בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר
דף ב:
ונתני הכא האיש קונה. הרשב"א הקשה דקושיא זו היה ראוי להקדימה. ונראה לענ"ד ליישב בדרך חדוד. דהנה הרשב"א דחק עצמו בקושיא זו וכתב דאדרבא האשה נקנית עדיף דאי תנא האיש קינה צריך לאפושי בלישנא את האשה. ור"ל דהא קושיא זו לא מקשה הגמרא בדרך מ"ש דקתני התם האיש מקדש דהא ודאי שם מוכרח ליתני האיש כיון דבדידיה איירי לאשמועינן בו ובשלוחו והכא תפוס לשון זה כדי לקצר. ואולם לענ"ד בזה הברור דקושי' הגמ' דליתני האיש קונה משום דהכי לישנא דקרא כי יקח איש אשה וכדמפרש ר"ש משום דדרכו של איש וכו'. כו נמי מיבעיא להתנא לתפוס לשון זה משום ההוא טעמא גופא. והנה בדברי ר"ש מפרשי התוס' דדיוקו מפני מה אמרה תורה וכו' פי' דמשמע בע"כ ולא כתיב כי תלקח דמשמע מדעתה. ויש להקשות א"כ מאי משני משום דדרכו של איש וכו'. וכי משום אורח ארעא כזה יתפוס לשון שקר כי יקח דמשמע בע"כ והאשה אינה מתקדשת בע"כ. ונראה לתרץ דהא איתא בהרשב"א על תי' הגמ' אי תנא קונה ה"א אפי' בע"כ דר"ל ע"י תלוי' ומתקדשת אבל בע"כ ממש מהיכי תיתי. והסוגיא אזלה לרב אשי דאית ליה הכי ומשום דאיהו עשה שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה. ואם כן ודאי התורה אינה תופסת בשקר כי יקח דמשמע בע"כ דהא מן התורה אשה מתקדשת בע"כ דהיינו ע"י תלוי' ומתקדשת כ"א רבנן הם דאפקוהו לקדושין מיניה. ור"ש דקדק כהוגן נהי דמדין תורה שייך קדושין בע"כ מ"מ כיון דאעפ"כ שלא כהוגן עושה הי' לכתוב כי תלקח דהוא לשון יותר הגון דמשמע מדעתה שזה הגון וראוי. ע"ז משני שפיר משום דדרכו של איש וכו'. כלומר מש"ה מיבעיא ההוא לישנא ושקר לא הוי אף דמשמע בע"כ. דהא מדין תורה מתקדשת אף בע"כ כנ"ל. ואם כן אמינא תחלה לא הי' יכול להקשות דליתני האיש קונה דידע לשנויי דלישנא דרבנן לא יוכל להיות הכי משום דמשמע בע"כ ומדרבנן אי אפשר לאשכוחי שתהא האשה מתקדשת בע"כ והוי בלישנא דרבנן לשון שקר ולשון תורה לחוד וכו'. משא"כ עתה דמתרץ לי מעיקרא תנא לישנא דאורייתא ולבסוף תנא לישנא דרבנן הרי דמהדר התנא אלישנא דקרא. ומקשה שפיר וליתני האיש קונה כלישנא דקרא אף דבלישנא דרבנן שייך שפיר בלישנא דהאשה כיון דחזינן דמהדר התנא לתפוס מקודם בלישנא דקרא. ומשני אי תנא האיש קונה ה"א אפילו בע"כ ר"ל אלו לא הי' מקום לטעות רק הצחות לשון ודאי הי' תופס בלשון תורה אף שאינו לשון חכמים אבל כיון דאיכא מקום לטעות וגם לבסוף אי אפשר לו לתפוס לשין החכמים כמו בהאיש מקדש להשמיענו שם בלשון חכמים הדין דאשה מדעתה דוקא כנ"ל. הוצרך פה להשמיענו הדין כרב אשי ודלא כאמימר ודוק: