בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר
דף מב.
תוס' ד"ה ודילמא שאני התם, ע"ש ובמהרש"א שכתב על התי' אין דבריהם מוכרחים והדין עמו. גם עיין לעיל מזה בדף מ"א ע"ב תוס' ד"ה נפקא לי' מדר"י בן קרחא. וגם על תירוצם התמי' המהרש"א כהוגן. ומה שהמהרש"א רוצה להגיה כדי לקיים תירוצם. נעלם ממנו דבריהם עצמם במס' ר"ה דף ט' בהסוגי' דכופין אותו. תראה שאף לדבריו אין קיום. ולהכי נלענ"ד לתרץ ב' קושי' תוס' בדרך אחד פשוט. דהנה איתא במס' יומא דף נ' איבעי' אי הכהנים מקופי' מתכפרים או מקביעותא וסליק בלא איפשטא ובסוף הסוגי' מקשה ות"ל אשר לו אמר רחמנא. ומסיק ולטעמך אחיו הכהנים אי לאו דקני בגוי' היכי מכפר להו אלא שאני בי גזא דאהרן דרחמנא אפקרי' גבי אחיו הכהנים. ה"נ שאני בי גזא. וידוע דאם מקבוע יתכפר. מקרי הפר דשותפין כדאיתא ריש האיבעי'. גם נשמע מדכתיב וכפר עליו ועל ביתו שהכהנים מתכפרים בו. מזה נולד הספק אם מקבוע ונקראו שותפין. או דאך מקופיא ומ"מ שותפין לא מקרי וח"כ ר"י בן קרחא מוכרח להלימוד דושחטו אותו. דאלו מדאצטריך ושחט את פר החטאת. לא היינו יכולים ללמוד שליחות חלא להיכי דאית לי' שותפות כי אם רצונינו ללמוד מזה שליחות בלא שותפות אמרינן דל"א מקבוע מכפרה והוי שותפין. ואצטריך למכתב ושחט למעט אחיו הכהנים. לכך מוכרחים ללמוד מושחטו דפסח. וליכא לאקשויי קושי' תוס' שני ודילמא דאית ני' שותפות. דזה נלמד לכל הפחות מקושי' תוס' מדאיצטרך בפרו של אהרן. ואמרינן אם אינו ענין לאית לי' שותפות תנהו ענין להיכי דל"ל שותפות. משא"כ לר' יונתן דעיקר דרשה דושחטו אתא לאורויי שכל ישראל יוצאין בפסח אחד. אלא דהגמ' קאמר מיני'. שפיר מקשה ודילמא שאני התם דאית לי' שותפות. דהא באם אינו ענין א"א לאתויי עליו אחרי שלא נכתב בעבור זה ומוכרח לשנויי על הפסוק דויקחו שהוא נדרש באם אינו ענין. וק"ל: