בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר
דף סב.
בסוגיא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. הקשה הגאון פ"י בד"ה תוס' בד"ה ואמר ר"ח מסוגיא דתמורה דקים לן כר' יוחנן דאפי' תמימה במעי בעל מום יכול להקדיש. והי' נראה לענ"ד לומר דשאני התם הואיל ובידו עכ"פ להקדישו הקדש דמים אגב אמו ע"ש סוף דף י"א ע"א משא"כ בקבלת קידושי בתו עיבר אבל עכ"פ קשיא לי מאד על הטור סי' ר"ט דפסיק ותני דבמוכר ולד שפחה ופרה אפילו מעוברת לא קנה ובסי' רי"ב שם ח"מ בב"י מביא תוספתא ומסתפיק בפירושה ומן התימא שלא הזכירה בסי' ר"ט עכ"פ צ"ע על הטור דהא דין מוכר ומקדיש שוים והאיך אפשר להפריד בין מוכר עובר למקדיש עובר ובאמת ברמב"ם לא נזכר מעובר דבר אך איהו לשיטתי' אזיל שאף בקדושין פסק דמקודשת אבל על הטור קשיא לי מאד נהי דבין קדושין איכא לפלוגי כנ"ל אבל במכירת עובר אין לחלק ובע"כ צ"ל דס"ל דאין ללמוד משם דקדושת הגוף ממש שאני וכדמחלק הגאון הנ"ל. וכן יש לדקדק מלשון הרמב"ם פרק כ"ב מהלכות מכירה הלכה ט"ו שכתב שאלו אמר כל מה שתלד בהמתי יהי' הקדש לבדק הבית אע"פ שאינו מתקדש משמע אבל למזבח מוקדש נמי אבל צ"ע לשיטתיה מנ"ל דהא לדידיה אין ללמוד באינה מעוברת מדין עובר ואף על הטור עדיין צ"ע. ובתוס' תמורה שם תירצו על קושייתם דהאיך יכול להקדיש מחוסר זמן שמקרא נלמד בבכורות וא"כ לק"מ דגזירת הכתוב הוא אבל באמת עדיין עלי למצוא כוונתם בבכורות. כי המראה מקום שם דף י"ד לא נזכר מזה דבר כי אם אשר יהי' לך אלו הולדות וזה קאי על ולדות קדשים ולא על מקדיש עובר במעי חולין ובעניי גם זה צל"ע ועיין ב"ש סי' ():