אור ברסלב

בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר

דף כח:

דף כו:

תוס' ד"ה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי'. במס' ב"מ דף מ"ג ע"א כתבו התוס' עוד י"ל דלר"י דאית ליה מעות קונות ד"ת. נהי דתקנו דלא יקנה מ"מ ההיתר תשמיש הונח להמוכר במקומו. ונמצא דהוי שואל על המעות ומחויב נמי באונסים. ולכך לא יוכל לומר נשרפו מעותיך. ואין להקשות לפירוש זה א"כ בחליפין שור בפרה נמי נימא שמא יאמר בעל הפרה נשרפה פרתיך ולכך לא יקנה וכ"ת גם כשלא יקנה יאמר לו נשרף שורך. ז"א דנמי נימא הואיל וד"ת משיכת השור קונה הועמד היתר תשמיש השיר במקומו ביד בעל הפרה. ונמצא דהוי שואל על השור ומחויב באונסים ועל הפרה נמי מדרבנן דליתקנו דלא לקני משיכת השור כדי שלא יאמר וכו'. די"ל דזה אינו דדוקא גבי מעות דליכא היזק לבעל המעות בההיתר תשמיש דשם מטבע חד הוא שפיר יוכלו החכמים לתקן בהכי שהמעות לא יקנו וההיתר תשמיש יהא במקומו. אבל במטלטלין שבהתשמיש קפידה רבה. איכא לא יוכל החכמים לתקוני בהכי שלא יהא משיכת השור קונה להפרה. ובעל הפרה יהא רשאי לחזור ויהא מותר לשמש בשורו של חבירו. דהא ודאי למפרע גזלן הוי במה דהשתמש בשל חבירו. משא"כ במעל כשמשלם לו אף במטבע אחר אין קפידא. וע"כ יהא אסור להשתמש בשורו של חבירו ויאמר לו נשרף שורך וק"ל. וזה נמי כוונת הגאון פ"י שכתב בקיצור דבריו פה דבחליפין לא שייך טעמא דנשרפו חטיך וק"ל:

בא"ד וי"ל דשמא לפעמים כו' ויאמר הלוקח. לכאורה דברים אלו סותרים עם דבריהם גיטין דף נ"ב ע"ב ד"ה דאתי למימר שכתבו שם דגבי לוקח לא שייך זה. ודבריהם דהתם נמי סותרים דבריי שכתבתי לעיל בדין החליפין. וגם לפום רהיטא דבריהם גיטין נראים כסותרים לתי' א"נ שכתבו בב"מ שהבאתי לעיל. דשם משמע דדוקא היכי דשייך לומר אוקמוה אדין תורה יש לו היתר תשמיש ע"ש ודוק. וכדבריהם גיטין פסק בהגהת רמ"א סי' קצ"ט. וצ"ע וכעת אין עמדי שעת הכושר לעיין כל הצורך. ולא רשמתי זה ס"א לזכרון דברים בעלמא. ועיין נמי בעירובין דף פ"א בתוס' שם ע"ב ד"ה שמא ובסמ"ע סי' קצ"ח ודוק:

בתשובת צ"צ סי' ל"א כתב ואיכא למידק למה הפקיעו חכמים קנין מעות שהוא ד"ת לא הי' להם לתקן כי אם שיהי' באחריות המוכר אף לאחר שקיבל המעות ונקנה הקנין. ותי' דלא רצו חכמים לתקן כך כדי שלא יערים הלוקח שלא לעשות משיכה כדי שישאר באחריות המוכר משא"כ עתה ימהר לעשות משיכה מפחדו שלא יחזור המוכר. ודבריו תמוהי' דא"כ נשאר קושי' התוס' הראשונה. ואי משום דתירצו דא"כ יאמר הלוקח נשרפו חטיך. קשה קושייתו ליתקנו שיהא באחריות הלוקח אף שלא קנה במשיכה לחודה. ועל זה ודאי לא שייך תירוצו דיערים המוכר להמשיך דהא לא בדידיה תליא מילתא. אבל קושייתו מעיקרא ליתא דבשלמא בעניני קנינים יוכלו לתקן נגד הדין תורה שעיקרא במנהגא תליא. כדאשכחן בסיטומתא. משא"כ כשיניחו הקנין במקומו ויתקנו אחרי' שלא כדין במקום דלא שייך הפקר ב"ד משום קנס ודכותיה. זה לא נראה להם לתקן להפקיע ממון מזה לזה שלא כדין. וזה ברור. ונראה גם כן מלשון התוספות וכן מבואר להדיא ברש"י גיטין דף ():

תוכן העניינים

בית מאיר על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה