בית מאיר על שבועות· רבי מאיר פוזנר
דף יא.
תוס' ד"ה אלא מעתה. עיין במהרש"א. מה דקשיא ליה על התוס' לפי הבנתו הראשונה. לענ"ד לק"מ דהכי קשיא להו. דתיקשי להמקשן מטבול יום גופא. אף לפי הבנתו דרצה להוכיח דמכתשת לא קדוש קדושת הגוף מ"מ לענין טבול יום קשה מאי אריא קידשו בכלי השני הא מקודם ע"י המכתשת הוכשר לט"י. אבל ודאי לא הקשו דליקשי ליה המתני' בלא הברייתא דמכתשת. וכדדייק לשונם דפשיטא דבלא הברייתא הוי מצינן למימר דהכלי היינו המכתשת. אך אי קשיא הא קשיא דא"כ מאי משני דהוי ניחא ליה דה"ה לא קדשו בכלי ור"ל כלי העבודה כי אם משעת נתינת המכתשת הוכשר לט"י ומאי דנקיט ט"י בקידשה בכלי היינו משום האינך. דהא אכתי קשה דהא לס"ד דמקשה זה דרוצה להוכיח דקדושת דמים נמי נפסל בט"י הא האינך נמי לא בעי קדושת כלי כלל לענין ט"י ועיין תוס' ד"ה הוכשרו. לכן לע"ד ע"כ לומר דודאי לא נחתו התוס' לבאר דעת מקשה זה האיך לדידי' ניחא. דודאי המקשה אינו כ"א כנושא ונותן להבין כוונת הברייתא ומתני'. ובאמת קשיא ליה בין כך ובין כך דאם המכתשת קדושת הגוף קשיא ליה על הברייתא לינה. ואם קדושת דמים קשיא ליה המתני' על כולם למה לי קדושת כלי לענין ט"י. אלא דעיקר קושייתם על האמת דמכתשת היינו קדושת הגוף. וע"ז שפיר משני. אך דקשיא להו א"כ מי הכריח להמתרץ לומר דלענין לינה לא מועיל מכתשת לימא דאין ה"נ דתנא ט"י וה"ה לינה. ומה דתנא במתני' לינה ולא בברייתא. ומוכרח מזה דאיירי בכלי עבודה ולא במכתשת לא נקיט קדשו בכלי דהיינו כלי עבודה משום קטורת. דזה באמת הוכשר להכל מיד משעת נתינת המכתשת. ולא נקיט קדשו בכלי כי אם משום אינך כדנקיט קידשו בכלי על ט"י. ע"ז תירצו דלא שייך גבי לינה. ודוק. כי לענ"ד מיושב בזה דקדוק המהרש"א בדברי' ודוק. אך לפי' זה דקושי' תוס' קאי לפי המסקנא. לא קאי תי' דועוד י"ל כ"א לקושי' הראשונה וזה דוחק. לכן צ"ע תו בדבור הנ"ל כדקתני לעיל המנחות. ר"ל וכו' דהיינו דקתני שם קדשה בכלי הוכשרה וכו'. דזה הכלי היינו הסיסא וא"כ הקומץ אף טרם שנתקדש בכלי הקטרה שלו כבר נתקדש בהסיסא בעודו הי' מעורב עם המנחה כולה טרם שהוקמץ לענין לינה אלא דלענין להתחייב עליו משום נותר וטמא. אף שהקומץ כיון שכולו מתיר לא שייך גבי' הזה הכלל דסיפא דמתני' זו שלא חל עליו נותר וטמא עד שיקרבו מתיריו. כי אם מכיון שקדוש קדושת כלי חל עליו נותר וטמא. מ"מ המנחה אף אחר שנתקדשה בהסיסא לא חל עליו נותר וטמא עד שיקרבו מתיריו. דהיינו הקומץ לכן אף הקומץ עצמו לענין זה של נותר וטמא צריך קידוש כלי הקטרה עצמו ולא מהני לו קידוש כלי הסיסא של המנחה. כך נראה מבואר כוונת התוס' ע"פ המהרש"א אלא שקיצר. אבל צ"ע בהרמב"ם אם ירד לחלק לדינא בהכי. ודוק: