בית מאיר על שבת· רבי מאיר פוזנר
דף ג:
תוס' ד"ה ואיבעית אימא. אע"ג דאיכא למדחי בשנוי' קמא היינו דכ"ע ככרמלית דמי' ול"ק כאן למטה מי' וכו'. ולפי' ק' הא מ"מ נפשט דרב ביבי דלא התירו ממה דאסור להחזיר למטה מי'. הן אמת דזה הוא קושית תוס' באמת בד"ה בשוגג. וכתבו וי"ל ע"ש. אמנם למה שאכתוב לקמן שנראה מן () והר"ן שלא הי' כלל כתוב לפניהם הקושי' עם התירוץ בתוס' דידהו קשה הכא. ונלענ"ד שמלבד זה י"ל דעד כאן לא מדמה הש"ס לדרב ביבי אלא אי לאו ככרמלית ואין בהחזרה אלא משום קנס. ואם השבות דקנסא דעלמא לא התירו. ה"ה דיש ללמוד דאף האיסור רדי' אף שאינו אלא שבות קל דחכמה ואינה מלאכה היא. ועיין בהרי"ף והר"ן. משא"כ להשנוי' דככרמלית דמי' מעקרא אינו דומה. די"ל איסור כרמלית לא התירו. אבל רדי', דשבות קל הוא התירו. תו כתבו מ"מ חדא מנייהו תפשוט ממ"נ. הנה לפרש"י ד"ה למעלה מי' הלכך לא קנסוהו דלאו איסורא עבד. יש לתמוה מה כתבו תוס' דלתי' כאן למעלה נפשט עכ"פ דכרמלית הוא. הא אדרבה אי לאו ככרמלית הוא. אזי התירוץ יותר הגון למעלה כיון דלא עביד איסור לא קנסו. למטה דעביד איסור קנסו. וכדהקשה נמי המהרש"ל באמת דלישני נמי הכי ע"ש. וא"כ הא מתירוץ זה לחוד ליכא למפשט לא דרב ביבי ולא דאביי. ואולם בל"ז לפי מאי דמשני הרשב"א קושי' תוס' ד"ה כאן למעלה מי' וכ' ולי נראה דאפילו להוציא למעלה מי' אסור לכתחילה דחיישינן דלמא שדי' וכו'. וה"נ למעלה אע"ג דלא קנסינן לי' מ"מ אסור לעשות כן משום דלמא משתלי ושדי ק"ל. הכל קשיא מ"ש דלמעלה מי' לא קנסו הא אי משדי לי' על הארץ רה"ר כמו כן יש חיוב חטאת בזריקה דמלמעלה מי' כמו מתוך י' כדמבואר דף ו' בתוס' ד"ה התם ע"ש. ולפיכך יראה לי דאפשר דהתוס' באמת סוברים דלטעם קנס בלא כרמלית לא שייך לפלוגי כלל בין למעלה מי' בין למטה מי' כיון שהוא נובע מן החשש דילמא שדי לי' ואתי לידי חיוב. ומה דמשני הגמ' כאן למעלה וכו'. היינו אך לאוקימתא דכ"ע ככרמלית דמי' ועל פי דבריהם הראשונים ד"ה מי דלא גרסינן מי קנסוהו וע"כ לההוא גירסא צריך פי' דא"כ מה ההבדל בין למעלה מי' בין למטה. וע"כ לומר לא מבעי' לשיטת הירושלמי שבתוס' עירובין דף פ"ט ע"ב שסובר דאפילו זיז היוצא מן הכותל רחב ד' למעלה מי' אינו נעשה כרמלית כיון שהוא באויר מקום פטור דודאי שפיר משני דכ"ע ככרמלית דמי' וכאן למעלה מי' דכיון שהוא באויר מקום פטור א"א להיות כרמלית משא"כ למטה מי' וק"ל. אלא לפי מסקנת הפוסקים שהוציאו מתלמודן דלא כהירושלמי אלא כל מקום שיש בו ד' בלא מחיצה אפילו באויר מקום פטור כגון גזוזטראות הוי כרמלית. מ"מ י"ל כיון דבאמת ידו של אדם אינו רחב ד' אלא שחשובה כד' מ"מ לענין שתהא נעשה כרמלית תוך אויר מקום פטור אינה חשובה כד' ולא נעשה כרמלית אלא דוקא למטה מי' שהוא אויר ר"ה. וע"כ מוכרח פי' זה כדכתבתי לפי הנחת הר"י דלא גרסינן מי קנסוהו. ובזה עולה דברי' כהוגן. דחדא נפשט ממ"נ. ודוק:
ד"ה בשוגג לא קנסוהו. עיין מהרש"ל כתב פי' התוס' הכי כאן בשוגג מה דתני מותר מיירי אך מבע"י. ומשום דלא ניחא להו בסברת רש"י שמחלק בין שבות לדברים אחרים אבל משחשיכה תלי' בדרב ביבי וליכא למיפשט די"ל מותר להחזיר וכדרב ביבי וי"ל אסור ודלא כרב ביבי. כאן במזיד אפילו מבע"י אסור ומשחשכה ג"כ אסור. ומ"מ ליכא למפשט דרב ביבי דמבע"י פשיטא דלא אתי לידי חיוב חטאת. ומשחשיכה משום דמזהר זהיר וכדפרש"י. והוכיח פירושו משום דאל"כ אמאי לא הקשו התוס' ור"ל דיותר ממה שהקשו וא"ת משנוי' קמא הי' להם להקשות על תי' זה וק"ל. והמהרש"א מדהוציא מהר"ן שהתוס' לא ס"ל סברת פי' רש"י דבמזיד י"ל משום דמזהר זהיר פי' התוס' כפשיטא דתרי הברייתות איירי מבע"י. וכאן בשוגג ומבע"י שרי ומשחשיכה תליא בדרב ביבי וכנ"ל. וכאן במזיד וכיון דמבע"י אסור להחזיר ממילא אף משחשיכה אסור וכדתירצו התוס' משום מבע"י ואמת כי פירושו בתוס' אפשר. אבל המעיין בהר"ן והה"מ כולם כאחד הוציאו מהבנתם בתוס' דלא ס"ל סברת רש"י דמזהיר זהיר במזיד פסק דין דבמזיד באמת מבע"י אסור להחזיר ומשחשיכה מותר. ולא חשו כלל להחוכא דעלמא שיהא מבע"י חמור משחשיכה. א"ו דלא הי' לפניהם קושי' ותירוץ זה דתוס' כל עיקר וכן נראה מן הח"ר שפירש על פי הבנת סברת תוס' דלא כרש"י במזיד. פי' מחודש מהברייתא לפי האוקמתא דכאן בשוגג כאן במזיד ע"ש כי כמעט אין לסובלו מפני דוחק הלשון כאן וכאן. עכ"פ פי' מהרש"ל בתוס' שלפנינו מיושר נמי. וצ"ע: