בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
הקדמת המחבר
בשברון לב מדבר.
הן ראיתי בס' ברכי יוסף להגאון הקדוש רחיד"א ז"ל בהקדמתו מבקש מכל מחבר שיכתוב בהקדמתו להשמיע מקורותיו או לבני דורו במשך זמנו עלי אדמה כו' לדור יבא יגיע מזה תועלת רב ללב חוקר לתולדות הזמן והליכותיו כו' כו' ומביא ראי' מס' האברבנאל וס' ברה 'כחמה' מבעל צדה לדרך והקדמת למס' אבות מהרב המאירי ז"ל עיי"ש דמאריך בזה. ע"כ שמתי אל לבי להודיע לדורות את מה שעבר בימי עד היום קורות ב"י ברוחניות ובלמוד התורה ועטרת הרבנות ובגשמיות. ואיתא בירושלמי בשם ר' יוחנן דבימוי אשתני עלמא, והוא שנשתנה בימיו הגשמיות של א"י שהיתה ארץ פורי' הרבה ונשתנה בימיו כדחשיב ואזיל שם, ע"ז תמכתי יסודותי להודיע לבני עמנו הי"י איך שנשתנה עלמא בימי, והדור הנולד יתמהו היאך נהפכה התקופה בשמעם מדור הקודם ובהביטם את ספריהם של המחברים הגדולים שצללו במים אדירים בשני התלמודים ובפוסקים, היאך נתהפך כ"כ מן הקצה אל הקצה, ומי הי' בעוכריו, ומה זה ועל מה זה. (כן נהירנא כד הוינא טליא תמהתי על מדינת אשכנז בהביטי את ספרי הגאונים שבאשכנז היאך נתהפך כ"כ מן הקצה אל הקצה, ועד הנה לא ידעתי השערה מוחלטת לזה):
ואספר לאחי מה שהי' בדורי. אני זוכר את שנת תרט"ז ע"י שנתיסד בעיר קאברין הביהכנ"ס בשנה ההיא ונחקק על הכותל הפרט שנת תרט"ז ושאלתי להנערים והבחורים הגדולים ממני מה זאת, השיבו לי ההסבר של הפרט שזהו מיצירת העולם, כלומר, שהוא חמשת אלפים ושש מאות וששה עשר שנים מיום שנברא העולם. ומשנה ההיא עד הנה נתחלפו התקופות כו"כ פעמים. בזמן ההוא היו בישראל גאונים גדולים חריפים ובקיאים ולא הי' נוהג אז תואר הכבוד לכתוב לשום גאון או גדול תואר י"א כי כלם היו י"א מרבים, והיראה היתה חופפת על כלישראל, והי' קטטה בישראל חסידים ומתנגדים זה אומר דרך הזה טוב יותר לעבוד את ד' וזה אומר דרך זה יותר טוב, ולא נשמע בישראל שום מינות ואפקורסות ר"ל, ועזות וחוצפה לא הי' אז בישראל, הנערים לא הלבינו פני זקנים. השמש הי' מהדף אותנו מביהמ"ד, הוא השמש ר' יהודא צבי הי' אחד לנגד כמה עשרות נערים שלנו, ולקולו, צאו' עז"פ מביהמ"ד, הי' נופל אימה ופחד על כל הנערים וכלם ברחו ונסו מביהמ"ד כרגע, ומבית אלקים הלכו ברגש, וקול הפסיעות הי' נשמע ברחוב ויצאנו מביהמ"ד להמתין עד יעבור זעם השמש. והשמש עוד קרא לכל הנערים עזי פנים, כי לדעתו ולהתקיפה ההיא נדמה בעיניו הנערים לעזי פנים. לוא אם יקום רי"צ השמש מקברו וישמש היום בביהמ"ד וינסה היום להדף להנערים בקולו כי אז ימרטו ראשו, ואם הי' פוטר בזה הי' לו נס גדול שלא נהרג לגמרי כרגע, איה איפוא הרעוואלווער, והי' עליו אימות מות ממש, ואז ידע שהנערים שבדורו לא היו עזי פנים כלל. ואולי בעת הזאת לא הי' סובל כלל מהנערים כי אינם מחותנים כ"כ לביהמ"ד, והעשירות במדה מרובה לא נשמע כלל אז בישראל אלא לחד בדרא או לתרי בדרא ולא הי' עינים גבוהות לישראל ולא הביטו על דרכי החיים של נכרים כלל, כי היהודי הי' חי חיים שיש בהם יראת שמים, חיים של עמו, וקיבל את הגלות באהבה, והי' מצפה אך לביאת צדקנו. וכל ישראל רדפו אחרי חתן ת"ח עבור בתו באופן שהי' בושה לבעה"ב ממוצע ליקח חתן ע"ה ולא הי' חתן בעולם מבע"ב ממוצע שלא הגיד דרשה (שלמדו רבי) בעת החתונה ומזה יצא המנהג לקרות דרשה גישאנק, ומאמעריקא לא ידעו ישראל כלל, והיו חיים חיי משפחה בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך. והרבנים בכרכים ועירות היו באמת גאוני התורה, וכשהעיר גדולה דרשו לקבל רב, היו מודדים במדה את מי לבחור, זה גדול ערכו כך וכך בחריפות וזה כו"כ בהעמקה וזה כו"כ בשכל ישר וזה כו"כ בבקיאות. והרבנים בעירות הקטנים לא היו כלם לומדים ומופלגי תורה כ"כ, אך לעומת זה היו בקיאים בכל ארבעה חלקי השו"ע מתחלה ועד סוף, ולא הי' נסמך להוראה עד שמצאו בקי בכל ארבעה חלקי השו"ע מתחלה ועד סוף, וע"פ הרוב הי' זוכה לרכוש הד' חלקי שו"ע כשהי' בן ל"ה עד ארבעים שנה והי' שוקד על התורה הרבה הרבה עד שזכה להיות מוסמך להוראה. והפ"ת לא הי' אז בעולם, ושאלה גדולה שלא מצא בשו"ע הי' פונה אל גדולי הדור, וע"כ ביגיעה רבה מצאה כל עיר וקהלה רב למו והם רדפו אחריו והוא לא רדף אחריהם. ובימים הללו לא הי' משרת המגידות והדרוש שייך להרבנים אלא מגידות בפ"ע ורבנות בפ"ע. להרב הי' מוטל לחזור תמיד הארבעה שו"ע ולא לעסוק במגידות ודרוש, והמגידים היו מסבבים העולם בכל עיר, והמגידים היו מגידים דרוש ממש שנובע מן התורה מן האגדות חז"ל בתלמוד ובמדרשים ובילקוטים, וגם המגידים היו מכובדים בישראל. זכיה גדולה הי' לבעה"ב שזכה לקבל הרב המגיד לאחר הדרשה לסעודת ערבית בביתו. ולמוד התורה בליטא ובזאמוט ועוד מדינות לא בדרכי הפשעטלאך דהוא פלפולא ופטפוטא בעלמא אלא עיון האמתי. והגאונים שבדור ההוא השפיעו הרבה בתורתם על הדור. והיו אז דברי חכמים כדרבונות כדרשת חז"ל מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיו להוציא חיים לעולם כו' ובדרך כלל לא נשמע בזמן ההוא במדינות הללו שום פריקת עול ח"ו, ובהתאסף ישראל יחד לבית המשתה לבית חתנות וכדומה היו משיחים אך מגדולי ישראל, זה הי' מספר מעשיות מהגאון רע"א ז"ל וזה מהגאון נו"ב וח"ס ז"ל ומשג"א ז"ל וביחוד מהגר"א ז"ל, והחסידים היו מספרים מהצדיקים שבמדינת וואלין ופולין, וכשהיו המסובין ת"ח היו אומרים ע"פ רוב ח"ת, זה בונה וזה סותר כדרכה של תורה, ושריקות כנור ועוגב מרקידת בחורים ובתולות יחדו לא ידעו ישראל כלל מזה. פעם אחת שמעתי בהיותי נער כרוז יצא בעיר מולדתי קאברין איסור חמור על הכל"ז ועל כל בני החופה לרקוד המחול שנקרא כך וכך, והוא, בתולה אחת לבשה מצנפת ורקדה עם הבתולות ונאסר המחול הזה. כן הי' התקופה בעת הזאת, סדר מחייתם הגשמי וסדר הלמוד והרבנות והת"ח והמגידות וכל המון בית ישראל, ואז לא ידעו כלל ישראל ולא הרגישו אשר השטן ר"ל עומד אחר כתליהם הוא הראבינערשול שהי' אז בווילנא ובזיטאמיר, כי עדיין לא גמרו את חוקם ולא הבינו אז שמבית הזה יצא הרע לכל ישראל ר"ל ברוחניות ובגשמיות, אך יח"ס הבינו זאת, אך מכ"ע העברים היו מצפצפים ויוצאים והתחילו להעלות באשם וסרחונם, אך לא היו עדיין התפשטות גדולה כ"כ, יען שלא הלכו בכל יום אלא איזה מהם פ"א בחודש ואיזה מהם פ"א בשבוע. התקופה הזאת מצאתי בימי נעורי במדינת ליטא, זאמוט ופולין. ובמשך שנים לא מרובים התחיל לאט לאט תקופה חדשה, לאט לאט התחילו בני ישראל להתעשר, כי נפתחו לפניהם עסקים רבים עסקים המעשרים את בעליהן הוא מסחר העצים, ונפתחו לפניהם ערי מדינת רוסיא ונתעשרו ישראל ונתרבו העשירים ונפרץ המסחר. ומהראבינרשול יצאו הרבה תלמידים שגמרו את חוק למודם, והממשלה יר"ה התחילה לנגוש לישראל לקבלם עליהם לרבנים, ועמלו ישראל הרבה לדחות הדבר הזה, ועשו תחבולות לפסול הבחירה מהרבנים הללו, ונתמשך מזה עוד שנים שלשה חדשים, ועשו עוד בחירה ונפסלה גם הבחירה הזה, וכן עשו ברוב המקומות, ונדחה הדבר לערך שנה כי לא רצו ישראל בשום אופן לכנום תחת עול הרבנים הללו, ע"כ דחו הדבר כ"ז שיכלו לדחות. (ובעו"ה בשנים הללו היאך נתהפכה השיטה מן הקצה אל הקצה והוא תחילתה באונס וסופה ברצון. ידעתי מעיר אחת כרך שאין להם רב מכו"כ שנים, לא התעוררו כלל לקבל רב, והגיע זמן הבחירה מרב מטעה"מ ונתעוררו היראים המקצת שאין מרובים בעיר הזאת שיקבלו רב אחד שיש לו עקזאמינט שרשאי להיוה רב מטעה"מ, והוא רב קטן בתורה אך בשו"ע יו"ד לבד וכונתם הי' שיהי' לכה"פ רב קטן כזה ונתמלא עצתם ושלחו אחריו ודרש שם. וראו הדור החדש את למודו שיש לו עקזאמינט עליו, שבאמת אינו גדול כ"כ בתוך הלמוד ואינו ראוי לאצטלא זו, אך קבל עקזאמינט על 8 קלאסען בשוחד ממון, ובאמת אינו מומחה כ"כ לזה, ודחו אותו ולא קבלוהו כאינו ראוי לזה, תא חזי היראים הספיקו א"ע בתורתו המועטת, אך הם לא הרוו את צמאונם בלמוד הגימאנאזיום כי הסמיכה שלא בממון. אוי ואבוי לאזנים שכך שומעות. וצדיק ד' בכל דרכיו וצדיק הוא על כל הבא עלינו, כי הדור גרם בעצמו כל הבא עליו) אבל סוף כל סוף לא יכלו לדחות עוד ונתקבלו רבנים הללו אבל לא הי' להם שום צורה בישראל והיו נבזים בעיני העם מאד, ויתר תלמידי הראבינרשול נתפשטו בכל המדינה שלא מצאו להם משרת הרבנות ורבים מהם הטילו אימתם על היהודים אימת המלשינות, והעשירים נתרבו, וישמן ישרון ויבעט ויתקרבו אל חיי העמים, והנכרים הראו להם חיבה, ומכ"ע העברים נתרבו מאד וגם כותבים ספורים בלשון זשארגאן וספורי מעשיות נתרבו, ובחלקת לשונם הטילו ארס של נחש הקדמוני והוא בדרך אגב ולא שייך כלל להספור, והיהדות התחילה לפרפר, והי' בזמן ההיא רב אחד ירא שמים גדול והי' דרשן גדול והתחיל לדרוש דרשות ותוכחה ומוסר, למען להגן על הדת והאמונה, וימצא חן בעיני ישראל, והיו נגרים אחרי רוב המון מבני ישראל ונתפרסם לשבח, והי' הדרוש והמוסר דבר בעתו דבר נחוץ לבני ישראל, ואז נתחבר הדרוש' להרבנים, ונכנס הדרוש לשביל הרבנות במדה מרובה מאד יען כי נחוץ הי' בזמן ההוא, והדור התחיל לתור אחרי הרבנים הללו הדרשנים. ות"ח היותר גדול בתורה הי' ככלי שאין חפץ בו, יהי' קשה למצוא מקום על רבנות בלא דרוש. ובע"כ היו מחוייבים האברכים העוסקים בתורה לבטל חלק גדול מלמודם ולהגות ולעמל בדרוש. ובעת ההיא נתבטל יגיעת כל ארבעה חלקי שו"ע ולא נשאר אך ב' חלקי שו"ע יו"ד ח"ר וקצת ח"ב, אך כל חושן המשפט מתחילה ועד סוף הי' החוב על כל אברך שרצה להיות רב ועמלו האברכים על ב' חלקי השו"ע ועל ספרי הדרוש ומעט מעט בש"ם, וזה הי' התקופה הזאת, ומאז יצאה כל הדעה בבחירת הרב את מי לקבל שהיתה עד הנה תלוי בהלומדים דהעיר, ונכנסה גם לדעת המון העם והיו שניהם שותפין בזה (בעירות קטנות, אבל בעירות הגדולות הי' עדיין הבחירה בראשי העיר מופלגי תורה ויראה) ומזה התחילה קצת עזות המדינה וקצת קטטה ועכ"ז הי' עדיין דעת הלומדים ע"פ רוב על העליונה והיו עדיין כל הבתי מדרשים מלאים אברכים ובחורים תופשי התורה ויושבי ביהמ"ד, אך גם תקופה זו לא האריכה ימים הרבה, כי עמדו ימים קשים ומרים לישראל והפרנסה דחוקה, יען שהגבירים הדריכו דרכי ביתם ע"פ חק הנכרים ובהוצאה גדולה, והנגידים רדפו אחריהם והבע"ב אחר הנגידים והעניים אחרי הבע"ב, ותחת כבוד התורה נכנס כבוד הממון ומי שמראה א"ע עשיר הוא הנכבד בעם וידו על העליונה, ושכר מלאכה נתרבה במדה מרובה, בעלי מלאכות נתעשרו וראו תכלית יותר גדול אצל בע"מ מן תופשי התורה, ושכר למוד מלמדים נתמעט, יען שהעשירים החזיקו מלמדים על גמ' אך על שעה ושתים ביום ונקראת שטונדע, וכל היום הי' על למודי חול כי ברית עם אשור יכרותו וחשבו שנפתח לפניהם ריוח והצלה. והי' התורה בדחק ובלחץ. וישיבה לא היתה בכל המדינה זולת וואלאזין, ונתמעט למוד התורה מן הבת מדרשים במדינה ונתרבה הישיבה בוואלאזין, וכל מי שרצה ללמוד נסע אל מקום תורה. אך גם שם נכנסה המכ"ע וספרי מינים נמצא שם והרבה יצאו כופרים והרבה הצליחו בתורה ויצאו בתורה וביראה יחד. ועיון התורה גם עליו עבר תקופה חדשה, כי רבני גאוני קשישאי הלכו למתיבתא דרקיעא וע"כ עבר תקופה חדשה גם על למוד התורה, כי בעת הזה לא היו ספרים מצויים במדינה עד כשהייתי רב בעיר איזבלין רבנות ראשונה, בנסעי שמה נתודעתי שיש בעולם ס' שער המלך וס' קצות החשן שמעתיו אבל לא ראיתיו, וקם רב אחד שהי' לו ספרים טובים וחיבר ספר יקר, וזה הי' מעשהו, נטל ענין אחד וסברא וראי' אחת מספר זה וראי' אחת וסברא אחת וחדוד אחד מספר זה, וכן מספרים רבים והלבישם בלבוש אחד להסתיר הדבר, והלביש דבריהם שבמקום הזה למקום אחר והיו נראים כחדשים והי' אומן למלאכה הזאת ונתפרסם שמו מאוד, ובמשך איזה שנים שנתרבו הספרים במדינה וראו כלם מלאכתו וזהו מלאכה יותר מחכמה ונגררו כלם אחריו ונקרא בעת ההיא לימוד ניציויען והי' מתפשט הלמוד הזה בכל המדינה, וכל הספרים שנדפסו בתקופה ההיא היו כלם מעין זה. והיה העולם שמם משך שנים הללו מחדושי תורה עד שהרב ר' מתתי' שטראשון הגיד לי אשר כל הספרים שבעת ההיא קמחי טחיני טחני, ועכ"ז הממציא הראשון בזה הי' בע"מ יותר מכלם, והקיל עיון התורה בעת ההיא. ועוד סיבה גדולה הי' בימים הללו נורא מאד לעזיבת התורה במשך התקופה שהי' החוק לפדות מעבודת הצבא בסך שמנה מאות רו"כ, אז קם רב אחד והראה גבורותיו במילי דמתא לקבץ ממון ע"ז והצליח לגדל שמו אז נגררו כל הרבנים אחריו להראות גבורתם אף שלא בקשו מהם בני העיר, כי היו כמה בע"ב שעסקו בזה אך המה עזבו את התורה והתחילו לעסוק אך בענין דמתא ומענין לענין קבלו עליהם כל מילי דמתא וטרחא דצבורא, עד שהלומדים קראו להרבנים איזבארשטשיקעס וזה נתמשך זמן רב ונתרחקו רוב הרבנים מן התורה ומת"ח. והבע"ב בקבלם רב לעירם לא הביטו על תורתו ויראתו אך על הנהגתו בענין איזבארשטשיק. וכל רב שהי' יכול לדבר בלשון המדינה עם שרי העיר הוא הי' הרב. וזה השפיל כבוד התורה עד לעפר, ואז בעת ההיא נתמעטו ספסלים מבית המדרש הרבה מאד, ובכ"ז הי' עדיין הנהגת כל העיר בעירות הגדולות בעניני הדת והתורה והיראה בידי העשירים המופלגים בתורה והלומדים שבכל עיר ועיר, והעשירים החפשים והפושעים מלבד שלא העיזו לגשת אל הקדש ולהגד דעתם בזה ולהתערב בזה ויראו מהפריצים גם זאת להם שלא הי' זאת כל מגמתם ולא רצו מעצמם להתערב בזה, בעניני הדת שלא שייך להם עד שקם רב אחד רועה ישראל ונתחבר עם הזאבים והפושעים והקוצים שבכרם ד' עד שהאסיפות נעשה בהם והם העיקר והת"ח אינם אף טפל ולאט לאט נכנסו הפושעים בגבול ישראל והרימו את ידם על העליונה, וימשלו בעם ממשלת עזה ולא ירים איש את ידו ואת רגלו והגבירים הפושעים פרסמו את הרב הזה ויתנו לו מהלכים בין גבירי אדירי התבל, והרבנים שבדור נתקנאו בו ויעשו גם הם כמעשהו. והרב שהי' איתן מושבו הוא מי שנתחבר להם ומשל על ת"ח שבעיר ויראו כל הלומדים והת"ח להגן אף על אהליהם עד שגרו הרועים את השה פזורה את הזאבי ערב על הכבשה ולקחו הפושעים כל ממשלת העם ת"י, שו"ב בעיר המה הבוחרים, רב בעיר המה הלוקחים, הת"ח שבעיר תחת השגחתם, מ"מ בהעיר דווקא במי שהם רוצים, מגיד המסבב במדינה אין לו רשות להגיד בלא הסכמתם, ואסור לו להגיד לנגד רוחם, תא חזי כמה טרח ויגע הגאון הצדיק הח"ס ז"ל זי"ע להפריד הפושעים מהיראים ואח"כ בא הגאון הצדיק ר' שמעון סופר ז"ל מקראקא על דבר זה לעשות כן בגאליציא, אך לאביו עלתה בידו במדינת אונגרן, ובגאליציא לא הניחה הממשלה. וכן בליטא ההפך, הרבנים בעצמם הכניסום והרכיבום על ראשינו, ותחת אשר בקבלם אותו למ"מ ומ"צ דמתא בהעיר ווילנא לא) התקרבו אז בזה כלל כל הגבירים החפשים אך הלומדים וגדולי התורה והגבירים היראים, ובעו"ה במשך איזה שנים לא נתקרבו כלל היראים בזה, כי הזאבים לא הניחו להכבשה לקח להם רועה, אלא הרועה שהם יתנו להם ויתקבצו לאיפראווא. (לא בצדקה גדולה מקום האסיפה תמיד שהי' בווילנא) ושמה בלשון רוסיא נדברו איש על רעהו לבחור פראפעוועדניץ (לא מ"מ ומ"צ דמתא) גם ידעתי בבירור בעיר אחת שדרשו לקבל רב ויבוא להאספה נגיד הראשון בעל זרוע דהעיר וצוה שיבחרו רב דוקא שלא יהא למדן כדי שלא יהא מדובק עם הלומדים והבני ישיבה ויהי' מדובק לבע"ב ויצאו מן האסיפה בהחלט הזה וכן נתקיים בעוו"ה, ובתקופה ההיא ירדה פלאים בכל התורה, חלק גדול מהרבנים עזבו את התורה, בני הרבנים ובנותיהם גרועים הרבה יותר מבני הבעה"ב, המה יצאו תחילה בפרוע ראש ופריקת עול וכבשו את הדרך בפני העם, ונעזבה התורה בכל המדינה, וכיון שעזבו את התורה נתפשטה הכפירה והמינות ר"ל, הדור החדש קררו לבות אבותם, וככתוב מפירש בתורתנו הק' ואם לא תשמעו לי ול"ת את כל המצות האלה ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם וגו' דקחשיב ואזיל שבע עברות עד להפרכם את בריתי הרי כאן שבע עברות ופירש"י ז"ל ואם לא תשמעו לי פי' שלא תהיו עמלים בתורה זהו עברה ראשונה וזה גורר לכל השבע עבדות שיהא שונא לת"ח וימנע אחרים מלעשות ויבוא לידי כפירה להפרת ברית עי' בפירש"י ז"ל וכן בפ' ק"ש שמניח התפילין וקורין בכל יום פעמים השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם, ומהו ההסרה פירש"י ז"ל שלא תעסקו בתורה ומזה תבאו לועבדתם אלקים אחרים ר"ל עי' פירש"י ז"ל, וכ"כ נתפשטה הכפירה ר"ל עד שהרצון מטעה להשכל באופן שכל התחבולות לא יועיל בשום אופן בעולם, וגם אותות ומופתים מן השמים לא יועיל ג"כ אלא אך שיחזרו להתורה, הרבנים להגמ', הבע"ב למשניות והתשב"ר להחדר כמאמרם ז"ל הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו המאור שבה מחזירו למוטב. וכל חורבן ביהמ"ק הי' ג"כ בשביל עזיבת התורה כמאמרם ז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז ג"ע ושפ"ד ולא ויתר על מאסה של תורה כמו שאה"כ על מה אבדה הארץ וגו' על עוזבם את תורתי ומובן מאד מה דלכאורא מוקשה כיון דקשה להקב"ה חורבן ביהמ"ק, ולמה לא הראה הקב"ה אותות ומופתים משמים למען שיחזרו בתשובה, אך מובן מאד שבעזיבת התורה שנצמח מזה הפרת ברית כנ"ל לא יועילו האותות והמופתים אלא לפי שעה ואח"כ יחזרו ויתלו הכל במקרה כמפורש בתורה ואם לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי פי' שתתלו במקרה והפי' של לא תשמעו לי הוא עזיבת התורה כמו ואם לא תשמעו לי דתחלת הפרשה דקאי על עזיבת התורה כנ"ל והעידה התורה שבאם לא תשמעו לי ועזבתם את התורה בטח שוהלכתם עמי בקרי שתתלו הכל במקרה ולא בהשגחה ולא יועיל לכם אותות ומופתים אלא לפי שעה. אספר לכם מעשה נורא שהי' בתקופה ההיא בעיר אחת שהי' משמש שם רב והי' מוכיח להם במילי דשמיא הרבה, וגם צעק מרה על השודדים מעות הקהל, התאספו ששה אנשים בעלי זרוע ושלחו להביא רב אחר, אך לא הי' באפשר לצאת כ"כ מן העדה והגידו ברבים שיבוא בעצמו בתואר בעה"ב ואנשי העיר בשמעם זאת אחרי שמכירים האיש הזה שהוא מלא מינות בלבו ומתלבש בלבוש צדיק ומטעה את המון עם וילכוד אותם במצודתו, הכריזו בבתי מדרשות שיתאספו כלם לביהמד"ג לטכס עצה, ואסרו עשיית מלאכה, ותשב"ר יבטלו עד לאחר האסיפה, כי המבינים ידעו היטב מה שלפניהם. ושלחו אחרי הרב שיבא, וכשבא הרב' עלה הבמתה והגיד בזה"ל, אחינו ב"י לכו לכם לאהליכם, ותהיו בטוחים, כי ששה האנשים ששלחו אחריו, לא יוציאו שנתם. (והי' אז גם שביעי והגיד הרב לפני מכיריו שהוא אינו בכלל הגזרה מטעם הכמוס אצלו) וכן הי' שבמשך שנים עשר חדש ירדו כלם לשאול, וכשמת החמישי ירד הששי ללוותו להקבר אמר לפני הכל שאינו מתפעל מזה כי מקרה הוא ובעבור ג' שבועות ירד גם הוא לשאול, ובני כל העיר ראי זאת בעיניהם. וכן הי' בשתי חופות שהלך האיש ההוא לנגד הרב והיו מפלות משונות ר"ל, וכלם ראו זאת, ובתחלה עשה קצת התעוררות, אבל אח"כ נשתקע הדבר והלכו בקרי ר"ל, ונתפשט האפיקורסת בכל העיר, והאיש הזה הטיל ארסו בכל כוחותיו, וכ"ז הוא מהמקור הראשון מעזיבת התורה, ובתקופה ההיא נשתנה גם מצב הדרוש, הדרשן שדבריו נובעים מן התורה, לא יטו אזנם דור החדש אלא הטפה בעלמא בלא ד"ת, ועי"ז נתרבו מטיפים כמו אקטיארים בבתי תיאטראות, והמון עם אומרים בגלוי להמוחים לפעמים בהמטיפים הללו, למה תשללו ממנו את התענוג הזה, הלא אנחנו אין הולכים בבתי תיאטראות ולמה לא נקבל נחת לכה"פ בביהמ"ד. (כמו תשלום שכר שאין הולכים לבתי תיאטראות) אוי לנו כי חטאנו. גם בתקופה ההיא נשתנה עיון התורה לגמרי, הלמוד הניציווען ג"כ בטל, אך במקומו המציא רב אחד לימוד הכימיאה, המבינים קוראים חמי והרבה קוראים הגיון וזה הורע לנו מאד מאד כי הוא רוח זרה מן החוץ הכניסו להתורה שבע"פ ולא זו היא התורה המסורה לנו ממשה מפי הגבורה, ונתפשט הלמוד הזה בין בני הישיבה שעדיין מחזיקים קצת גמ' בידם, ובלמוד תורה הזה אינו מביא את האדם לידי טהרה בשו"א ומיום שנתפשט הלמוד הזה אין בכח התורה הזאת להגן על לומדיה. והקצת מבינים בוכים במסתרים ע"ז ובעוו"ה מיום שנסגרה וואלאזין ונפתחו לערך ט' ישיבות המה לא עשו חיל כלל וכלל כי אין זה ישיבה אלא קבוץ בעלמא, כי רובם אין להם ראש ישיבה. מלפנים היו הישיבות העיקר בשביל הראש ישיבה, התלמידים נסעו ליקח לקח בישיבת הגאון רע"א ז"ל ועוד גאונים ז"ל הנו"ב והתומים ומהרש"א מהר"ם מהרש"ל והפנ"י זכר כלם לברכה, וקבלו דרך הלמוד וסדר הלמוד ולמדו מדות ישרות מרבן ואח"כ בשובם מבית רבן לביתם למדו לאחרים, אבל בעו"ה בעת ההיא ללא כהן מורה אלא ישיבה בלא ראש ישיבה, לימוד בלא מלמד סברת הכרם אשר לא ידעו רבותינו ז"ל מזה, ואני מכיר ראש ישיבה אחד אשר הוא אברך פשוט, הר"ז בא ללמד ונמצא שלא למד, ואך השגה קלה יש לו, והבחורים מצויינים שהיו אז שאלו ממני היאך הוא ראש ישיבה כיון שאנחנו לומדים גדולים הרבה יותר ממנו, השבתי להם, כי ראש ישיבה הוא אשר רק כסף הקדשים הוא על ידו ונגד ראש ישיבה שלומד כימיאה הלא טוב יותר בלא ראש ישיבה, ואך בשביל כסף הקדשים בשם ראש ישיבה יקרא, בשביל שיהא הקבוץ על מקומו כי גם זה דבר גדול היא בעת ההוא. ואני מעודי הייתי בטבעי קנאי גדול, ובעת ראיתי שעמודי היהדות מתרופפת ורוח הקרירות מנשבת באהלי ישראל לא יכולתי להתאפק ויצאתי ברוח הקנאה בכל כחי ומובן מאליו את גודל הנחת רוח שהי' לי בעולמי, אך עכ"ז לא התאפקתי כי לא אוכל בשו"א להתאפק ותחתי ארגז, היו זמנים אשר פעלתי ת"ל ענינים נשגבים בש"ק אחד קודם סליחות, דרשתי בעיר סלוצק בביהכ"נ ברחוב זארעצער ונתעוררו שבעים בע"ב והוציאו בניהם מן השקולין ושכרו להם מלמדים ללמוד גמ' וזה הי' בשנת תרנ"ב ונתרבו מלמדי גמ' עד שבאו ששים ושנים במספר. וכן קבצתי הבחורים בע"מ שילכו ללמוד חומש בכל לילי ש"ק והיו מלאים בבהמ"ד מפה אל פה. ועמלתי לדבר עם כמה רבנים שלא ירגישו וידאגו לבני עמנו הי"ו וחפצתי שניסע יחד לעיירות גדולות, לעורר העם ולאסוף אסיפה מבע"ב היראים בכל עיר. וקבלתי עלי לעורר העם בתוכחה ומוסר בדבר חינוך הבנים, כי ראיתי מראש מה יהי' בסופינו, ואך הרבנים יעמדו על הבימה עמדי כדי לחזק הענין ומי שיכול לדרוש ידרוש ויעורר, ולא שמו הרבנים לבם לזה, ומאיזה רבנים מצאתי שאין זה מגמתם ואינו כואב לבם כלל מיזה, והתבוננתי היטב אשר אין בכחי לתקן הכלל, כי נשארתי לבדי קנאי ולא אגרום אלא קנאה ושנאה ועג"נ לב"ב יחי' (גם ראיתי הרדיפות של הרב המגיד ר' אליקים נעציל שיחי' והרבנים לא עזרוהו ולא עמדו אף מצדו, וזה גרם לי לרפות את ידי.) ועכ"ז בעירי לכה"פ לא הייתי מתרשל ועשיתי כל התחבולות לחזק את הדת יותר מכחי והגברתי עלי שנאה וקנאה כי אין שנאה כשנאת הדת ועכ"ז עשיתי את שלי עד שבא לעירי בתואר בעה"ב איש צר ואויב המין הרע הזה הכומר המתעטף בטלית של תכלת ומתכסה במסוה השגעון שזה נדרש לתחבולותיו, ונתחבר אל הזאבים לטרוף את השה והלשין את הישיבה ואותי, ובעז"ה יצאתי זכאי ונקי מאת המשפט, ונתחברו אליו רקים ופוחזים, והשריש בלבם שנאה על התורה שבע"פ, וכשראה אברך או בחור ת"ח תורתו אומנתו, פנה לו עורף וכשראה עלם מבתי הקלאסין או אברך מהגלוחים והחפשים קם מכסאו שש לקראת בואו, מחבצו ומנשקי, ובחלה נפשו בנגר ובר נגר כמדרשו מיוחס בתורה רק בחר לו עז פנים, נגר פשוט והשריש בתוכו מינות על תורה שבע"פ ועל ידו לוחם מלחמתו לבזות כל היהדות, ופנה עורף אל ריב"ז ותלמידיו ונתקשר אל הנהו בריוני שמעון הפריץ וסיעתו, זאת ידוע לכל אנשי העיר. (וקנה הלבבות שהדיח אותם בזה, כי מה יהי' עם הגמ' בין כך וכך לא יהי' בנך למדן, הלא טוב שילמוד קצת קצור שו"ע ושפת המדינה, וכדברים האלה הגיד לבני הישיבה בהיכל הישיבה, וכ"ז ברור כשמש בצהרים, והגיד לפני ר' דוב פאדוואלשטשיק כשרצה ליקח חתן מופלג מבני הישיבות ונתייעץ עמו, ענה לו, אל תקח חתן מהבחורים הלומדים כי הבחורים הללו משליכים נשותיהן ומי יודע אם אין לו עוד אשה באיזה מקום, ואיזה תכלית נשקף מזה, כלך לך אצל שכמותך, בע"ב משדך את בע"ב מין במינו (גאספאדאר אים גאספאדאר) יבא ויכחיש את ר"ד הנז'. ואותו בית המדרש שמלפנים הי' להם זכי' כשדרשתי אצלם' וגעו בבכי' ובדמעות שליש, ויצעקו בקול גדול לאבינו שבשמים, פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, ובם קבעתי הישיבה בתחלת ההתיסדות ולאחר המסירה הוציאו משם להפאליצייא חמשה מאות ספרים והי' מונח בהרפת של הפאליצייא שנה וחצי. היהודים ההמה ידעו ברור כשמש שהוא הוא המוסר, כי אך ע"י באה המסירה, אך שעשאום למינים, ורצו לפרוק מעליהם עול תוה"ק, ובגלל זה לא די שלא רדפו אותו רק אדרבא חזקו אותו בכל תוקף ועוז, השמשים הם כומרים לכומרים (עי' בסוף הקונטרס סי' ב') ובראותי שכ"כ גברה האפיקורסת בעיר (במשך שנתיים נשארו מהששים ושנים מלמדים ס"ה שלשה, ובאחד מהם הנני מסתפק באמונתו.) וכל כמה שאתגבר להוכיח עוד יוסיפו לחטא ולהכעיס ואי' איפא אתם הרבנים עיני העדה רועי ישראל, קראתי אתכם לבא לעזרת חזוק הדת בעוד מועד, ומאנתם. אז חדלתי להיות קנאי עוד. אמנם ידעתי כי ד' אל קנא ונוקם ינקום את נקמת תורתו ונקמת עמו וצאן מרעיתו מידי הרשעים המחטיאים את העם בשגגה ובאלמות להעבירם מן הד"ת, ואז גמרתי בלבי ואעזוב את הרבנות במדינה הזאת ועתה אין העיר הזאת מקבלת עוד רב גאון או ת"ח גדול לכל הפחות ותרד פלאים התורה והרבנות, ותחת רב משמשים כעת ג' אברכים פשוטים כי אין נצרך להעדה הק' והגדולה הזאת רב עוד, וכבר אמר משל הקדמוני, בע"ב שאין ידו משגת לקנות פרה חולבת, קונה ב' או ג' צאן. ונתפרדו לבתי מדרשים, אלו לקחו את זה ואלו לזה, ואלו לזה, ולא הבתי מדרשים לקחו אותם רק המה לקחו הבתי מדרשים, וכסף מלא שלמו שכר השתדלות, זה חותם א"ע חופ"ק, וזה אב"ד ור"מ, וזה מ"צ וד"צ:
חידה קח כף אחת ושים עליה מסיה את ישראל להטעות, תכנים יהורי לתוכה דרך מראשותיו ויכנס דרך גנין ועליות. והיהורי המהופך הוה הוא בומר מכוסה לעשות בישראל פרעוה. וזה שם כנוי משפחתו לחרפות ודראות.
ואתם אחי ועמי המוסר שלי לא לקחתם לייסר בניכם, הלא עתה תפקחו עיניכם לראות מה טוב הי' אם שמעתם בקולי להדריך בניכם בדרך ה', לחנכם על ברכי התורה שיהיו ת"ח או לכל הפחות בני תורה, וללמוד מוסר בהישיבה ולהתפלל מעריב עמהם כאשר הי' בתחלה, ואז הי' טוב לכם כל הימים בזה ובבא. ועתה באתם לשפל המדרגה הזאת שבניכם ישלטו בכם ביד חזקה, ואין לכם תקומה בארץ מולדתכם מפני בניכם, ראו הגדולים שגדלתם, ועתה הלא תפקחו עיניכם לראות מי הי' אוהבכם ומי להבדיל הי' שונאכם האמיתי. ואתם אחי ועמי בני מדינתי מדינת מולדתי, ליטא, הצער והיגון והרדיפות שלכם הגיעו לאזנינו, ויפג לבנו, ובמסתרים ובגלוי בכתה נפשנו, בניכם קמי עליכם ואתם נרדפים מפני אויביכם, אלו בניכם אשר לא גדלתם אותם על ברכי התורה והיראה וכאשר הרב ר' אליקים געצל הגיד מוסר והגיד האמת היה נרדף גדול בכמה מקומות וכמה פעמים הי' בסכנה, ועוד יותר גדול הכאב אשר הרבנים לא עמדו לצדו בחנפם להפושעים, ואתם רואים כעת, כי הצדק עמו, הלואי הייתם שומעים בקולו לא הייתם נרדפים כלל, אך התשוקה לפרוק עול התורה מבניכם ומעל צואריכם, והרבה מסיתים קמו עליכם מהם ובהם ומכם, זה בהתעטף בטלית של תכלת וזה בעזות וזה בחנופה וזה באלמות, וכבר דרשתי על הפסוק פנו לכם צפונה, מאמרם ז"ל, אמרו ישראל להקב"ה להיכן נברח, אמר להם הצפינו בתורה, והנה עול התורה הוא מקום מצפון לישראל, והאדם הפורק עול התורה בדעתו שנעשה חפשי, ובאמת אינו חפשי אלא אדרבא או נאסר, ואל ידמה בנפשו שהוא חפשי מעול התורה, לא כן אחי, הנה אנחנו מתפללים הרחמן הוא ישבור עול גלות מעל צוארינו, וגבי ברכת יצחק אבינו כתיב ופרקת עולו מעל צואריך ולא כתיב ושברת עולו אלא ופרקת עולו, והענין הוא כך, כשהשור הוא בעול, וכאשר עשה מלאכתו ופורקין אותו מהעול הוא אך לפי שעה בעלמא שצריך להנפש ולאכול, אבל אחר האכילה יכניסוהו עוד הפעם תחת העול, כי העול עדיין לא נשבר אלא נפרק מהעול לפי שעה אבל יחזור עוד עליו, משא"כ כשהבע"ב משבר העול, זהו סימן שלא יהי' עוד נכנס להעול, והנה הקב"ה הבטיח לנו כי מי נח זאת לי וגו' כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך, ולא יהי' עוד גלות כשיפדה הקב"ה את עמו בפעם הזאת, לזאת אנו מתפללים שישבור עול גלות מעל צוארינו, ר"ל שלא יהי' עוד עול כדכתיב מעולם שברתי עולך אבל גבי עשו כתיב אך ופרקת עולו מעל צואריך ולא ושברת עולו אלא ופרקת עולו לפי שעה, אבל העול קיים לע"ל כשיבא משיח צדקנו יכנס עוד תחת העול, כמו כן הפורק עול תורה אינו אלא פורק לפי שעה העול, אבל העול של התורה קיים ואין בכח שום אדם לשבור העול תורה, כי קב"ה ואורייתי' וישראל חד הוא, היה הוה ויהיה, אך הבחירה בידך לפרוק העול לפי שעה ולא תוכל לשברו, כי ביד חזקה אמלוך עליכם אמר הקב"ה ולא תוכל לשבור את עול תורתי אך תפרוק לפי שעה, אבל אח"כ בע"כ תכנס לעול תורה. כן אחי ועמי, אתם פרקתם עול התורה מן בניכם ע"י מסיתים ומדיחים, ועיניכם רואות שלא שברתם העול אלא אך פרקתם, והקב"ה יכניס אתכם בע"כ בהעול, כי העול תורה חי וקיים. ועתה שעיניכם רואות כי בניכם סרו מן הדרך והמה בעוכרי הדור, שובו שובו ושימו לבכם המעוות והקלקול, ותכניסו את טפכם הקטנים להעול, ואמרו חז"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו וכו' וזהו, רפואתו תמיד ולא יהי' עוד דור סורר ומורה. ותסירו המכשול הגדול והנורא שהבאיש את ריח ישראל ונתבזה היהדות ובושנו מכל עם במנהג המקולקל שהוא לשמצה במות רב אחד ונשארה אחריו בת, לוקחים עבורה חתן ונותנים לו הנדן את הרבנות, וידעתי שהבחורים הללו הרבה מהם ע"ה גמורים או לומדים פשוטים וקטנים מאד ונמסר הארבעה שו"ע תחת ידו, ובת הרב נותנת את התורה נדוניא להחתן, ועד כמה נשפל ערך התורה והיהדות בעיני היהודים, עד שמשליכים את התורה להקל משאם ממשא הצבור, מלה"ד לאחד שהי' מהלך בספינה ורצה להקל משאה השליך בראשונה את הטלית והתפילין והסדור והחומש שיש לו כן אתם משליכים את התורה להקל מעל הצבור עול האלמנה או היחומים. ומזמן מתן תורה עד הזמן הזה לא היתה התורה בירושה, וכבר כתבתי בספרי נמוקי רידב"ז על התורה בפ' תצוה בפ' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, אמרו חז"ל בשעה שאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הורע לו למשה, א"ל הקב"ה למשה תורה שלי היתה ונתתיה לך, ע"כ, וכבר יצאו המפרשים ז"ל לפרש המאמר הזה וכתבתי מה שלפע"ד בדקדוק גדול, מה שאמרו ז"ל תורה שלי היתה, תיבת היתה מיותר, והול"ל תורה שלי היא, ועוד תיבת ונתתי' לך, תיבת לך צ"ב. והול"ל ונתתי' על ידך, וכי למשה לבדו נתן הקב"ה התורה הלא לכל ישראל נתנה והענין הוא כך דאמרו חז"ל כתיב כי אם בתורת ה' וכתיב בתרי' ובתורתו יהגה יומם ולילה, בתחלה בתורת ה' נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו ובתורתו יהגה, והנה התורה כתבה משפט הירושה דבן יורש אביו, ומהו משפט הירושה הקרקעות והמטלטלין וכל מה שנשאר אחר האב כל העזבון שייך להבנים, אבל הגוף של אביו שייך להאב בעצמו והוא גופו של מת אסור בהנאה. ולפ"ז נ"מ בין כתר תורה לכתר כהונה, דכתר תורה הוא כך בהביטי על ת"ח זקן ויושב בישיבה דיתיב וגריס באורייתא ואשאל במה הוא עוסק יאמרו לי עוסק בתורתו ולא בתורת ה', ובהביטי על הכהן העוסק בעבודה ואשאל במה הוא עוסק יענוני עוסק בעבודת ה' ולא עוסק בעבודתו, ע"כ בשביל זה כתר כהונה יירשו בניו אחריו, כי במות אביהם לא לקח עבודת ה' עמו, אלא עבודת בהמ"ק נשאר, אבל כשמת ת"ח לא הניח אחריו אלא תורת ה' אבל תורתו לקח אתו עמו אליו בקבר, ועפ"ז מובן היטב מאמרם ז"ל בשעה שאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו הורע לו למשה, במה הורע לו, במה שבחר בזרעו של אהרן שירשו את כתרו כתר כהונה, ואותו לא הנחיל את כתר התורה שיוריש את בניו אחריו, ע"ז השיב לו הקב"ה למשה תורה שלי היתה, ר"ל דמתחלה היתה שלי ונתתיה לך, לך דיקא שכעת נקראת על שמך, וכיון שתקח עמך את תורתך כי קנין הגוף שלך הוא, א"כ איך תוכל לעזוב זאת לבנך, וע"כ אמרו חז"ל התקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך, וכן אמרו חז"ל במד' בפ' פנחס כשלמד הקב"ה עם משה פרשת נחלות. א"ל משה להקב"ה רבש"ע אין הירושה תלוי במי שראוי ליורשו או אינו ראוי, אלא הבנים יורשים, א"ל הקב"ה כבר שמשך יהושע ע"כ, הכונה שמשה ביקש ג"כ שיהי' לבניו משפט הירושה אם ראויים או אינם ראויים ע"ז השיב לו הקב"ה כבר שמשך יהושע ושייך ליהושע ולא להבנים, וע"כ מזמן מ"ת בכל דור ודור לא נשמע מה שנשמע כעת שירשו הבנים רבנות, במה שלא הי' מימות משה עד עכשיו ואין הירושה תלוי במי שראוי ליורשו או אינו ראוי, אלא הבנים יורשים והרבה אברכים שראוים לזה נשארו בלא מקום ובלא פרנסה ובלא מניחה והמה נדחים מישראל, כי לא חלק ונחלה לו בתוך ב"י. והתורה חוגרת שק ומתלבשת בגדי אלמנות והרבה תורה נתבטלה מישראל עי"ז. והתפשטות הסמיכה לכל מי שפושט ידו גם זה בעוכרינו והדברים ארוכים בזה, סוף דבר הוסר מהתורה את כתר התורה, ואוי לנו כי חטאנו לה' אלקינו, ופשענו ומרדנו בתורתנו, וגם הב"ק משמים יוצאת ומכרזת עלינו בכל יום ואומרת אבוי ואוי לכם, ואנחנו ג"כ צועקים אוי לנו מרוב צרותינו, וכמאמרם ז"ל דרש ר"ס בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס"ר מה"ש וקשרו לכל או"א מישראל ב' כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכשחטאו באי קכ"ר מ"ח ופרקים שנא' ויתנצלו ב"י את עדים מה"ח ארחב"ח בחורב טענו ובחורב פרקו. ולכאורה צ"ב מאי חידש רחב"ח בדבריו שבחורב טענו ובחורב פרקו, מה לי בחורב או במקום אחר, אכן הענין הוא כך, דרחב"ח מחדש לן דלא תימא דהמ"ח פרקו את הכתרים שנכתרו ישראל והחזירום למעלה, ז"א אלא הכתרים נפרקו מעל ראשם ולא הוחזרו למעלה, אלא נשארו בחורב, ובידי ישראל להתלבש כל פעם את העטרה, כי בידינו הוא, וע"כ בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב דאוי להם לבריות מעלבונה של תורה, ר"ל הכתרים כתר התורה דהוא גם כתריהם מונח אצלי ואוי לכם מעלבונה, לפיכך קאמרה לשון עלבון דקאי על הכתר שנטלה מהתורה ונשארה בעלבונה:
ואתם אחי ועמי היראים והחרדים יתר הפלטה שנשאר עדיין אל תחשו ואל תשקטו, התאמצו בכל עוז להחזיר העטרה כבראשונה ולשום כתר התורה על ראשה ועל ראשיכם, קומו והתיצבו לעזרת ה' בגבורים והצילו את טפכם, ולא את בניכם שאינם בידכם היום, אך טפכם שעדיין בידכם המה, ואם לא בניכם יהיו בני בניכם ואז ישבו ישראל לבטח בזמן שקולו של יעקב מצפצף בבכנ"ס ובבמד"ר כי אז אין הידים ידי עשו, וכן אמרו חז"ל שכך השיב בלעם לאה"ע צאו וחזרו על בכנ"ס ובמד"ר אם התנוקות מצפצפין בקולם אין אתם יכולים להם, וצ"ב מדוע פרט את התנוקות ולא קאמר התם צאו וחזרו על בכנ"ס וב"מ אם נשמע קולו של יעקב בבכ"נ וב"מ, אכן הענין הוא כך דכחו של יעקב הוא בקול וכחו של עשו הוא בידים, ואיתא בזה"ק בשעת מ"ת חזר הקב"ה בשעיר ופארן ולא רצו לקבל התורה פי' שדיבר עם שרי מעלה של עשו ופארן ולא רצו לקבל התורה, אמר הקב"ה להשר של עשו, אם אינך מקבל התורה יקח יעקב התורה, אך אפטור אותך מלקבל התורה בתנאי שהברכה שיצאה מיצחק והידים ידי עשו והגבורה תהי' בידך, תמסור הברכה הזאת ליעקב, וקיבל עליו השר של עשו לעזוב ברכתו של הידים ליעקב, כדי לפטור עצמו מן התורה. ואז בזמן מעמד הר חורב הי' כל הגבורה בידינו. ואם היינו עומדים באותו מצב שהיינו בשעת מעמד הר חורב לא הי' לנו שום פחד ומורא מעשו, ואיתא בחז"ל אריב"ל כל הלומד תורה עם בן בנו מעלה עליו הכתוב כאלו קיבלה מהר חורב שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך לי' יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב, למצא הלומד תורה עומד במדרגה שעמדנו בחורב ואז כל הגבורה בידינו, וזהו נבואת בלעם, אם התנוקות, דוקא תנוקות מצפצפין בקולם אז אין אתם יכולים להם, כי אז עומדים במצב עמידתם בחורב שאז הגבורה בידם. ובזה ניחא מאמר דריב"ל, כל הלומד תורה עם ב"ב, ולמה קאמר בן בנו, ולא קאמר עם בנו ועם בן בנו, הלא הקרא שמביא מפורש והודעתם לבניך ולבני בניך, והול"ל כל הלומד תורה עם בנו ועם בן בנו, ועוד מהו היחוס שקיבלו מהר חורב הלא כבר קבלנו מהר חורב, אלא המאמר דריב"ל הוא סובב על נבואת בלעם, דבלעם פרט תנוקות ולא קאמר הבנים מצפצפין בקולם אלא תנוקות, כי נתנבא על הדור שיהיו הבנים סוררים ומורים אך הבני בנים הקטנים, התנוקות דוקא יתאמצו הקטנים לכל הפחות לחזור ולהכניסם תחת עול התורה והתנוקות יצפצפו בקולם אז יתגבר ישראל לעשות חיל, וע"ז סובב המאמר דריב"ל כל הלומד תורה עם בן בנו, ונתנבאו על דורנו זה כי יבא דור אשר כבר יאבדו את בניהם אך יתגברו להחזיר את התנוקות בני בניהם לעול התורה, אז וגבר ישראל יחזור לאיתנו וגבורתו שהי' לו במעמד הר חורב. וזה היחוס שקיבל מהר חורב, הכונה שיחזור לגבורתו שהי' לישראל באותה שעה במעמד הר חורב. (והקב"ה ירחם אז עלינו וישלח משיח צדקנו בב"א):
אחי ועמי בני מדינתי, מדינת ארץ מולדתי תפקחו עיניכם אשר על הדור הזה הוא פקוח נפש המאמר הזה, וזה לי קרוב לשתי שנים אשר זכיתי לעלות לאה"ק, נכנסתי בשנת תרס"ה י"ז בחדש אייר ל"ב בעומר למסב"י, ובאתי ממדינות ארצות הברית ושם הייתי קרוב לב' שנים ושמה ראיתי את הסוחרים הבאים, בני הנעורים שנדדו מארץ מולדתם ובאו לאמריקה, והרבה מהם הכניסו עם הכפירה ר"ל, ביחד, והי' בושה וחרפה לפני אחינו שבארצות הברית הי"ו אשר באו בשנים הקודמים לאמריקא, ושומרים את התורה והמצוה, הרבה כהלכתו, והרבה שלא כהלכתו, אך עכ"פ הם מאמינים בני מאמינים, והרבה הרבה בני תורה חבורות ש"ס ומשניות עצמו מספר, ובעלי מדות בעלי צדקה ונדיבות, והמה תמהים ומבהילים בהביטם אל הסוחרים הללו, האלה המה בני רוסיא ופולין וליטא וזאמוט אשר מקור התורה הקדושה הי' אז בעזבנו את הארץ הזאת, מי הי' בעוכריהם ומה הי' להם ויד מי בהם עלה, (ובארבעה שנים הללו נתפרץ הפריקת עול והכפירה במדה מרובה יותר ויותר מאשר עזבתים, אך אצלי אין זה דבר חדש, כי ידעתי אז שכן יהיה, וכן הגדתי על הבימה שכן יהיה). ועכ"ז קבלו אותם בכבוד ובחבה, ואני וחברי הגבירים והיראים עסקנו בזה וכל המון ב"י הי"ו עזרו בזה, והזילו זהב לרוב ליתן להם אכילה ושתי' ולינת לילה, ואז הייתי הפרעזידענט בענין הזה, ובכל יום ספינות מלאות יהודים באו בזמן ההוא רעבים וצמאים, ועזבתי את פרנסתי וישבתי בנויארק על חוף הים כל החורף ועסקתי אך בזה, כי לא יכולתי לראות את שבר בת עמי, ומה מאד הי' דוה לבנו בראותנו שניתן להם אכילה ושתי' לרויה, בהכנסת אורחים וארוחת שלחנם בכל סטאציאן והרבה מהן אכלו ושבעי ולא ברכו ברכת המזון, ונתרשלו ידי הרבה יראים לעסוק בזה, ולהתגבר בכחות להחזיקם, ולעורר המדינה שישלחו כסף לזה, כי ת"ל אחינו מכל המדינה שלחו מעות לרוב (יברכם ה' סלה) אחרי שלא ראינו סימן ברכה בזה, כי אין מברכין בהמ"ז, ואף שהצדק עמם, אך עכ"ז הלא אחינו הם ועלינו להצדיקם כי מסיתים ומדיחים וצבועים קמו עליהם כאשר בארתי למעלה. דרשתי כו"כ פעמים לאין מספר בהענין הזה, ובבה"מ עלדריץ דרשתי את הפסוק הזה אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו, בב' אופנים, כי כל הנוגע לישראל בטענות ותביעות שיש עליהם ולפטור א"ט להביט בצרתם ולעמוד מרחוק בזה אוכלי ישראל בכל פה וע"ז צווח הכתוב אוכלי עמי, במה אוכלים את עמי בטענתם אכלי לחם ה' לא קראו, שלא ברכו ברכת המזון עי' בשו"ע או"ח סי' קס"ט ובמג"א ז"ל סי' קס"ג והתם בדלא נוגע לפקוח נפש, ואולי ברכת המזון שאני, וע' בירושלמי פ"ג דדמאי:
ועוד אופן אחד כי יש באמריקא אפ"ים הנקרא רעמווילאפ"ים, זה מאחינו האשכנזים שנותנים כרטיסי מסע על הבאהן לאחינו הנודדים שיתפזרו בהמדינה לתור פרנסתם, ויש מקומות אשר שם אי אפשר בשו"א להשיג מקום שישבתו ביום השביעי, שבת קודש, ויש במדינה מקומות שיכולים להשיג מקום לעבודה בלא חלול שבת בנקל או בטרחא רבה הכל לפי מזלו, והאיך ישלחו מהאנשים הנודדים אשר הרבה מהם אין רוצים בשו"א לחלל ש"ק אל המקומות אשר שם הוא מוכרח לחלל ש"ק, וזהו פי' הפסוק, גם זה הוא מאוכלי עמי, ומהו, ומפרש אכלו לחם ה' לא קראו, ר"ל אשר על ידם עמי אכלו לחם אשר לא יוכלו לקרוא שם בשם ה' ולומר רצה במנוחתנו, והלכנו אני וגביר אחד יר"א אל האפ"ים, ואחינו האשכנזים קיבלו עליהם ברצון טוב לשאול מכל אחד אם רוצה לקדש השבת יסע למקום זה דוקא, וכן עושים עד היום, ברוכים הם לה', וע"כ אחינו אנשי מדינתנו, בושו והכלמו לפני אחינו שבאמריקא, המה צריכים כעת ליסר אתכם, תחת שהייתם בשנים לא מרובות מקור התורה והיראה, ומה היו בני אמריקא למולכם ולמול רבניכם ולמול שופטיכם ושוטריכם, ועכשיו נתהפך הגלגל בכל פרט ופרט הנזכר. בני מדינתי, בני מדינתי במשפט לכו עם קציניך מסיתיך ומדיחיך וצבועיך וכו' שובו שובו אל ה' ותורתו הקדושה, אתם וב"ב הרי הם כבנים, והפותח יד בתשובה יקבל אתכם באהבה ויתן לכם אחרית ותקוה טובה, ולא תהיו צריכים לנדוד לארצות אחרות, ותשבו במנוחה בארץ מולדתכם, עדי יקחכם ה, להשיב אתכם אל ארץ אבותיכם אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, ויקויים בכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם, והקב"ה יעשה למען שמו הגדול וירחם עלינו ויקבץ פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו יכנס מארבע כנפות הארץ לארצנו בב"א, קולמסי תעמוד מפני שעיני זולגות דמעות הרבה מאין הפוגות על שבר בת עמי, בכתבי זאת. יתמיד בבוא אזרח ממדינת רוסיא לאה"ק אני חוקר אחר שלום אחי שברוסיא, וראשית שאלתי מה שלום אחי במדינת רוסיא, ומה שלום הגמ' שמה במדינה אם עודנה חי' והאיך מצבה, ויש ששאלו מאתי מדוע השלה הראשונה אם הגמ' חי' ממצב הגמ', תחלת השלה הי' לשאול על מצבם, האיך מצבם, והשבתי מה ששמעתי מחתני הרב הגאון ר' יוסף נ"י שהי' רב בקאווארסק וכעת ר"מ דפעה"ק תובב"א על מאמרם ז"ל, אמר רחב"ע בליל ט"ב נכנס אברהם אבינו לבית קה"ק ואמר רבש"ע בני היכן הם, א"ל בניך חטאו וגלו, וקשה מדוע נכנס אברהם אבינו לבקה"ק לחקור על בניו היכן הם, האיך ימצאו בניו בקה"ק, הלא אסור לזרים ולכהנים ליכנס שמה אך כה"ג ביוה"כ, אכן הענין הוא כך דא"א ע"ה כשילך בחצות ירושלם ויראה איך פרץ המסחר קאנטארין, וסקלאדין ופאבריקין וחנויות וסחורות מינים ממינים שונים ויראה את כספא ודהבא די בירושלם ומראה מצבם הטוב ע"צ היו"ט מאד, מזה לא יתפעל א"א ע"ה ולא יהי' לבו נכון בטוח ממצבם שהיא טוב ולא יהי' לבו בטוח בזה כי כבר אמרה התורה עד רדת חומותיך הגבוהות והבצורות, אשר אתה בוטח בהן בכל ארצך ע"כ זה אינו דבר בטוח במצבם כלל, אלא נכנס לבית קה"ק לראות האיך מצבם שם, אם שם עומדים על מצב טוב ובסיס נכון אז לבו בטוח שעומדים במצב טוב, כן אני שואל העיקר, אם הגמ' חי' עודנה אז תקותי שיתגלגל הגלגל ויתיצבו על מצב טוב ובסיס נכון ואם אין הגמ' חי' עוד במדינה ח"ו, אז לא אשמח אפי' כשהוטב מעט מעט מצבם כי אין זה דבר בטוח. אחי וריעי קשה לי מאד להפרד מאתכם באחזי בקולמסי בידי, מי יתן לי עט סופר מהיר ולשון למודים כי אז לא עזבתי עדיין את קולמסי ואדברה עם אחי ואביעה רוחי ורעיונותי וכל מה שבלבי אוציא מכח אל הפועל, אך מה אעשה כי לא עסקתי בלמוד לה"ק, כי כל ימי אני טרוד בגרסא, ולא נתנני הזמן להרגיל בלה"ק ולמשול על קולמסי ולגזור עלי' שתעשה כל מה שאצוה אותה, ולהטביל אותה בלבי שתצא להגיד שליחותה ולגלות מצפונות הלב, אלא קולמסי שולטת בי וידה על העליונה, ומה אוכל עשות, ליא קרעתי את לבבי ואביעה, כל מה שבלבי מגולה ומכוסה כי אז שקטתי את רוחי ולבבי קצת, כי דאגה בלב איש ישיחנה, ואז ירוח לי, ואסירה גלי אבנים מעל מורשי לבבי, אך מה אעשה אשר אך לבי היא קולמסי, כדאמרי אינשי קולמום הלב, ואבקש מיראי ד', אולי ימצא אחד שיכול לכתוב ברווח בלשון ושארגאן, שיעתיק הקדמה הזאת בלשון ושארגאן, ויודיעני מזה ואוסיף עוד כהנה וכהנה, למען ידעו הדורות הללו, וההמון יפקחו עיניהם, והדורות הבאים האיך להתנהג להבא וידעו ממה להזהר, וידפיס על הוצאות שלי ויפזר לישראל חנם אין כסף, ובטח ישיג מאנשים צדיקים עוד מאמרים בזה הענין אולי ואולי נעשה חיל, ואולי ישימו אל לבם להחזיר הסדר הראשון ולהפריד הדרוש מן תופשי התורה ורבנים איזבארשטשיקעס לא יניחו על פתח ביתם. והעיקר שבעקרים שהרועה יקח השה פזורה לשמור אותה מן הזאבים, ולא שהזאבים יתנו להם רועה, ולהחזיר עטרה ליושנה, ולשום כתר התורה על ראשה ועל ראשכם, ולהציל הבני בנים להחזירם לדת אבותינו, ואת הרועים שיקחו הזאבים עליהם לא יכירו אותם המון ישראל לרבנים ולרועים, וכל רב יגיד שיעור גפ"ת בעירו לפני בחורים, כל אחד לפי מדרגתו, וכאשר הרבנים ישובו אל הגמ', אז ישובו הבע"ב למשניות, ואז ישובו התנוקות לבית רבן כבראשונה, כי עתה ראיתם בעיניכם הסיבה שבאתם למצב הרע הזה, ועינינו רואות אשר בכל דור ודור לב העם תלוי במנהיגיהם, כשישבנו לבטח בארצנו הק', כשהי' המלך צדיק היו כל ישראל צדיקים, וכשהי' רשע היו ג"כ כלם נגררים אחריו, וההמון יקבלו עליהם באיסור גמור שלא יתמנה רב בשוחד ממון, וכל איש שמקבל בעד חתימתו בצע כסף הרי הוא מאבד חלקו בעוה"ב, היומתק נזיד עדשים, בו חמכר בכורה, שובו שובו בית ישראל ופקח עיניך וראה מה שלפניך. וידעתי שכמה רבנים יבטלו את דברי, כי ירגישו שהם נמצאים בכלל דברי ויכעסו עלי, וירגנו, לא אירא ולא אחת מהם ומהמונם, ואפילו כשהייתי במדינה לא יכולתי בשום אופן להסיר מן האמת ושנאתי את השקר וביחוד החנופה אלו שני אבות הטומאה, הטמא ומטמא, זו שקר וחנופה, כ"ש כשאני כעת ת"ל באה"ק, ואינני עוד רב, ואינני נצרך ח"ו לבריות, וידעתי שעוד נמצא במדינה בע"ב יראי ד' וידברו יראי ד' איש אל רעהו שכן האמת, ויתאספו כאיש אחד חברים להשיב את הסדר הראשון על מקומו ולא יכשלו עוד ב"י כמה"כ שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. ובצאתי מאתכם אשא תפלתי, יה"ר מלפני אבינו שבשמים שנשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות, ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ חברים כל ישראל, ונאמר אמן:
ואתם אחי ועמי יושבי ארצות הברית, תראו ברכה מד' אשר בחר בעמו ישראל וחיי עולם נטע בתוכנו ונתן לו את תורתו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, הוא יאריך ימיכם וישפיע לכם שפע ברכה ועושר והצלחה, ואתם קבלתם חלק הראשון בעוזרי להפיץ הש"ם ירושלמי ע"פ תבל ולהאיר עיני חכמים, והרבה מהם שלחו שסי"ן לעיר קדשנו תובב"א פיקוח נפשות לתלמידי חכמים, ואתם שמים לב על נודדי רוסיא ומשתתפים בצערם, אשריכם ישראל, ולוא שמעתם בקולי להרגיל הנערים שלא ילמדו תורה בהעתקה אנגלית אז תראו דור ישרים לעד, יען שאין להשיג ת"ח וירא שמים אנגלי שילמוד את בניכם תורה ודרך ארץ ואמונה ומוסר, ולהשריש אמונת ה' ותורתו בלבם:
וכבר דרשתי הרבה בזה בבכנ"ס ובמד"ר, וכבר נעשה פעולה באיזה מקומות, ובאתי אך להזכיר בספרי זה למשמרת לדורותיכם, וידעו דורות הבאים כי הפריטשער העומדים על הבימה בבתי מדרשים ואמרין פטומי מילי בלשון אנגלית המה בעוכרי ישראל, ומזה יתהפך כל תמונת ישראל, ובעו"ה עוד קורין אותו רב או רעוורענט, והדרשה שלו יש לו גם מקום לפני הכומרים להגיד בבתי תפלתם לפני הגוים, באין שום הבדל, כי גם בכומרים אומרים דברי מוסר ומדות שבין אדם לחברו בבתי תפלתם אך שאינו נובע מן התורה, וכן אלו הרע-בנים אין דרוש שלהם שייך כלל לישראל, ועושים האנשים הללו לבית ישראל ככל המון הגוים, ואם ח"ו לא יתבטל הקליפה הזאת מישראל אין תקוה ח"ו לב"י שיעמדו בקדושתם, וזהו הפתח הגדול להמשיך את ב"י להרעפ'ארעס ר"ל, ומי בכם ירא ד' שיש בידו למחות ואינו מוחה הרי הוא מחטיא את הרבים ואין מספיקין בידו לעשות תשובה, ומי שאין בידו למחות מחוייב לצאת מבהכנ"ס בשעה שהוא עומד על הבימה, ובעו"ה הפוקרים הללו הרימו ראש והתחילו להתפשט גם בבתי כנסיות של הארתודכסים, והמון עם אין מבינים הסכנה שלפניהם ר"ל, לא שיבאו לסכנה, אלא כבר נכנסו בסכנה ר"ל. וכאשר זכיתם מן השמים לטול חלק בראש בהפצת הירושלמי לפני ב"י כן אברך אתכם שתזכו מן השמים לקבל חלק בהישיבה הק' שיסדתי פעה"ק צפת תובב"א בשם תורת א"י כמאמרם ז"ל אין תורה כתורת א"י, והוא הלמוד תלמוד ירושלמי שבזכותו יגאלו ישראל מגלותם כדאיתא בזוה"ק רות. והרבה אברכים גדולי התורה לומדים שיעור בכל יום התלמוד הזה, (וכן שיעור בש"ס בבלי) ואין לשער הלחץ והדחק מיושבי א"י, לב האברכים מלא יגון, פשוט שאין להם חובת היום, ואין בכחכם יושבי ארצות הברית לצייר זאת בשכלכם, והרבה ביטול תורה בא אך עי"ז, ר"ל, כי קשה להעמיק בתורה בזמן שהקיבה תובעת את חובתה והלב תובע בעד אשה ובניה. ואיתא בפדר"א שקודם ביאת המשיח יתקנו הרבה דרכים בא"י, ותה"ל אשר בשנים האחרונות הללו נתקנו כמה דרכים אשר היו שוממים מזמן החורבן, ומצינו במדרש כשבא א"א ע"ה בליל ט"ב לבית קה"ק כיון שראו המלאכים את א"א ע"ה אף הם קשרו שורות שורות ואמרו נשמו מסלות. שבת עובר אורח, מהו נשמו מסלות אמרו מלה"ש מסלות שהלכו ישראל לרגל נשמו, מהו שבת עובר אורח אמרי מלה"ש שבתו ישראל לעלות לרגל. ואין להאריך בדקדוקים, אכן ראינו שהפסוק נשמי מסלות שבת עובר אורח נחלק לשניים, ועשו מזה ב' הספדים, והענין הוא כך, שיש מלה"ש שמחבבים את א"י ויש מלה"ש שמחבבים יותר לישראל, כדאיתא בילקוט, עי' במפרשים ז"ל, וע"כ אמרו במדרש קשרו שורות שורות ר"ל שורה אחת הספידה את א"י ואמרו נשמו מסלות הוא הדרכים של א"י ושורה אחת הספידו את ישראל ואמרו שבת עובר אורח, אלו בכו על המסלות, ואלו על ישראל שעוברים ושבים במסלות, והנה כגלות ירושלם כן גלות תורת ירושלם, שהי' נשמו מסלות של התלמוד ירושלמי שעלו קמשונים ולא הי' דרך לעבור בו, לפיכך לא נדפס הרבה ולא נתפזר לישראל ולא עברו בו רבים ושבת ישראל לעבור אורח התלמוד, כדאיתא בהקדמת ירושלמי דפוס קאראטשין, וכאשר ת"ל זכיתי מן השמים לטהר הדרך ולברר הדרך האמיתי בירושלמי אשר כל ישראל יכולים לעבור בו. ונתפרש כל הסוגיות חמורות, (לעמת שבא הזמן לתקן גם הדרכים בארה"ק) אבל העובר אורח אלו ה"ח שבא"י שרצו לעבור באורח הזה שבתו, כי שבת משוש ורחבה לבם להעמיק בה מפני הדחק ולחץ. ע"כ אחב"י כאשר זכיתם לסייע לתקן המסלות של הירושלמי כן תזכו להחזיק ידי הת"ח העוברים באורח הזה, ותקבלו בספ"י השד"ר מהישיבה הק', ואז בזכות זה תזכו בקרוב לגאולה שלימה ולתקיעת שופר של מלך המשיח בקול סולו סולו המסלה פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו, ונקבצו ישראל יחד מד' כנפות הארץ לארצנו הק' ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים בב"א. ועתה אקוד על אפי ואפרוש לך שוכן השמימה את כפי על כל גמולך שגמלת עלי בחסדך הגדול, הבאתני לארץ הצבי, לארץ אבותינו ארצנו הק', במקום אשר קיננו התנאים והאמוראים של הירושלמי היא ארץ הגליל ונתת לי נחלה בנחלת נפתלי ותחנני בבנים תלמידי חכמים ויראי ד' באמת וחתני רבנן גדולי ישראל, כן מובטחני בחסדיך וברחמיך הרבים שתתן לי כח לעמול בתורה לשמה כל ימי ותזכני לראות בנחמות ציון וירושלם בשובך לעירך ולארצך, וכד יתגלו מלכא משיחא בארעא דגליל כדאיתא בזוה"ק. וקראתי שם הספר הזה שו"ת בית רידב"ז, ובחבור הראשון שו"ת רידב"ז וכן בחבורי נמוקי רידב"ז על התורה בארתי הר"ת רידב"ז הוא רנת יעקב דוד בן זאב עשה"כ רנו ליעקב שמחה, וכעת שנתוסף לי שם מח' ר"ל שם רפאל הרי הר"ת כפשוטו, 'רפאל 'יעקב 'דוד 'בן 'זאב. והוספתי שם בית רידב"ז מפני ביתו באו בספר הזה, ח"ת מבני וחתני ובן וליט"א, ות"ל יתברך על החסד הזה, הזה לא נמצאו כ"כ פלפולים וחריפות כי אם למעשה, ולא באריכות, ובדרך שלמדו הלומדים האמתים דהוא הכל במקור מן התלמודים והפוסקים הראשונים ז"ל ופולס בדרך האמת בע"ה, והנני מברך ברכת הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב וקיימני מחליי, כן תזכני להשיבני לאיתני הראשון ולעבדך בלב שלם, אמן סלה:
יעקב דוד רידב"ז