בית מאיר על תמורה· רבי מאיר פוזנר
דף יד.
תוס' ד"ה וכל הקרב. כבר ביאר ס' צ"ק דאפשר לקיים פי' זה דקאי על שמן המאור ע"ש. ואני מתפלא יותר דלפי הגירסא שלפנינו בג' מקומות שבש"ס מנחות יומא תמורה שהובאה ברייתא זו בג' בבות. הקרוב ביום. והקרב בלילה. והקרב בין ביום בין בלילה. הא על כרחך פי' זה מוכרח. דאלו מנחת נסכים הא נכלל במה דתני הקרב בין ביום ובין בלילה. וש"מ דהקרב בלילה קאי על שמן. דהא אי אפשר לומר דמ"נ אין קרבין אלא בלילה. אבל לפי' התוס' מוכרח דלא גרסו בבא הג' כלל ומפרשים והקרב בלילה היינו מ"נ שקריבה אף בלילה גדישה ובלילה היינו אף בלילה. וכן נראה מפי' רש"י ביומא ומנחות שלא ציין כלל לפרש הבבא ג' במה איירי אבל לפי הגירסא שלפנינו מוכרח פי' שדחו וכנ"ל. ומה שכתבו ובהכי ניחא אף לגירסא זו ניחא די"ל שסמך עצמו על בבא הג' דע"כ לא איירי אלא במ"נ. ושמעינן מינה שקריבה בלילה והכל כדבריו. אבל לענ"ד בלא זה יש ליישב דניחא הכא דהאיך אפשר לשנויי כש"ד נ"י במנחות דהא הכא בההוא תירוצא דלא קרבו בלילה והקרא לא אתי כי אם להורות שקדשו בלילה ואי נימא דלא קדשו ליקרב כי אם ליפסל. הא ודאי דלא שרי למיעבד הכי לכתחילה. דהא ע"י קדושה זו מביאה לבית הפסול (ודאי לאיסורא לא כתיב קרא) משא"כ במנחות שפיר משני הגמ'. ודוק. ולפי זה יש לקיים ולהוכיח דגירסתם עיקר. דאלו לגירסתנו יש להקשות מדוע לא מקשה הגמ' בפשיטות מבבא הג' דלא קאי ודאי כי אם על מ"נ. והרי חזינן דקריבו בלילה. כדמקשו התוס' לגירסתם. ותירוצם דחוק ורחוק מן הדעת במחילת כבודם דהאיך תירצו דרוצה להקשות לפי ס"ד. הא לשיטת קושי' זו ליתא. משא"כ לגירס' תוס' דלא קשה כלל. דאלו ממה דנאמר והקרב בלילה ליכא לאקשויי דאיכא לאוקים בשמן למאור. משא"כ השתא מקשה שפיר בלא סמך בבא זו כלל. כי אם מבבא דרישא דכל הקרב ביום אינו קדוש אלא ביום. ואי משום קדוש ליפסל. כבר תירצתי לעיל לענ"ד כהוגן. ודוק. וזאת לדעת שבאברים ופדרים ליכא לאוקים מידי דבדידהו ליכא למימר קדשי בלילה דהא מקודשים ועומדים משעת זביחה וזריקות הדם. וק"ל. אף מה שכתבתי דאי לאיסורא לא כתב קרא אינם כמבואר בגמ' וממזר יוכיח. מ"מ דברי נכונים ור"ל כיון דהדרשה אתי' מקרא ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה'. האיך אפשר לידרוש ומנחתם ונסכיהם ליקדש בלילה וליפסל הא עלה נאמר אשה וכו'. וק"ל. שוב מצאתי בדפוסים הישנים הגירס' פה. אך בשני בבות כאשר הוכחתי מדברי רש"י וכן נכון. [וכן מבואר נוסח זה בכל הדפוסים פה עמוד ב' ע"ש וק"ל והוא ט"ס בכל דפוסי חדשים בעמוד א'] דבלא זה לשיטת הרמב"ם פ"ג מהל' תמידין שסובר שבכל יום בבקר הי' נותן שמן ומדליק. א"א לקיים הגירסא של ג' בבות. דהא אף שמן המאור עבודתו וקידושו בין ביום בין בלילה ונמצא אינו יוצא מדברי הנ"ל. כי אם לתרץ קושית תוס' דליפרך הגמ' ממה דמפרש. דלענ"ד מתורץ בטוב. ודע תו דזה הכלל כל הקרב ביום אין קדוש אלא ביום ע"כ דלא איירי בקדושה פשוטה כמו קדושת כל הקרבנות דמשעה שהוקדשו בפה מועלים בם. דהא אדרבא מצינן דף י"ב דזבחים ליל שמיני נכנסים לדיר להתעשר דלילה לקדושה ויום להרצאה. אלא ע"כ בקדושת כלי שרת איירי כדפי' רש"י במנחות. ומה שפי' נמי רש"י שם כל הקרב ביום כגון סתם קרבנות. צ"ע דלפום רהיטא קדושת כלי שרת אין לו שייכות כי אם למנחות. ודוק כי צ"ע. [וי"ל דקאי על הקדושה דשחיטה דסכין מקדשו] ועיין ברמב"ם פ"ו מהל' בכורות ה' י"ד תמה הכ"מ על השמטות הרמב"ם דין זה דליל שמיני נכנס להתעשר. ואולי דוחהו מהלכה ע"פ הנ"ל דמפרש דזה הכלל כל הקרב ביום אין קדוש אלא ביום בכל הקרבנות כדפי' רש"י וסובר דברייתא זו פליג עם ר' אפטרוקי בזבחים וכן מסתבר: