בית מאיר על שבת· רבי מאיר פוזנר
דף ח:
אמר מר ובלבד וכו' לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר רבא המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' אע"פ שהעבירו דרך עליו חייב. התם לא נח הכא נח. עיין פרש"י ותוס' ד"ה לימא. והרבה יש לתמוה דבשלמא לפירש"י שפיר משני הגמ' התם לא נח במקום פטור דהיינו משום שהעביר דהיינו שהלך עם החפץ ד' אמות בר"ה אלא שהחפץ הי' מוגבה למעלה מי'. וכיון שקיי"ל מהלך לאו כעומד שפיר דלא נח במקום פטור. משא"כ זה העומד במקום פטור מקרי מה שבידו בעמידתו במקום פטור. משא"כ לפי' התוס' דהמעביר דרך עליו היינו מימינו לשמאלו דרך פניו והוא עמד על עמדו וחשוב לי' מקום פטור מה שמגיע החפץ נגד גופו. דהוי כנח תוך ארבע אמות שהוא מקום פטור א"כ מה משני התם לא נח הכא נח. מ"ש הא בתרווייהו גופו עמד והעביר אך בהיד ממקום למקום. והמהרש"א הרגיש וכתב ומיהו וכו' מקרי שפיר מקום פטור עיין עליו. ודבריו תמוהים דהא כשבא תוך ד' אמות נגד גופו נמי נח במקום פטור דהא הנחה תוך ד' אמות כהנחה במקום פטור דמי, ואולם עיקר התירוץ לשיטה זו היינו התם לא נח ר"ל התם איירי דלא נח שהעביר היד בפעם אחד בלא הנחה כלל. והכא נח כלומר דאיירי שעיכב היד בפגיעה נגד גופו כל שהוא. (אלא שלא הניח החפץ מידו על המקום פטור שזה פשיטא דשרי. [שוב עיינתי בעירובין ד' פ"ז ומשמע שם שאפילו ע"י הנחה גמורה במקום פטור אסור החילוף מדרבנן] שוב לעקרו ממקום הפטור ולתתו ביד בעה"ב) שעכבה זו חשוב הנחה לפטור אלא שלכתחלה אסור משום דמחזי כמזלזל באיסור שבת (הואיל ולא הניחו בנתים על האיסקופה). ות"ל יתברך פי' זה למדתי מדעתי ושוב מצאתיו בהראב"ד פי"ב מהל' שבת הלכה י"ד בהשגה ע"ש: