אור ברסלב

בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר

דף מא.

דף מ.

ת"ר במים. עיין במהרש"א ופ"י. ומה שכתבו דאף לרבנן קשה קושית המזרחי. במח"כ לא דקו. דודאי לרבנן איצטרך במים למעט' צלי קדר. דאלו נאמר אל תאכלו מבושל מה"ת לומר דצלי קדר לא קרוי בישול. משא"כ עתה דלא מרבו כ"א שאר משקים מק"ו. משא"כ צלי קדר נשאר במעוטו מבמים. ומ"ש הפ"י דלרבי נמי איצטרך ובשל מבושל לרבויי צלוי ואח"כ בשלו. ומתרץ לדידי' כמו שתי', לרבנן. מלבד שעיקר תירוצו אינו נכון לענ"ד אף גם המעיין בתוס' ד"ה אמר ר"כ יראה להדיא לר"כ פליגו ר"מ ור' יוסי בפלוגתא דרבי ורבנן דר"י כרבנן ור"מ כרבי דאיצטרך לצלי קדר ולא מרבו צלו ואח"כ בשלו ונשאר הקושיא לר"מ ורבי. וגם לתי' עולא ר"מ כרבנן ור"י ס"ל מסברא צלאו ואח"כ בשלו ונשאר הקרא ע"כ כדרבי לצלי קדר. וג"כ קשה אליבייהו קושית המזרחי. ולתירוץ ר"כ אמינא ליישב בדוחק. דהא בלא זה איכא לאקשויי על רבי. כיון דבעמוד ב' מרבה רבי עוד דרש מדלא נאמר בשל בשל. מדוע לא דרשו נמי לצלאו ואח"כ בשלו אף דדרש מקרא זה צלי קדר. כי לפום רהיטא יותר מסתבר לרבויי צלאו ואח"כ בשלו מדרשא שלו דלקמן. ולכן נאמר בדרך אפשר דלרבי במים הוא מיעוט לצלאו ואח"כ בשלו. ועל דרך זה ובשל במים מה דעיקר בישולו ע"י מים. ולאפוקי צלאו ואח"כ בשלו דעיקר בישולו שלא ע"י מים. ולכך מדבל"ז צריך לכתוב כפל לשון לדרשה דלקמן איצטרך במים למעט דלא נרביהו ג"כ. משא"כ לתירוץ עולא אין בידי ליישב כלל הקושיא וצ"ע:

תוס' ד"ה אבל לא במבושל פ"ה כו' ולפי' מיירי בבלילתו רכה. לפום רהיטא תמוהים דבריהם. דניהו דאזלו לשיטתם דהכריחו דבלילתו עבה אפי' בשלו לחם אקרי מדממעט חלוט מן לחם עוני. מ"מ מה פעלו בזה דאיירי בבלילתו רכה הא תינח בלילתו רכה שלא נאפה כ"א בחמה לר"י. ולר"ל באילפס שהדביק ולבסוף הרתיח. אבל כשנאפה באילפס שהרתיח ולבסוף הדביק הא כ"ע מודים דלחם אקרי. ומכ"ש כשנאפה בתנור. וכיון דהכא איירי כשנתבשל אחר אפי' מה לי בלילתו רכה ומה לי עבה. אבל לק"מ. ודבריהם ברורים דבלילתו עבה נהי דהבישול מבטל האפי'. לו יהא דלא נאפה כלל הא הוי לחם מכח גלגולו. משא"כ בלילתו רכה דלא נעשה לחם כ"א ע"י האפי' שפיר כיון דאתי הבישול ומבטל האפי' חזר למקדם ולא הוי לחם. וק"ל:

שם אמר רב חסדא המבשל כו' מ"ש בשבת כו' פסח נמי. יש להקשות דהא יש לדייק בשבת גופא מנ"ל דפטור שלא ע"י אש. וכ"ת דקים להו לרבנן דלא מקרי בישול כ"א ע"י אש כדנראה מפרש"י ז"ל. תינח אלו נאמר גבי שבת לא תבשל שפיר. אבל השתא דז"א אלא שאנן ידעינן לי' דהיא מלאכה מה שעושה מעשה שמתקן דבר לאוכלו. וא"כ מנ"ל דמלאכה זו שלא ע"י אש מותרת. וע"י אש אסור. וע"כ דהיינו טעמא. משום דגבי שבת ילפינן הכל ממלאכת המשכו. וכיון דבישול סממנים דהוי במשכן הי' ע"י אש. אף אנו לא מצינן למילף דהוי מלאכת בישול מלאכה דאורייתא כ"א ע"י אש. וא"כ קשה דמאי מקשה מ"ש פסח משבת. דבשלמא בשבת לאו מלאכה הוא. אבל בפסח י"ל דמקרי נמי בישול. ויש ליישב כיון דאשכחן גבי שבת דכתיב אשר תבשלו בשלו. ומדויק מיני' דכשבת אסור. וכבר ידוע לנו דבישול שלא ע"י אש לאו מלאכה האסורה מדאורייתא הוא בשבת כ"א מדרבנן כדמוכח פ' כירה דאיתא התם דמכין מכות מרדות. ונמצא הא ד"ת בישול זה אף בשבת מותר. וע"כ מה שנאמר אשר תבשלו בשלו. לא איירי כ"א ע"י אש ש"מ מקרא דלא קרי בישול סתם כ"א ע"י אש. ושפיר מקשה דנימא אף בפסח הכי וק"ל:

תוכן העניינים

בית מאיר על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה