בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר
דף נב:
תוס' ד"ה אם נמצאו יפות. וא"כ צ"ל גבי פרוזמא דשוי' שליח דאל"כ מאי מייתי עכ"ל. לפום רהיטא תמוה לי דברים אלו דהא שם בב"מ איתא דרבא הוא דתרגם הכי אליבא דאביי דס"ל ייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש מוכח מזה אבל לדידיה דא"ל הוי ייאוש היכי דלא שייך סברת כסיפא מועיל אפילו למפרע ואף דהגמ' התם קאמר ה"נ מסתברא היינו גבי תרומה דבעינן שליחות בפירוש וזה ודאי דשליחות למפרע לא אמרינן אבל הכא מה ענין שליחות הא לא בעינן אלא שיהי' שלו בשעת קדושין ושפיר מייתי מהתם כיון דחזינן דכלך אצל יפות הוי גילוי דעת דניחא ליה. ורבא כיון שסובר ייאוש שלא מדעת הוי ייאוש ה"נ דאמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה והי' שלו בשעת קדושין. ולכך הוצרך רבא לומר דדוקא גבי תרומה כו' אבל הקושיא על התוס' צ"ע ודלא כב"ש סי' כ"ח ס"ק מ"ד שכתב הסוגיא ע"כ איירי להבא דאלו למפרע ת"ל ייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש וזה אינו דהא בעל המעשה בהסוגיא היא רבא דאית לי' הוי ייאוש: