בית פנחס על יבמות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שביעי אלמנה לכ"ג · דף סט
בגמרא אמר רב חסדא טובלת ואוכלת עד ארבעים כו' על קושיא דמתניתין לא רצה לתרץ דהא דתנן תאכל בתרומה היינו עד ארבעים משום דא"כ היה קשה למה תנא סיפא עיברה לא תאכל דמשמע ודאי מעוברת הלא אפילו אחר ארבעים אינה אוכלת ולא הל"ל רק דאחר ארבעים יום לא תאכל דהוי רבותא גדולה ובשלמא בברייתא תנא עיברה בשביל לאשמעינן דמקולקלת למפרע וצריכה תשלומין חומש לאכילתה אבל במתניתין דלא קתני רק דלא תאכל ה"ל לאשמעינן יותר רבותא וכדכתבתי וק"ל:
שם ברש"י בד"ה ליוחסין חששו מעלה עשו ליוחסין לחוש לביאה אחת ולספק הא דאמר לביאה אחת היינו לומר ביאה שראוייה להתעבר ממ"נ והיינו ביאה שנייה דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה וכמבואר לעיל בענין זה דף ל"ד ע"א דמוקי לה משום זה בבעלו ושנו והא דמסיק ולספק ר"ל שמכח זה יבא לידי ספק שלא ידע בן הנולד לה של מי הוא כשר או פסול ודוק:
שם בתו' בד"ה בבא עליה כ"ע ל"פ כו' פירוש היכא דלא דיימא מעלמא כו' באו לומר שלא תפרש סתמא דמילתא דבבא עליה כ"ע ל"פ דלא הוי ממזר היינו בין דדיימא מעלמא ובין דלא דיימא מעלמא ולקמן יתבאר לפי פירוש התוס' דבדיימא מעלמא הולד ממזר אע"ג דבא עליה ודאי ולכך כתבו התוס' דהא דאמר הכא דבבא עליה כ"ע ל"פ היינו היכא דלא דיימא מעלמא וק"ל ומה שמסיק ופליגי אביי ורבא בדדיימא מיניה ודיימא מעלמא היינו ר"ל דבא עליה בודאי ודיימא מעלמא וכמ"ש התוס' פירושא דדיימא מיניה בדיבור שאחר זה דהיינו דוקא בבא עליה בודאי וק"ל: