"ל וס"ל דלא שייך רק בלא ידעינן דנפח ע"כ בתוך ג' ימים לא חיישינן שמא נתפח ואיני ניכר כיון דלא חזינן דנתפח ואין חוששין רק לאחר ג' ימים א"כ קשה האיך פליגי חכמים אריב"ב במקום ושעה בשלמא באדם שפיר פליגי דס"ל דכיון דלא חזינן הניפוח לא חיישינן שמא איתפח אע"ג דהוא אדם שמן כיון דהוא בתוך ג' ימים לא חיישינן על התפוח כ"ז שלא ראינו שנתפח אבל במקום ושעה דהסרחון גורם השתנות פנים האיך אפשר לומר דמקילין לעולם בתוך ג' ימים הא הסרחון הכל שומעין ומרגישין והוי כמו דנתפח תוך ג' דלא מעידין אלא ע"כ דבתוך ג' לרבנן אפילו נתפח לאו כלום הוא ויכולין להעיד משום דהתפוח והסרחון דבתוך ג' לא משנה כל כך הפנים דלא יכירוהו וזה ראיה גמורה בע"ה.

וא"כ לפ"ז ה"ה בהוציאוהו מן המים בשעה אחת דשיערו חכמים דמעידין עליו על כל אופנים ועוד ראי' גמורה לזה מהא דגרסינן בירושלמי על ההיא מתניתין הנ"ל דאין מעידין עליו אלא עד ג' ימים ראב"א ברי' דר"פ ור"י בשם ר"ל כל תלתא יומין נפשו טייסא על גופא סברא דהיא חזרה לגווה כיון דהיא חמות ליה דאשתני זיוהון דאפי הוא שבקא ליה ואזלה ליה כו' והרי מוכח דזה הענין דאין מעידין אלא עד שלשה ימים כרבנן ובירושלמי דמו"ק פ"ג הלכה ה' יליף מזה דלפיכך תוקפו של אבל ג' ימים הראשונים משום זה דנפשיה עדיין טייסא על גופיה.

אם כי מפורש דכמו דלא חולקין בג' ימים הראשונים דאפילו במת דנתפח מכל מקום כל שלשה ימים הראשונים חמורים הם מכל שבעת הימים מטעם זה דנפשיה עדיין טייסא על גופיה משום דעדיין לא נשתנה זיווא דאנפוהי כמו כן במת דנתפח מעידין עליו בתוך ג' ימים וז"ב בע"ה ודו"ק

תוכן העניינים

בית רידבז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה