אור ברסלב

בית מאיר על ראש השנה· רבי מאיר פוזנר

דף לג.

דף כט.

בתוס' ד"ה הא ר"י. העלה ר"ת דנשים מברכות על מ"ע וק"ק הא מוכח ריש סוכה בעובד' דהילני המלכה שלא הי' מנהגם לברך דא"כ מפני מה לא אמרו לה דבר כשהיתה יושבת בסוכה פסולה דנהי דמצד מה שבירכה ברכה שא"צ ליכא איסור לשיטתו הא ודאי לברך על סוכה פסולה פשיטא דיש איסור אלא משמע דבלא זה לא הי' מנהג הנשים לברך על מ"ע ואולי יש לדחוק דסברו רבנן דהחכמים לא חשדוה באינה יודעת אלא שהיתה יודעת שהיא פסולה ולהכי פשיטא להו שלא היתה מברכת נמי וק"ל:

תו יש להקשות לשיטת ר"ת שאנו נוהגים דאף נשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא ממה דאיתא סוכה דף מ"ב מקבלת אשה וכו' ומקשה הגמ' פשיטא ומשני מהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא הוא אימא לא תקבל ופרש"י משום דלגבה איכא איסור טילטול קמ"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל. ואלו להנ"ל קשה מה"ת דלא ליהוי חשוב אף לגבי נשים תורת כלי עליו מכח הקצת מצוה דעבדו בי' מה שמברכין עליו. אמנם בל"ז יש להקשות לשיטת התוס' מנחות צ"ז ד"ה לא סדור הקנים שמסקו שהאיסור אינה אלא משום טלטול ופירש"י מס' סוכה מ"ב ע"ב ד"ה טלטול דאע"ג דחזי למצוה שייך בי' איסור טילטול מאחר דאינו עשוי כלי. א"כ הא צ"ע מדוע יהא שרי הכא לטלטלו להחזירו למים ומה בכך דראוי לנטילת לולב הא מ"מ אין תורת כלי עליו. וע"כ לומר דהכא שני הואיל וכבר אידחי האיסור טילטול לגבי' ע"י נטילתו למצותו. תו לא נאסר הטלטול לגבי' ואכתי קשה דא"כ עכ"פ מה מקשה פשיטא. וע"כ לומר דזה גופא פשיטא לי' דכל שאידחי האיסור טילטול פעם משום מצוותו. שוב אין שייך לאוסרו משום מוקצה וא"כ שפיר תירץ מהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא הוא אימא לא תקבל כלומר בשלמא אנשים דהמצוה דידהו דאורייתא וכבר הודחה לגבייהו האיסור טלטול משום מצוותו שפיר דפשיטא דאפילו בתר מצוותו מותר לטלטלו. אבל נשים סד"א כיון דלא נצטווה בעיקר המצוה לא הודחה כלל האיסור טלטול לגבייהו. קמ"ל דמ"מ כיון דכתבו עלי' אף לגבי דידהו הודחה האיסור טלטול ושרי. ועדיין צ"ע שוב הראוני שבהגה"ה הרא"ש מבואר הראי' לפרש"י כדכתבתי והוא במקומו במס' סוכה. וכתב שר"ת פי' בענין אחר ואולי כוונתי לדעתו ת"ל:

סוף הספר

תוכן העניינים

בית מאיר על ראש השנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה