בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר
דף מד:
בתוס' ד"ה אלא דקדשה וכו'. אף דמהרש"א ז"ל האריך בביאור דברים. לענ"ד העיקר חסר במובן. לכן אבאר שדברים פשוטים. דודאי לשמואל איכא למימר דבדלא שידך אף דליכא למיחש שמא נתרצה. מ"מ י"ל דמיאון בעי אף דאינה צריכה גט. וליכא למגזר שמא יאמרו. מ"מ חכמים תקנו מיאון כמו שמצינו שתקנו מיאון לנשואי יתומה. משא"כ לעולא שפיר מקשה דאיהו אמר אף לפי' ר"י דבלא שידך אפילו מיאון אינה צריכה. ש"מ דסובר דלא תקנו חכמים מיאון כי אם ביתומה. וא"כ ליכא למימר אליבי' דבשידך ס"ל מיאון לחודא דממ"נ אי חייב בשידך שמא נתרצה הלא גט נמי בעי. ואי לא חייש. מיאון נמי לא תבעי ושפיר מקשה הגמ'. וזה ברור. ומה שכתבו התוס' ולא פליגו. היינו דכן י"ל. אבל להקשות נמי א"א משום די"ל דפליגו בלא שידך דלשמואל מיאון בעי. וק"ל: