אור ברסלב
בית רידבז סימן יב

בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

סימן יב

סימן יא

מה שהושבתי לרב אחד בבאלטימארע בארצות הברית.

מכתב קדשו הגיעני בדבר הבהכ"נס שבעירו שרוב ישראל העתיקו מגורתם משכונה הזאת אל רחובות רחוקות אם מותר למכור הבהכנ"ס הזה לנכרים בידוע שיעשו המה בית תפלה להנוצרים והאריך כ"ת נ"י להתיר ועיקר יסודותיו משום דיש להם לעכו"ם בלא"ה כמה בתי תפלות בל"ה ופסק בשו"ע יור"ד ס' קנ"א ס"א דכיון דיש לו להנכרי בלא"ה אין כאן לפ"ע

לענ"ד צע"ג בזה עפ"מ דגרסינן במס' ע"ז דף ו' ע"א איבעיא להו משום הרוחה או דילמא משום לפ"ע למאי נפ"מ דא"ל בהמה לדידי' אי אמרת משום הרוחה הא קמרווח ליה אי משום לפ"ע הא א"ל לדידי' ופירש"י ז"ל משום הרווחה דרווח ואזיל ומודה לע"ז ועבר ישראל משום לא ישמע על פיך או משום לפ"ע דזבין בהמה ומקריבה לע"ז עיי"ש והעיקר האיבעיא זו אם האסור הוא שמודה לע"ז במכירה וקניה ונמצא שיש איסור בכל דבר משום הרוחה או האיסור הוא דווקא במידי דהקרבה כדפירש הט"ז ז"ל ביור"ד סי' קמ"ח עיי"ש ומוכח מהך סוגיא דהאיסור דאזיל ומודה דהיא משום לא ישמע על פיך והאיסור זה שייך לעולם אפילו כי א"ל בהמה לדידי' משום דמ"מ על ידו נשמע אע"פ שבלא"ה היה ג"כ נשמע דמ"מ עכשיו נשמע על פיך ולפיכך פירש"י ז"ל דהאיסור דאזיל ומודה הוא משום לא ישמע על פיך ולא משום לפ"ע משום דנפ"מ גדולה בין האיסור דלא ישמע ע"פ בין לפ"ע דלפ"ע ביש לי' לדידי' בלא"ה מותר משא"כ באיסור דלא ישמע ע"פ דבלא"ה הי' נשמע מ"מ אסור משום דמ"מ עכשיו נשמע על פיך וכן הוא מפורש בט"ז ז"ל שם עיי"ש א"כ בנ"ד דנהי דלית כאן האיסור דלפ"ע דאית ליה לדידי' אבל כיון דיהי' בית תפלתם ואזיל ומודה שם אם כן עובר הישראל בלאו דלא ישמע ע"פ דמ"מ על ידו נשמע.

אך יש לחקור בזה ולמצא היתר בנ"ד ע"פ התוס' ז"ל במס' סנהדרין דף ס"ג עמוד ב' ובמסכת בכורות דף ב' ע"ב דכתבו שם לענין שותפות עם העכו"ם לקבל שבועה ממנו דבזה"ז דבשיתוף עובדים דאין אסור להביאו לידי שבועה משום דנשבע בשיתוף ואין כאן הלאו דלפ"ע כי לא הוזהרו על שיתוף ולדידן לא אשכחן איסור בגרם שיתוף עכ"ל התוס' ז"ל במס' סנהדרין הנ"ל ואף על פי שמשתתפין ש"ש וד"א לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתתף ולפ"ע ליכא דב"נ לא הוזהרו על כך עכ"ל ז"ל ויש לחקור לפי מה שכתב הנו"ב ז"ל וכל האחרונים ז"ל עיי' בפ"ת ז"ל יור"ד קמ"ז עיי"ש דדוקא בשבועה לא מוזהר ב"נ אבל בכל עבודתה בשיתוף מוזהר עליה ומפרש דברי התוס' ז"ל דקאי אך לשבועה יש לעיין האיך כונת התוס' ז"ל דלא אשכחן איסור בגרם שיתוף אם ג"כ דווקא בשבועה לא אשכחן גרם איסור בשיתוף כיון דב"נ איני מוזהר על כך והיה מקום למימר דמ"מ עובר על לא ישמע ע"פ דמ"מ נשמע ע"פ ע"ז קמ"ל התו"ס ז"ל דלא אשכחן איסור בגרם שיתוף והוא במקום דהנכרי גופיה אינו מוזהר אבל בעבודה בשיתוף דמוזהר הנכרי מוזהר גם על הגרם א"ד דבגרם בשיתוף לא אשכחן אזהרה כל עיקר וע"כ אפילו בעבודה דהנכרי מוזהר על השיתוף מ"מ ליכא איסור בגרם שיתוף ולכאורה יש לה"ר לזה מהא דכתבו התו"ס והרא"ש ז"ל בראש מ"ס ע"ז דהא דשרינן בזה"ז לישא וליתן בלפני אידיהן הוא משום דעכו"ם דבחו"ל לאו עובדי ע"ז הן אלא מנהג אבותיהן בידיהם ועיין בהרא"ש ז"ל דכתב שכ"כ הרשב"ם ז"ל בשם זקינו רש"י ז"ל דעכשיו אין הנכרים עובדי ע"ז ולא אזלי ומודי דקאמר בפ"ק דחולין דף י"ג נכרים שבחו"ל כו' מנהג אבותיהן בידיהם ולא הוי דבר שבמנין כו' והא דקאמר שמואל בגולה איני אסור אלא יום אידן בלבד היינו משום דלא אדוקי כולי האי והשתא דחזינן דלית אדוקי כו' יש להתיר כו' עכ"ל ז"ל עיי"ש ואם נימא דכוונת התוס' ז"ל דלא אשכחן איסור גרם שיתוף אפילו בכל עבודות שהב"נ מוזהר עליה מ"מ אינו אסור גרם שיתוף א"כ קשה ל"ל למימר דעכשיו אין הנכרים עובדי ע"ז ולא אזלי ומודה למה ליה למימר דלא אזלי ומודי משום דלא אדוקי כולי האי תיפוק ליה דלא איכפת לן אפילו אזלי ומודי כיון דעכשיו בזה"ז עובדים בשיתוף ואפילו דב"נ מוזהר בשאר עבודות על שיתוף מ"מ לא אשכחן איסור בגרם שיתוף (וזה אין סברא למימר דהרא"ש ז"ל בשם רשב"ם ז"ל בשם רש"י ז"ל כתב בזה"ז על שאר מדינות שאין עובדים בשיתוף ע"כ קאמר דלא אזיל ומודי אבל במדינות שעובדים בשיתוף באמת לא איכפית לן על דאזיל ומודי כיון דלא אשכחן איסור בגרם שיתוף ז"א דהא הרמ"א ז"ל בשו"ע או"ח סי' קנ"ו כתב ג"כ דבזה"ז מותר לקבל שבועה מנכרים משום דעובדים בשיתוף עיי"ש וכ"כ כל הפוסקים ז"ל ולא מפרט בין מדינה למדינה) ואין לומר דלפיכך כתב הרא"ש ז"ל דלא אזיל ומודה משום דבאזלי ומודה איכא גם כן הלאו דלפ"ע ועל כן הוה אסור דנהי דמשום גרם דלא ישמע ע"פ ליכא בשיתף אפילו בשאר עבידות מ"מ היה אסור משום הלאו דלפ"ע ע"כ כתב דלא אזיל ומודי ז"א לדעת הב"ח ז"ל ביור"ד סי' קמ"ח דבמודה ליכא משום לפ"ע דהוי כמו גיפוף ונישק דאין העכו"ם מוזהר עליו כיון שגם הישראל אינו חייב מיתה עליו עיי"ש (וקושית הט"ז ז"ל עליו כבר תירץ בנקה"כ ז"ל) א"כ ליכא באזיל ומודי אך הלאו דלא ישמע על פיך אם כן קשה ל"ל למימר דמשום דלא אזיל ומודי תיפוק לי' דבלא"ה ליכא איסור בגרם שיתוף א"ו דעד כאן לא אשכחן איסור בגרם שיתוף דלא ישמע על פיך אלא דוקא בשבועה דב"נ גופי' אינו מוזהר מה שאין כן בשאר עבודות דמוזהר הב"נ עובר על לא ישמע על פיך בגרם שיתוף דהא שיתוף נמי אסור ומהכ"ת נימא דלא אשכתן האזהרה דלא ישמע על פיך אלא דווקא בע"ז בלא שיתוף משא"כ בשיתוף דמ"ש שיתוף מע"ז בלא שיתוף א"ו דקאי אשבועה ומשום דהב"נ גופי' אינו מוזהר בשבועה על שיתוף מה שאין כן בשאר עבודות וא"כ בנ"ד כיון דבודאי אזיל ומודה צ"ל אסור דבשלמא באיסורא דמקח וממכר דלפני אידיהן אמרינן שפיר כיון דלא אדיק כ"כ לא אזיל ומודה לעכו"ם שלו על הטובה שהי' לו מה שאין כן בנ"ד לגורם לו מקום שילך שם למודה לעכו"ם שלו בקביעות הרי זה אסור אבל ז"א דהא ע"כ מהב"ח ז"ל גופי' מוכח דלא תלי הל"ת דלא ישמע ע"פ באם הב"נ גופי' מוזהר או לא דהא לדידי' במודה ליכא אזהרה לב"נ ומכל מקום עובר משום לא ישמע על פיך ואם ע"כ באזהרה דלא ישמע ע"פ לא תלי בזה אם כן כמו כן בשיתוף אין נפ"מ בין אם הב"נ מוזהר או לא וע"כ דהוא משום דלא חל כלל האזהרה דלי' ע"פ בשיתוף וע"כ דלא אשכחן בשום מקום אזהרה לגרם בשיתוף ואם כן בנדון דידן שפיר מותר אך דחוזר קושייתינו על הרא"ש ז"ל דל"ל למימר דלא אזיל ומודה ע"כ נראה לפי עניית דעתי ברור דע"כ דהרא"ש ז"ל מוכרח למימר דלא אזיל ומודה משום דאל"כ אלא דשפיר אזיל ומודה אך דמותר משום דלא אשכחן איסור דלא ישמע ע"פ בגורם לשיתוף זה אינו דבשביל זה לא היה מותר לישא וליתן לפני אידיהן ג' ימים משום דהוי דבר שבמנין וצריך מנין אחר להתירו דאע"פ שנתבטל הטעם בזה הזמן מכל מקום צריך מנין אחר להתירו כמו ש"כ הרא"ש ז"ל גופי' הכא בדוכתי' דידן וז"ל ז"ל וא"ל דהוי דבר שבמנין ז"א דהא מעיקרא לא נאסרו אלא במקום דאדוקי בעכו"ם דמעיקרא לא היתה הגזירה אלא לפי המקומות שעובדים עכו"ם שם והראי' דהא רב יהודה שדר קורבני' לאבודרנא דהא דקאמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אחד היינו משום דלא אדיקי כולי האי והשתא דחזינן דנכרים שבחו"ל לא אדיקי אפילו ביום אידן יש להתיר עכ"ל ז"ל עיין שם וע"כ לא הוי כל ההיתר אלא משום דלא אדיקי דמעיקרא לא היתה בהגזירה אבל אי הוה אדיקי ואזיל ומודה אך מהיתר דשיתוף הו' אסור משום דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו דהא אי לאו דהיה ראי' מרב יהודה דשדר קורבני' וכן רבא שדר קורבני' וכן הא דאמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם לא היה בידנו להתיר בזמן הזה אפילו דלא אדיקי בז"הז משום דהוי דבר שבמנין אך משום דמצינו דלא היתה כלל גזירה באינן אדוקים מש"ה מתיר אבל אי משום דהוי שיתוף בזה"ז וגורם מותר בשיתוף זהו לא מהני משום דהוי דבר שבמנין דלא עדיף שיתוף מן אין אדוקים כלל ולא אזיל ומודה דהוי אסור משום דבר שבמנין אך משום דמצינו ראיה מן התלמוד דלא היתה בכלל הגזירה משא"כ לענין שבועה בשיתוף עם העכו"ם דלא דמי ללפני אידיהן סתם דלגבי אידיהם אינו מפורש הטעם בהמשנה משום מה אסורה אע"פ שידוע הטעם ע"כ הוי דבר שבמנין אבל הכא גבי' שיתוף עם העכו"ם מפורש הטעם שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה לא ישמע על פיך ע"כ בשבטל הטעם בטל האיסור עיי' בשו"ע יור"ד סי' קט"ז ובמטה יהונתן ז"ל ובפר"ח ז"ל ובזה לכולי עלמא במקום שמפורש בתחילת הגזירה דמפני החשש זו כשבטל החשש בטל האיסור דמתחלה לא נאסרה אלא מפורש מפני חשש וכשבטל החשש בטל האיסור ועי' בה"ט ב"ה מגילה ס' תר"ץ ס"ק ט"ו ובזה ניחא נמי מה שעמל בנו"ב ז"ל להביא ראי' דב"נ מוזהר על העבודה בשיתוף ולא הביא ראי' מפורש משו"ע גופי' ס' קנ"א דלא התירו בשו"ע בזמן הזה קטורת ולבונה למכור לנכרים בז"הז אלא דווקא במקום דמצוי לו להנכרי לקנות במקום אחר ולמה לא שרינן בשו"ע בז"הז משום דבזה"ז דהוי בשיתוף והוי כמו בשו"ע או"ח סקנ"ו לענין לעשות שותפות עם הנכרי שמא יתחייב לו שבועה התירו בשו"ע משום דבז"הז עבודתם בשיתוף אבל לדברינו שפיר ניחא דגבי מכירת לבונה וקטורת הוי דבר שבמנין משו' דנאסרה בהמשנה.

ולפי זה בנ"ד דלא מצינו בשום מקום האיסור וגזירה דלא למכור להם מקום לתפלתם ע"כ בז"הז דהוי עבודתם בשיתוף ולא אשכחן איסורא דגורם לשיתוף כנ"ל מותר וליכא כאן לא הלאו דלא ישמע ע"פ ולא הלאו דלפ"ע משום דמצוי לו לקנות במקום אחר.

ויפה כתב כ"ת נ"י למכור לעכום אחד איש פרטי כגון סרסור וגם להגיד לו בפירוש שלא ימכרוהו לבית תפלה אף אם בעבור זמן יעשה כרצונו וימכור לבית תפלה הוי לפני דלפני דלא מפקדינן.

ולענין קדושת בה"כנס צריך לדקדק בע"כ דימכרו ז"ט הקהלה הקדושה, אז נעשה חולין גמורים ולא הוי כההיא דמס' ע"ז דף נ"ג גבי חיללוה דמכל מקום לאו אורח ארעא כו' עיין שם דבית הכנסת שאני דהוי כתשמישי מצוה כמו סוכה ולולב אחר החג דבזמן מצותן אסור להסתפק מהן ולאחר החג נזרקין לכל תשמיש חול כדפירש הרמב"ן ז"ל במס' מגילה.

ולאחר כל אלה ישראל קדושים הן ולא שמענו מאבות אבותינו לעשות כן וישראל קדושים הן וכההיא דמס' ע"ז דף נ"ג ע"ב כיון דנשתמש בה גבוה לאו אורח ארעא וכו' ונאמן הקב"ה לשלם שכרן כשימנעו את עצמן מזה

והנני דוש"ת ושלום העדה הקדושה המפוארה יתן ד' בלבבם לעשות ישיבה על למוד גמרא עם בני הנעורים בבית הכנסת ובבית המדרש החדש שיבנו בהצלחה ויזכו לעלות לציון ברינה עם בית הכנסת החדש כמאמרם ז"ל עתידי בתי כנסיות לעמוד בירושלים עיר הקודש תבנה ותכונן ב"ב אמן.

תוכן העניינים

בית רידבז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה