אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה הלכות הכשר כלים › סימן קכ

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה· רבי מאיר פוזנר

הלכות הכשר כלים · סימן קכ

הלכות הכשר כלים

סעיף יא

הג"ה ישראל וכותי וכו' אין צריך טבילה. הטעם באו"ה משום דבודאי אינו יוצא מידי שם טומאה בטבילה זו דהרי עדיין שם שותפות עליו דהכותים עכ"ל. הנה אף כי נתקבל דין זה בעיני הרמ"א ז"ל וכל האחרונים בעיני יפלא דמה בכך דאינו יוצא וכו' אכתי מי התיר להשתמש בו בלי טבילה אדרבה נימא לחומרא דמשום זה באמת אסור. ותו העיקר נלענ"ד ל"מ לשיטת הפוסקים דטבילה זו דאורייתא דיש להחמיר אלא אפילו להרמב"ם שהוא דרבנן נמי שהרי בב"ק נ"א ע"ב מבואר גבי הפלוגתא דמאימתי מיפטר דדבר של שותפות בשעת השימוש כל אחד בו תלי' בפלוגתא דיש ברירה ואין ברירה דלמ"ד יש ברירה השעה שמשתמש בו אמרינן הוברר שמשעה ראשונה נקנה לו לשעה זו שיהי' כולו דידי' ולמ"ד אין ברירה הוי בשעת השמוש על חלק חבירו שואל. וא"כ אם טבילה זו ד"ת אף דרוב הפוסקים פוסקים בדאורייתא אין ברירה היינו ודאי אך לחומרא דלא סמכינן אברירה לקולא אבל ודאי אם הצד דיש ברירה עביד חומרא פשיטא שצריכין לומר יש ברירה ותדע שהרי בדרבנן סמכינן על ברירה אף לקולא. ומכ"ש לשיטת ר"ת שפוסק אף בדאורייתא יש ברירה אפילו ועיין בנדרים ריש השותפין בהר"ן. וא"כ דיש ברירה הרי בשעת השימוש כולו דידי' ומה"ת לא יהא צריך טבילה קודם. ואף בשעת הטבילה דזה נמי שימוש דידי' יהי' כולו דידי' ומה"ת דלא יפרח הטומאה מיני'. ומה בכך שאם אח"כ יחזור וישתמש בו הכותי יהא חוזר כדין כלי ישראל הנמכר לכותי ויהא לו טורח לטבול בכל פעם יהי' ויהי' ולא ישתתף עם כותי בכלי סעודה. אלא אפילו אם טבילה זו כולה דרבנן וא"כ י"ל כמו דסמכינן על יש ברירה לקולא בדרבנן ה"ה איפכא אם הצד דאין ברירה עביד קולא יש לסמוך עלי'. א"כ דאין ברירה ובשעת השמוש נחשב חלק הכותי אצלו שאול אכתי קשה הא חלק הכותי מותר בלא טבילה כדין כלי שאול. ובע"כ לומר דכל זמן שלא נקנה כלי של כותי לישראל אין עליו שום דבר אך הדין כלי של כותי בזמן שנקנה לישראל. א"כ מכ"ש למה לא יהאילו אפשרות טבילה חלק הכותי אין עליו שום דין וחלק הישראל בטבילה אזלה מיני'. ואדרבה אף לנצח תועיל טבילה זו. להכי נלענ"ד דצריך טבילה לכל הפוסקים. אלא דלהרמב"ם בפעם אחד סגי ולרה"פ תמיד. אמנם אם השתתפו על אופן זה דלהכותי ב' חלקים ולהישראל חלק אחד אז לשיטת הרמב"ם כיון דרובו שאול יש לדון ולהתיר בלא טבילה כדין כלי שאול. וליתר פוסקים אף זה לא מהני. אבל במחצה ע"מ ודאי דאזלינן לחומרא אף בדרבנן. ועיין פרק י"א דמס' כלים משנה ד' ודוכתי טובא ודוק:

סעיף טו

אם הטביל וכו'. לפ"ר קשה על ד"ז מהסוגיא דמנחות פרק התכלת שמביא הספר זהב מזוקק דאיתא שם אמר ר"י כל מצוה שכשירה ע"י כותי אפי' עשאה ישראל אין מברך עלי'. וכפי הנראה מביא ספר הנ"ל מזה סייעתא דלכתחילה אין לעשותה ע"י נכרי. ור"ל דהכלל לא נאמר אלא במה דאף לכתחילה כשר ע"י כותי. אבל אם רק לכתחילה אינו כשר ע"י נכרי אף דבדיעבד כשר מ"מ ישראל מברך. וזה ודאי אינו דא"כ לא מקשה הסוגי' שם על ממילה מידי שהרי דוקא אם אין ישראל בעיר הוא דכשר ואין לך דיעבד גדול מזה. א"ו דהכלל עיקרו אך על דיעבד נאמר. ומ"מ לדעתי לק"מ על הרשב"א דנהי דהרא"ש פרק לולב וערבה מביא דברי ר"י לטעם שלא לברך על עשיית סוכה הרי מביא נמי שם עיקר הטעם משום דכל מצוה שאין העשיי' גמר מצוותה אין לברך עלי'. וההוא כללא שיהא גמר המצוה נתלה באם עשאה כותי כשירה שאף ישראל לא יברך עלי' המעיין שם בהסוגיא יראה שזה אינו אלא דעת רב חסדא בדעתי' דרב מדסבר ציצית חובת טלית לא ידע לפרש מ"ט דרב שפוסק שלא לברך על עשיית ציצית אלא משום דסובר הכלל אף בגמר מצוה ואף דממילה מוכח מדר"מ איפכא סובר בדעתי' דרב מפני שלשיטתו שפוסל מילת כותים ואפשר שסובר ההוא כללא הוכיח בדעתו שסובר הכלל ולפיכך רמי' עלי' דרב לפי משנתו בדרב שציצית שעשאה כותי פסולה משא"כ לדידן דקיי"ל כר"י דציצית חובת גברא מעיקרא לק"מ דטעמי' דרב בפשוט מפני שאינה גמר מצוה מה"ת לומר דפליג על המוכח מהתנאים דגבי מילה דאפילו במה שעשאה כותי כשירה מ"מ ישראל מברך עלי' וזה ברור ולק"מ:

פר"ח ס"ק מ'. ויברך ישראל הברכה. נ"ב לענ"ד העיקר כהט"ז דהא קיי"ל אין שליחות לכותי ואין זה אלא כאילו נפל למים מעצמו כדכתב לקמן. וא"כ איך יברך ועל מה יברך. וכן מדויק קצת לשון הגמרא מנחות מ"ב דמקשה והרי מילה וכו' דכשירה בכותי ובישראל צריך לברך. משמע אבל אם כותי מל לא ס"ד דהישראל מברך. והרשב"א אפשר דאיירי בטובל מספק דבל"ז אינו מברך:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה