אור ברסלב

בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר

דף מג:

דף מב.

תוס' ד"ה מאן שמעת לי'. עיין בסוף הסוגיא תוס' ד"ה משום. ובמהרש"א שם לפי הבנתו הפשט בדברי התוס' דהכא. דהיעוד אור"י הוא תירוץ שני. יש לדקדק מדוע לא ביארו לשונם כדרכם לומר בלשון ועוד י"ל. ויש ליישב דהא יש להקשות במה שכתבו ודוקא הכא לא דרשו משום דאין סברה. וקשה תינח מקצת דבל תקטירו י"ל דלא מסתביר לדורשו שיהא חייב על חצי שיעור דהיינו זית. דהא אין קומץ פחות משני זיתים וכמו כן גבי נשים משום הקישא. וכמו כן עירובו דהיינו היתר מצטרף לאיסור. לא מסתביר לרבנן דפליגו על ר"ע ול"ל היתר וכו' גבי נזיר כ"א לגבי חטאת וקדשים. אבל לר"ע דאף גבי נזיר ס"ל היתר וכו'. אלא דלגבי כל התורה לא יליף משום דהוי נזיר וחטאת ב' כתובים. מדוע עכ"פ שוב לא מסתביר למידרש רבוי דכל אליבי' אף חמץ להיתר וכו' וניהוי ג' כתובים דהא כבר מצינן דאפילו בנזיר הקל היתר וכו'. וצריכנא לומר דלהכי לא מסתבר גבי חמץ. דבשלמא בנזיר מרבה התורה היתר וכו' לכל עניני עונשין כמו כולו איסור. משא"כ בתערובת חמץ דבפי' מיעטה התורה מכרת מדכתיב כי כל אוכל חמץ וכדמפורש בר"ן. שוב לא מסתביר לרבוי למלקות. אך הכל קשיא מנ"ל להגמ' דילמא לעולם ר"ע הוא. ולר"ע מסתביר נמי כדלעיל ואי משום דמיעטו מכרת. דלמא באמת ר"ע ס"ל אף לכרת. וצריך לבא לדברי' דבתירוץ קמא דלא משתמיט תנא דס"ל הכי. נמצא לפ"ז דאף התירוץ ב' צריך להקדמ' דבריהם של תירוץ א'. לכך לא כתבו בלשון ועוד י"ל דזה לא שייך כ"א שהתי' ב' מספיק בלא סבר' תירוץ א'. ולא כתבו דבריהם של הועוד כ"א ליישב הלשון של הגמ' מאן שמעת לי' יותר. כל הנ"ל כתבתי קצת לחידודא. וכפי הבנת המהרש"א בדבריהם שבזה מתורץ הקושיא מר"ע. אבל לענ"ד ז"א כדמוכח מדברי התוס' שבדף מ"ה ד"ה משום מכח קושית המהרש"א בעצמו שם. והיינו טעמא משום דבאמת בר"ע מוכח דדריש כל אפילו לא מסתביר. וזה פשוט ומבואר פ' התערובות שם. דהא מקשה התם מדקאי הפסוק בשאר קדשים וביאר חטאת ש"מ חטאת דוקא. אלא ש"מ דדריש כל אפילו לא מסתביר. אך ר' יוחנן לא ס"ל כותי' בזה כמבואר בדברי התוס' ד"ה לענין חמץ נמי. ולכך הקשו סוף הסוגיא ד"ה משום כיון דאמוראי דהתם רב אחא ורב אשי לא הזכירו כלל ר"י בדבריהם כ"א רבנן ור"ע. משמע דפשיטא להו בדעת ר"ע בלא דברי ר"י דלא ס"ל היתר וכו' כ"א גבי נזיר. והיינו משום דלא מצינן דבריו בפלוגתא כ"א בנזיר ובדעת ר"ע לחוד הוא דמסקו משום וכו'. ואליבא דר"ע שפיר הוי מצי למימר נמי חמץ לשני כתובים. דהא איהו אפילו בלא מסתביר דריש כל. ומה שכתבו הכא הועוד אור"י אינו כ"א () לנו האמת ולתי' מה דמצינן דאפילו רבנן דרשו כל בכמה מקומות ובזה נדחו קושי' המהרש"א. אף דבאמת אפי' לפ"ז מ"מ אין כ"כ תמי' קושיתם דהא י"ל דנקטו חטאת כדי לתרץ אף לר"י דל"ל גבי חמץ כר"ע. מ"מ הדברים אמיתים מצד עצמותם דלר"ע מוכח שפיר דדריש אפילו בלא מסתביר כנ"ל. ודו"ק:

וגם אפשר לומר דלר"י מעיקרא ל"ק דלילוף מנזיר להיתר וכו'. דהא חזינן דר"י לא סבירא ליה גבי חמץ היתר וכו'. כמבואר בתוס' וע"כ היינו משום דלא דריש כל היכא דלא מסתביר. וקשה קושי' הנ"ל מה לא מסתביר איכא כיון שכבר מצינן דכוותי' גבי נזיר. וע"כ כתירוצו הנ"ל הואיל דמיעטה התורה מכרת. מסתמא ה"ה לכל עונשין ולכו לא מסתביר. וא"כ י"ל דתו ליכא למילף לכל התורה מנזיר בק"ו די"ל חמץ בפסח יוכיח. משא"כ לר"ע לחוד הוא דקשיא ושפיר הקשו התוס' וק"ל:

תוכן העניינים

בית מאיר על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה