בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר
דף לג.
תוס' ד"ה תתן לו. באמצע הדבור. ולכך משמע לי' וכו' דאיסור הנאה מתתן נפקא. יש להקשות הא התוס' סוכה ל"ה ע"א כתבו ד"ה לפי שאין בו היתר אכילה. דבכ"מ דאפשר למדרש לכל דרכי הנאתן דרשינן וא"כ ה"ה לו דרשינן כן ומה צריך להם לומר ולכך משמע לי' ויש ליישב דהכא באמת בלא דבריהם ניחא. אלא שבמס' שבת כ"א ע"ב שם מוכרחים לבא לדברי' דהכא מכח קושייתם שם ד"ה תתן וק"ל:
שם בגמרא ר"ה ברי' דר"י אמר ראשית ששירי' ניכרים יש להקשות תינח במפריש חמץ מיני' ובי'. משא"כ במפריש מן החמץ על המצה הרי שירי' ניכרים וליהוי תרומה. דהא לר"י הגלילי דין חמץ ותרומה טמאה שוין. ותו יש להקשות איפכא כשמפריש מצה על חמץ נמי לא ליהוי תרומה יען אין שירי' ניכרין. ויש ליישב דודאי לא דרשינן מראשית דבעינן ששירי' ניכרין אלא כדמשמע מלשון רש"י ז"ל דמראשית ילפינן דתרומה דאיירי בה התורה לאו היינו חמץ משום דסתם מפריש מיני' ובי' לא הוי שירי' ניכרין וממילא כ"ש במפריש חמץ על מצה אף דהוי שירי' ניכרים לא הוי תרומה משא"כ מצה על חמץ אף דלא הוי שירי' ניכרים מ"מ הוי תרומה דהא מסתביר הכי דהוי תורם מן היפה על הרעה. ודוק: