אור ברסלב

בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר

דף מא:

דף לד:

בתוס' ד"ה שכן ישנן במחשבה. בס' עצמות יוסף מדקדק קצת בדברי' עכ"פ המקשן דהק' אשכחן גירושין הלא הוא עצמו שהקשה לקמן תרומה מנ"ל. וכיון שידע עכ"פ דגירושין ותרומה ישנו בשליחות מה צריך לו לדרוש על קדושין מנ"ל ת"ל מבינייהו דגירושין ותרומה. ולענ"ד מעקרא לא קשיא מידי ומוכרחים אנו לההיקש דויצאה והיתה. דהא איתא במס' כתובות ע"ד והא ביאה דלא אפשר לקיומי על ידי שליח וקא הוי תנאה. התם משום דאיתקוש הוויות להדדי. הרי חזינן דקידושי ביאה לא אפשר למיהוי ע"י שליח. וא"כ פשיטא אי לא כתיב ויצאה והיתה להקיש הוי' ליציאה. ה"א דנקיש הוויות להדדי וכמו דהוי' דביאה ליתא ע"י שליח ה"ה כל הוויות לא יתקיימו ע"י שליח. ולכך צרכינן להיקש וא"כ באמת לק"מ. והמסדר השקלא וטריא באמת לא הי' צריך לומר מה לגירושין דבע"כ. אלא בפשוט מה לגירושין דאינם אלא סוג אחד דאפשר למיהוי ע"י שליח. תאמר בקדושין הואיל ויש הוי' דביאה דא"א למיהוי ע"י שליח נקיש הוויות כולן להדדי אלא משום דאיהו בדרך אלו לא נאמר כלל ויצאה והיתה קאמר נקיט פרכא פשוטה בלשונו. אבל באמת י"ל כנ"ל וק"ל. ואפשר יש לדחות משום אין דנין משא"א:

שם בתוס' ד"ה נפקא לי' וי"ל דהא וכו'. ע"ש מהרש"א מה שהקשה על תי' תוס'. והגיה דצ"ל והיינו טעמא דבחטאת לא כתיב אותו אפילו בע"כ והילכך כיון דאי איתא קמן אין מקריבין אותו בע"כ וכו' ע"ש. ולענ"ד לא פעל מאומה בהגהתו שהרי בהדיא מבואר בר"ה דף ו' ד"ה יקריב אותו דכל הדרש דאותו שיקריב בע"כ מיותר. דהא בכל מ"ע מכין וכופין אלא דאתא לאפוקי מדרשה דלרצונו ע"ש. ומכח זה הכריחו שם דמה דתנן חייבי חטאות אין ממשכנין היינו אך קודם שבא לבל תאחר. אבל אח"כ חייבי חטאת נמי ממשכנין וחייבי נדבות אפילו קודם שעברו בל תאחר ממשכנין. ואמת שבהרמב"ם סוף פרק י"ד מע"ק מבואר היפוך דברי תוס'. ואולם אפשר ליישב קצת הגהות מהרש"א על פי דברי תוספות בכריתות ריש פ"ג שהוכיחו מדר"מ חילוק אחר שדוקא בידע שמחויב חטאת ואומר שלא ניחא לי' בכפירה הוא דאין ממשכנין הא בדטעה שסובר שהוא פטור ובאמת הוא מחויב כופין אותו ודברים אלו סותרים למה שכתבו פ"ק דר"ה הנ"ל. דהא לדבריה' בר"ה י"ל אפילו בשאומר לא ניחא ליה נמי ממשכנין וכופין ומה דתנן חייבי חטאות וכו' היינו רק קודם בל תאחר ונמי ל"ק לר"מ מידי אלא ש"מ דשם אזלו בשטת הרמב"ם דאף חייבי נדבה נמי אין ממשכנין עד אחר בל תאחר אבל עם כל זה אין הגהות מהרש"א עולה דאיך אפשר לומר דלהכי בחטאת היכי דאיתא לקמן אין מקריבין בע"כ משום דלא כתיב אותו בחטאת. וזה ודאי תמוה דהא כבר הוכיחו בר"ה דאותו לא איצטריך כלל גבי נדבה כיון דקי"ל בכל מ"ע כופין ולא נכתוב כ"א להוציא ממשמעות דלרצונו. וא"כ ע"כ אף לדבריהם דכריתות דחייבי חטאת אין ממשכנין בדאמר לא ניחא לי בכפרה. אין הטעם משום דלא כתיב אותו דמה בכך הא לרצונו נמי לא כתיב גבי' ונמצא ת"ל דכל חייבי עשה כופין. אלא ש"מ דהטעם פשוט דאין ממשכנין להביא הקרבן בע"כ דכיון דאומר לא ניחא לי בכפרה הוי זבח רשעים תועבה כמבואר דבריהם חולין דף ו' ע"ב. עכ"פ מוכח מדבריהם כריתות היכי דלא שייך ההוא טעמא כגון שטועה בדין באמת ממשכנין. וא"כ הגהתו ודאי אינה נכונה. וגם סברת התוס' לא אזלה שפיר לתלות לחלק בדין שלוחים בין בע"כ דחטאת לנדבה ודוק כי צ"ע, ולכן הנלענ"ד אפשר להגיה הכי והיינו טעמא משום בחטאת לא כתיב לרצונו. והלכך כיון דאי איתא לקמן מקריבין אותו בע"כ וכו' כדאיתא לפנינו ור"ל דדוקא בנדבה דכתיב לרצונו אין מקריבין כלל בלא דעתו וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ולכך () דאין שייך שליחות משא"כ בחטאת היכי דאיתא לקמן והוא כענין דממשכנין לשיטתן או דר"ה או דכריתות אז מקריבין בלא דעתו כלל כיון דלא כתיב גבי' לרצונו ולכך י"נ דאיתא לגביה דין שליחות:

שם בתוס' ד"ה הנכרי והכותי. המהרש"א הניח בקושיא מה דוחקו של תוס' לפרש ואי משום מירוח העו"ג דאיירי שמירחו ישראל. ומאי קשיא לימרו דת"ק סובר כתנא דדגון כותי חייב. ולענ"ד ודאי לאו משום קושי' התוס' הוצרכו לפרש הכי. כי אם כדי ליישב קושי' הגמ'. דאל"ה אלא דת"ק איירי אפילו בדיגון כותי. א"כ ר"ש דפוטר אינו אלא בהכי. ומטעם דס"ל דיגון כותי פוטר א"כ כשמירחו ישראל מודה דמדמעת אם תרם הכותי תרומה מתבואה זו שמירחה ישראל. וא"כ מה מקשה הגמ' לר"ש. הא לר"ש נמי משכחת דכותי שייך בגווה. לכך הוכרח ר"ת לפרש דסתימת פלוגתא זו אינה ענין לשום מחלוקת תנאים. כי אם דהת"ק איירי בדיגון ישראל ודגן ישראל ואפילו הכי פוטר ר"ש מדרשה דב"י ושפיר מקשה הגמ':

ואולם יש להקשות לפי' התוס' בדרך חידוד לפירושם אף לת"ק מי ניחא. דהא פירשו דחיוב ת"ק אינו כי אם בשמירחו ישראל. ועל כורחך היינו כשמירחו ישראל תבואת הכותי דאלת"ה אלא שקנה הישראל מן הכותי השיבולים ומירחו וחזר וקנה הכותי מן הישראל התבואה זה ממועט מזרעך ולא לוקח:

[הגה"ה] אמת שבתוס' ב"מ דף פ"ח ד"ה תבואות מבואר בדבריהם דזה שפיר מקרי זרעך. כיון דהדר מוכר וקנה. אבל לשונם פה לא משמע הכי מדסתמו וכתבו ואח"כ מירחם ישראל ולא כתב ואח"כ מכרם לישראל ומירחם. וגם דבריהם דלשם אינם מוכרחים כ"כ ע"ש ודוק. אחר העיון ראיתי שבדיוק גדול לא כתבו תוס' הכא שחזר ומכרו לישראל ומירחם הישראל וחזר וקנה הכותי. דזה ודאי לוקח מקרי ולא זרעך. אף שהוא הי' המוכר ראשון כיון שבשעת מירוח הי' ביד המוכר לו. ודוקא במס' ב"מ שפיר כתבו כיון שבשעת מירוח הי' בידו בשחזר וקנה מקרי זרעך. ע"ש היטב ודוק. וא"כ כל דברי נכונים וברורים:

וא"כ הא ניחא בשאין שליחות לכותי. אפילו במידי דשייך בגוי' וה"ה דאין לישראל שליחות לכותי אפילו במידי דכותי שייך בגווי' דזה נלמד מזה ושפיר הוי כשמירח ישראל תבואות כותי דיגון ישראל ולא דיגון כותי משא"כ אם נאמר דבמידי דשייך יש שליחות זה לזה הלא פשיטא אף כשמירח ישראל תבואות גוי בשליחותו דהוי דיגון כותי ופטור אף לת"ק. וא"כ ל"ל גם אתם למעט שליחות כותי בתרומה ת"ל דלאו בר תרומה הוא דהא אי לאו גם אתם ה"א דיש שליחות לכותי במידי דשייך. וה"ה דיש שליחות לישראל לכותי במידי דשייך. וא"כ כשמירחו ישראל הוא דיגון כותי ופטור. ונמצא דליכא לאשכוחי כותי בתרומה. וממילא ידעינן דא"א להיות שליח לתרום ואתם גם אתם ל"ל:

ועל פי זה אפשר ליישב קושי' התוס' גיטין דף כ"ג ע"ב ד"ה אתם. בדרך חידוד דהנה התוס' כתבו שם וי"ל דמ"מ כיון דדרשינן שליחות מתרומה מגם אתם. ומינה ילפינן בעלמא מסתמא דלא מרבינן בעלמא אלא דומיא דאתם. וכבר הרבה הפ"י שם לתמוה על דבריהם אלו. דהא בעלמא אף לר"ש לא אצטרכינן למילף שליחות מתרומה. כי אם מביניי' דגירושין וקדשים. ולכן אומר דודאי פלוגתת הת"ק ור"ש הכא היינו כדהקשה המהרש"א דפליגו בדיגון כותי אי חייב או פטור. ומה שהקשה הגמ' ולר"ש אתם גם אתם נ"ל קאי הקושי' היטב. ול"ק כמו שכתבתי לעיל דילמא ר"ש מודה כשמירח ישראל. ונמצא דאף לר"ש משכחת כותי דשייך בתרומה דנפשי'. דמ"מ קשה אתם ל"ל כמו שהקשיתי לעיל בפי' התוס' לת"ק ע"ש ודוק היטב. והוכרח הגמ' לשנויי דגם דתרומה איצטריך לידרוש שליחות בתרומה גופה. ומ"מ מוכח ממילא דבכל התורה אין שליחות לכותי אף בדשייך בו. דהא בודאי בזה צדקו דברי תוס' דכיון דבתרומה נדרש שליחות מגם אתם. מסתמא לא מרבינן כי אם דומיא דאתם. נמצא ממילא מירח ישראל תבואת כותי או איפכא למה דנפקא מיני' בתרומה. ודאי מסתמא דאין שליחות. ונמצא דמשכחת באמת כותי בתרומה לר"ש אפילו. דהיינו כשמירח הישראל דמודה ר"ש. ואעפ"כ חזינן בתרומה דאין כותי יוכל להיות שליח ישראל לתרום. דהא זה מסתמא נדרש כיון דגוף שליחות התרומה מגם נדרש מסתמא לא מרבינן כי אם דומיא דאתם ואמאי הרי הכותי שייך בגוי' דהיינו ע"י מירח ישראל. ש"מ דזה לא מהני. וה"ה בכל התורה. ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה