בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר
דף יח.
מי כתיב עם קוניהו ולא עם יורשי קוניהו. י"ל א"כ מנ"ל דאינו עובד לא את הבן. וי"ל דודאי עם קוניהו משמע ליה מיעוטא ולא עם הבן. אלא דס"ל אי ליכא דרשה ממקום אחר דאית לי' יורשים. י"ל דאדרבא משום הכי מיעט רחמנא הבן משום דל"ל יורשים. דבשלמא אם כתיב בהדיא ולא עם יורשי קוניהו. ש"מ מדקרינהו יורשים דאית לי' יורשים. אבל השתא י"ל כנ"ל להכי מוכרח למילף ממקום אחר דאית לי' יורשים. אבל ודאי המיעוט דקוניהו ולא עם בניו אית ליה וק"ל:
שם ת"ר יש בעברי וכו' ובמיתת האדון. וקשה הא עובד הבן וצ"ל דאיירי בנרצע ובכל הסוגיא אינו מזכיר נרצע בשם ע"ע סתם. ועכ"ז עדיין מה דקאמר משא"כ במיעדת הא נמי נפקא במיתת בעלה. ואף כי נדחק במיועדת לבן אכתי קשה מה ס"ד בזה דלא ליבטלו הילכתא מינה. מה"ת כשיעדה לבן שתצא במיתת האב הא כל ילפותא דאינה עובדת הבן מהיקש נרצע ושם לא שייך יעוד. ותו יש לתמוה למה שבק מה דתנן ובגרעון כסף. ובס' ע"י הרגיש ודחק בלא טעם. ולענ"ד העיקר שהוא ט"ס וצ"ל במקום ובמיתת האדון ובגרעון כסף דתו ל"ק מידי: