אור ברסלב

בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר

דף לב:

דף כט.

תוס' ד"ה ר' יהודא אומר ע"ש היטב ותמוה לי דנראה מסקנתם דאפילו למ"ד משל בן היה לו להחזיר אבידתו. ואביו אומר לו עשה צורך שעה יוכל להחזיר אבידתו משום דלא מיקרי הנאה מן הממון עצמו שיאבד לו ע"י מה שעוסק בעשיית מלאכת האב. נשמע מהם מכ"ש למ"ד משל אב דיוכל לעשות כנ"ל. וכן מתבאר כוונתם בהתחלת דבריהם שלא ירד לדקדק כי אם למ"ד משל בן. אבל למ"ד משל אב חשיב לי' זה מה שלא יחזיר אבידתו משל בן. והרי בגמ' מבואר בהיפוך דאפילו למ"ד משל אב היינו שאינו צריך להוציא ממון מכיסו. אבל טורח גופו מחויב לעשות לו אפילו בביטל מלאכתו וא"כ הוא נפסד ממונו ע"י טירחת גופו שמחויב לעשות שעה זו לאביו מה שמצוה עליו. ומ"ש הפסד ממון שע"י ביטול מלאכתו. ומ"ש הפסד אבידה שע"י ביטול התעסקות בהחזרה. וצ"ל דשאני ליה בין הפסד שכר ריוח ביטול מלאכתו שאינו נקרא משל בן משא"כ הפסד אבידה שכבר הי' ממונו דשפיר נחשיב משל בן. עכ"פ נשמע מיניה ודאי שהתוס' פוסקים בפשיטות לכ"ע שאבידתו קודמת למצות כבוד ותימא לי קצת שלא הועתק דין זה בפוסקים לא בי"ד ולא בח"מ. ולפי הכוונה ראשונה הי' נראה להשוות לדין ביטול מלאכה. וצ"ל עוד דסברא שמחלקים התוס' דלא מחויב משל בן אלא בשנהנה מן הממון עצמו אינה דוקא כי אם במשל בן. אבל בשההפסד לא מקרי של בן כמו ביטול מלאכה שהוא רק מניעת ריוח תו לא מחלקינן שיהא דוקא נהנה מן ההפסד ודוק. וכנראה מהשמטת הפוסקים דין זה לענ"ד דסברו דהוא בכלל מה שהעתיקו הנאמר במשנה אבידתו ואבידת אביו שלו קודם. ומי לא עסקינן שאביו אמר לו הנח אבידתך ובקש שלי. דבזה מצות כיבוד נמי אית בי' כמו להכניס ולהוציא. וש"מ כנ"ל דאבידתו קודמת למצות כיבוד. אבל דעת הר"י נראה בביאור מדלא הקשה בפשוט מההוא מתני' על מ"ד משל בן. ש"מ דס"ל דאבידת אביו לא הוי בכלל כיבוד. וכן נראה להדיא מדבריו בתוס' ב"מ ל"ג ע"א ד"ה אבידתו. ולענ"ד דעת התוס' צ"ע ודעת הפוסקים נראה נכונה:

תוכן העניינים

בית מאיר על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה