בית מאיר על ראש השנה· רבי מאיר פוזנר
דף כח.
אמר רב יהודא בשופר של עולה וכו'. הדר אמר רבא וכו' מצות לאו ליהנות נתנו. כתב בספר יום תרועה והרמב"ם כתב בפ"א דשופר וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה. ואם תאמר והלא נהנה בשמיעת קול מצות לאו ליהנות ניתנו. וקשה היכי קאמר דאין בקול מעילה והלא רב יהודא אמר תקע בשופר של עולה יצא מ"ט עולה בת מעילה הוא כיון דמעל בה נפקה לחולין ורבה נמי דאתקיף לי' לא קאמר אלא אימת מעל לבתר דתקע משמע דכולהו מודו אי הוי אמינא מצות ליהנות ניתנו יש בקול דין מעילה. ונ"ל דרמב"ם הוכרח לומר דאין בקול דין מעילה דהכי קי"ל פ' כ"ש וכו' ודייקינן התם מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא ומשום דאיכא איסורא הוצרך הרמב"ם לומר וא"ת והלא נהנה וכי תקע באיסורא תקע לזה השיב מצות לאו ליהנות ניתנו באופן שהסוגי' מתחלפות וכו' וההוא סוגי' עיקר נקט הרמב"ם לדינא כסוגי' דפ' כ"ש דהוא עיקר. וקרוב לזה כתב בלח"מ. ואמת שכן כתב נמי הלח"מ. אבל דוק היטב כי כל דבריהן אין נ"ל אלא העיקר לענ"ד דודאי ל"ק כלל להרמב"ם אחרי דקי"ל קול אין בו משום מעילה מעילה הוא דליכא הא איסור' איכא דמש"ה לא יהא נפיק בי' שהרי לפני זה נתן נמי הרמב"ם טעם דיוצא בשופר הגזול משום שאין בו דין גזל וע"ש אף דודאי נמי לכתחילה אסור לגוזלו ולתקוע בו. א"ו דזה אינו מספיק אלא דלכתחילה לא יתקע בו. וה"נ בשל עולה באמת לכתחילה לא יתקע בו אבל בדיעבד יצא הואיל ואין בו מעילה אלא דהוצרך לשני הטעמים יען שהקשה נמי היום תרועה לפני זה על חזרת רבא מטעם מצות לאו ליהנות ניתנו. וכתב קשה הרי התוס' דף כ"ו וגבי שופר מתנאה נמי בקול תקיעתו. ודחק בתירוץ שג"כ אין נוח לי אבל אמינא דלקושיא זו ודאי שפיר מספיק מה דקי"ל קול אין בו משום מעילה משום דהנאת קול אין בו ממש. אמנם ר"י ורבא בתחילה שהי' סבורים מצות ליהנות ניתנו פשיטא שאין זה ענין לקול של רשות דאינה אלא הנאה שאין בה ממש ולהכי אין בו מעילה אבל הנאה יציאת ידי חובת מצוה סברו דודאי הנאה חשובה הוא ויש בה מעילה משא"כ לבתר חזרת רבא דמצות לאו ליהנות ניתנו ולא נשאר אלא הנאה שמתנאה בקול. לזה ודאי מספיק מה שאין בה ממש ואין בה מעילה והיינו דנתן הרמב"ם טעם דקול אין בו מעילה לתרץ קושיתו ממה שמתנאה בו. ושוב כתב וא"ת הרי נהנה בשמיעת הקול דהיינו המצוה שחשובה הוא ותי' מה דהדר רבא מצות לאו ליהנות ניתנו וזה ברור לענ"ד: