אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה › סימן קצח קונטרס ב

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר

הלכות נדה · סימן קצח קונטרס ב

סימן קצח

[א.ה. קונטרס זה נכתב לאחר סימן רא, ואת החלק השייך לכאן העברנוהו למקומו]

כל הנ"ל לסימן קצ"ח (וסי' ר"א) הועתק ממה שכתבתי בעודי בק"ק ליסא:

ומעתה אעתיק מה שהוספתי לכתוב (בשני סימנים הנ"ל) [בסימן זה] פה ק"ק ש"ל:

סעיף כח

בש"ך ס"ק ל"ו. עיין בפנקסי הישן [בהמועתק הנ"ל] שם השגתי לנכון על המ"ב בדברים ברורים. ויתר הדברים לסעיף זה מה שהשגתי שם על הט"ז ומה שהעלתי שם לדינא הכל מבואר יותר היטב עכשיו בספר ס"ט ואין צורך שוב בדבריי שם:

סעיף לא

אין טובלין בכלים לפיכך וכו' משום גזירת מרחצאות של כלים זה הוא לשון התה"ב שבב"י על פי דעת הראב"ד. והנה במס' נדה ס"ו ע"ב איתא אמר רבה אשה לא תעמוד על גבי כ"ח ותטבול סבר רב כהנא למימר טעמא מאי משום גזירת מרחצאות ופרש"י שדרך מרחצאות לישב ע"ג איצטבאות של אדמה דדמי לכ"ח ואתי למימר טבילה עולה בהן משמע שהגזירת מרחצאות היינו מפני שהוא כ"ח שדומה למרחצאות יאמרו טבילה עולה במרחצאות של מים שאובין וכן פירשו התוס' וכתבו ע"ג כ"ח גרסינן דשייך בי' גזירת מרחצאות שרגיל להיות ומצוי שם כ"ח לצורך חמין ומשמע נמי מדבריהם דלא שייך גזירת מרחצאות אלא בכח. ולשיטת ראב"ד הנ"ל דגזירת מרחצאות שייך בכל הכלים איך ס"ד דרבה משום ג"מ א"כ למה נקט כ"ח בשלמא להמסקנא דהטעם משום ביעתותא נקיט כ"ח שבו הביעותותא פשוט ורגיל דשמא תפחת תחתי' ה"ה בקעת ושאר כלים כדאיתא בהרא"ש וטור משום הביעתותא דתתהפך ותפול. אבל להס"ד קשיא והנלענ"ד שהראב"ד ודעמי' מחולקים בזה עם פרש"י ותוס' ומפרשים שמעולם לא ס"ד דר"כ שרבה חידש הג"מ אלא שהוא גזירה קדומה מדר' יוסי במתני' ובלבד שלא תטבול ע"ג כלים שהוא משום גזירת מרחצאות של כלים כלומר שתבא לטבול בתוך כלים. אלא שס"ד דר"כ דרבה חידש דלא תימא דוקא ע"ג ספסל שטמא מדרס או ע"ג כלים שמיטמו מגבו הוא דאיכא למיגזר גזירה זו. אבל ע"ג כ"ח לא קמ"ל דמ"מ אף ע"ג כ"ח מדמיטמו עכ"פ מתוכו איכא נמי גבי גזירת מרחצאות של כלים הא ע"ג סילתא ש"ד אמר לי' רב חנן התם טעמא מאי משום דבעית אבל משום גזירת מרחצאות של כלים אין בו מפני שאינו מקבל טומאה מגבו. ובהכי ניחא לי' מ"ש הר"ש בפ"ה דמקוואות משנה ב' בתר שהוכיח שלא גזרו אלא בקבוע כתב וניחא נמי השתא הא דאמר רבא בנדה אשה וכו' סבר ר"כ משום גזירת מרחצאות היכי ס"ד הכי הא שרינן להטביל כלי בתוך כלי אלא בחרס הקבוע שם לעמוד מפני הטיט איירי ואסרוהו מטעמא דפרישית כמו שאסרוהו ע"ג ספסל. וקשה ומה קשיא לי' על ג"מ שהיא לפרש"י ותוס' אך בכ"ח ממה דמטבילין כלי בתוך כלי הא שם בפרק חומר בקודש איתא הכי דתנן כלים שמילאן כלים והטבילן הרי אלו טהורין ואם לא טבל מים המעורבין עד שיהיו מעורבין כשפופרת מאי קאמר הכי קאמר ואם אינו צריך להטבילו עד שיהיו וכו' ואילו בכ"ח הא אין להם טהרה במקוה א"ו אך איירי בכלי שטף. א"ו דאזיל בשטת הראב"ד שפיר הוקשה לו איך ס"ד למגזר גזירה זו הא בתוך כלים גופייהו שרי לטבול. ופי' דבחרס הקבוע איירי ואסרוהו מטעמא דפרישית ר"ל מטעמא דפי' במתני' ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל גזירה אטו טבילה בכלים דהיינו גזירות מרחצאות כמו שאסרו ע"ג ספסל דבמידי דקבוע שייך יותר לגזור מבמידי שאינו אלא לפי שעה:.

ואגב אפרש כל פי' הר"ש על הסדר. תחלה פי' דהיינו טעמא דמעיין שהעבירו ע"ג שוקת דפסול אף שמחובר כשפופרת וזה אף לר' יהודה וכן המים הבאים מן המעיין לתלמי אף שמחובר כשפופרת מפני שהם קבועים חיישינן דילמא אתו בהו לידי תקלה דפעמים שקובעים אותם במקום מוצא המעיין ואין שם כשפופרת. (ועיין עיקר פי' דברים אלו בס"ט) ונמצא כל המים העוברים על גביו פסולים ר"ל שנעשו תוך השוקת או התלמי שאובין ממש משא"כ כשניקב התלמי כל שהוא ששוב המים שבתוכו אף כי יהי' התלמי במקום מוצא המים ואין שם כשפופרת לא יעשו שאובין כי לשיטתו כל שהכלי ניקב בשוליו כ"ש אינו עושה שאובין ולהכי נשארו מי התלמי מי מעיין הואיל שמחובר למעיין כשפופרת ומטהרים מי בריכה שבתוכה השאובין ומותר לטבול תוך הבריכה. אבל תוך התלמי ודאי אין מטבילין אך עיין לעיל בקונטרס א' סי' ר"א סעיף ח' וא"כ אין זה ודאי וע"ש כי צ"ע] דאף דניקב בכ"ש ואינו עוד כלי לענין שאובין מ"מ אכתי כלי הוא לענין קבלת טומאה ולא עדיף מע"ג ספסל לר' יוסי דאית לי' גזירות מרחצאות של כלים. ושוב כתב ויתכן דהיינו נמי טעמא דר' יוסי דאמר ובלבד שלא יטבול ע"ג ספסל וקשה מה שייכות גזירה בזה אולי יקבענו אצל מוצא המעיין דמה בכך הא אין לו תוך. אבל העיקר כדכתבתי שכבר פי' במתני' ובלבד וכו' גזירה אטו טבילה בכלים אלא דהוקשה לו איך אפשר הא קיי"ל אפילו תוך כלים מטבילין כל שנקובים כשפופרת וניחא לחלק בין קבוע דגזרו בו גזירת מרחצאות של כלים לבין באקראי בעלמא. ושוב מסיים וניחא נמי השתא הא דאמר רבא וכו' וכנ"ל. אבל זה לא מסתבר לענ"ד כלל לומר דמה שכתב והיינו נמי טעמא דספסל דר"ל דגזר ע"ג ספסל אטו תוך כלי ותוך כלי אולי יקבענו במקום מוצא המעיין וכן הס"ד דנדה לפירושו ע"ד זה כי לענ"ד כל עיקר גזירה זו של במקום מוצא המעיין אין לה ענין לגזור אלא במחובר למעיין. אבל במקוה מכונס ממי גשמים מה שייכות לגזירה זו. וא"כ איך ס"ד בנדה לומר דמשום ג"מ וכנ"ל. הא שם במקוה איירי א"ו דטעם השוקת המחובר למעיין מפרש לר' יהודה דבגזירה זו מודה אך דוקא בקבוע ושוב כתב והיינו נמי טעמא דר' יוסי בספסל דגזר בפשוט אטו טבילה תוך כלים נמי דוקא בקבוע וכן הס"ד דנדה מטעמא דפרישית גבי ספסל אטו תוך כלי והר"ש ממש חד שיטה עם הראב"ד ורשב"א. ובזה לענ"ד במח"כ רבינו הגדול הרא"ש ז"ל נראה דמה שהשיב גבי הסילונות בלשון זה ואי משום ההוא דר' יוסי ובלבד שלא יטבול ע"ג ספסל ופי' הר"ש שגזרו בכלים הקבועים שהמים נגררים על גביהן שלא יטבילו בהם משום דלפעמים קובעין אותן במקום מוצא המעיין ואין שם כשפופרת ונמצאו כל המים העוברים על גביו פסולים וההוא גזירה לא שייכא הכא. זה לענ"ד ודאי ליתא דגזירת ע"ג ספסל יהי' מטעם שמא יקבענו וכו' כנ"ל דמה בכך הא אין לו תוך. וגם לא כדכתבתי שגזרו ע"ג ספסל אטו שיש לו תוך ושיש לו תוך משום שמא יקבענו. כי גם בזה לא ניחא לי כלל במקוה של מי גשמים והעיקר לענ"ד פירוש ר"ש כדכתיבנא וא"כ עיקר ההיתר בסילונות לדידן שפסקינן שטת הראב"ד אך כמבואר בהש"ע מפני שאין להם לבזבזין ואינם מקבלין ואינם ראוים למדרס כדאיתא בבה"ב והטור שסתם ומשמע שאפילו שיש לו לבזבזין היינו לשיטתו שפוסק כאביו ז"ל וכדהבאתי לקמן סי' ר"א בש"ך ס"ק ל"ז דברים המבוררים בשם מהרח"ש דס"ל דלא גזרו אטו תוך כלים אלא על שפת המעיין או המקוה אבל תוך המקוה או המעיין והמים מקיפים מכל צד לא גזרו כלל זולת מטעם ביעתותא ובודאי דזה לא שייך בסילונות ודלא כהש"ך ס"ק מ"ו שכתב שטעם הראשון דהרא"ש לא שייך אלא לטעם הרא"ש והר"ש ולא לשטת הראב"ד והרשב"א כי לענ"ד הר"ש והראב"ד חדא נינהו בלי שום הבדל כדחזינן נמי שהראב"ד והרשב"א מחלקים נמי בחילוק הר"ש בין קבועים לאינם קבועין כמבואר במה שכתבתי בסי' ר"א בש"ך הנ"ל עיין ודו"ק:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה