בית מאיר על שבועות· רבי מאיר פוזנר
דף כד.
תוס' ד"ה באיסור הבא מעצמו לא אמר. עיין במהרש"א. ומלבד שפירושו רחוק במשמעות התוס'. אף גם יש להקשות מנ"ל לשנות כוונת ר' יוחנן. דילמא באמת פשטי' דר"י היינו בבא מעצמו לית ליה איסור כולל יקדשי' בבכור. ואך לישני' דלהכי לא מקשה כי אם לרבא. דבלא רבא הי' אפשר לחלק בין שבועה להקדש שזה איסור על כל העולם וזה אסור רק על עצמו. אבל הפשוט נלענ"ד דבשלמא לרבא דאית לי' תמיד כולל רק שמשני דהתנא לא איירי כי אם באיסור הבא מאליו שפיר משני דלהכי תנא הקדש משום בכור דבא מאליו ושפיר תנא סתמא הקדש דהדין עכ"פ שפיר בכל הקדשות. משא"כ לריש לקיש דלית ליה כלל בבא מאליו. א"כ יהא מוכרח דלא איירי בהקדש כי אם בבכור זה ודאי לא מסתביר ליה וק"ל. וכמו כן בל"ז שפיר נמי מקשי מגיד של עולה וק"ל. אך לפי פירושי זה באוקימתא דבכור לא אזלו שפיר דברי התוס' ריש פ' אמרו לו ע"ש ודוק. והמהרש"א גמגם עליהם מסוגי' דהכא ואין מוכרח כ"כ. ודוק: