בית מאיר על שבועות· רבי מאיר פוזנר
דף ז:
תוס' ד"ה במזיד. ואית וי"ל דהשתא וכו'. דבריהם צ"ע. דא"כ באמת מדוע לא אמרינן דליכפר על טומאת מקדש במזיד. וע"כ משום דלא אתו לכלל חטאת. וא"כ הדר קושייתם לדוכתא. וי"ל דודאי להאמת כמו דממעטינן שאר טומאות מן מטומאתם ולא כל. ומשום דאינם חלוקים. כן ממעטינן נמי מזיד דטומאת מקדש דאינו חלוק דגם בעריות מצינן כיוצא בו. כרת ומלקות. אבל לס"ד דאיירי בכל טומאות אין ה"נ דודאי איירי נמי במזיד של טומאת מקדש דהיינו פשיעותם. ובפשעים לא בעינן כלל דאתי' לכלל חטאת ודוק:
דברים הנ"ל נכתבו שלא בעיון. והעיקר כמו שכתבתי במקום אחר. זה לשונו שם. עיין היטב בסוגי' זו ובדיבור תוס' זה כי לענ"ד ודאי הפנימי על המזיד ועל השוגג בעי לכפורא כדכתיב לכל פשעיהם דהיינו מזיד ולכל חטאותם דהיינו שוגג כדאיתא דף י"ב ע"ב. אלא דמכח הקישא דחטאים דומיא דפשעים ומן ל' דלכל ילפינן דלא איירי בשוגג כי אם ביש בה ואין בה. וא"כ למאי דס"ד דברייתא דאיירי מענין ע"ז וכולי נמי ע"כ דאיירי מפשעים וחטאים. והמקשה שהקשה היכי דמי אי במזיד ואי בשוגג. ר"ל דתרווייהו לא אזלי שפיר. והמתרץ תירץ דתרווייהו אזלו אי במזיד ולא אתרו ואי בשוגג ולא אתידע. ואף שהלשון קצת דחוק. מ"מ לענ"ד מוכרח פי' הגמ' הכי. וא"כ לישנא דתוס' וא"ת ראשון עם התי' ממש אך למותר. דהא א"נ איירי בטומאת מקדש פשיטא דהפשעים לא אתי' לכלל חטאת. והא"ת שני לולא כי יראתי לשלוח יד. הי' נראה להגיה הכי. וא"ת והאיך אפשר לאוקמי באלו ג' עבירות דנהי לכל חטאתם שפיר מתוקמא בהכי מ"מ כפרת חיצון לא אפשר לאשכוחי דהיינו אין בה ויש בה דהא בר קרבן הוא. והמהרש"א ז"ל האריך בפי' דברים. וכנראה שהבין כוונת התוס' שאפשר לאוקמי הכפרה בחלו ג' עבירות. אך או במזיד גרידא ואו בשוגג גרידא וכפשטות לשון הגמ' ותחילת דברי תוס'. וזה לענ"ד בלתי אפשר וכנ"ל. וצריך לי עיון. עכ"ל שם: