בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר
דף כו.
שאני היכל דלתוכו עשוי ופרש"י והוי שלא כדרך הנאתו. ובפרש"י י"ל משום דהוי שלא כדרך הנאתן ולא אפשר הוי דומיא דחולה שאין בו סכנה דשרי לכ"ע אפילו מכוין. אך קושי' תוס' לפי זה ד"ה שאני מרא דאסור לישב תחת אשירה לא אזלה. דמה"ת לישתרי התם. ומשמע מדברי' דס"ל שלא כדרך הנאתן אפילו איסורא דרבנן לא הוי וכן משמע מדברי' בקדושין וכבר עמד עליהם המ"ל בפ"ה מהלכות יסודי תורה ע"ש. וחוץ מדבריו קשיא לי דהאיך אפשר לומר כן. א"כ היכי קתני במתני' ולא יסיק בו תנור. אטו חמץ עיקר הנאתו להסקה עומד. הא מסתמא עיקרו לאכילה. והאמת דאפילו לדידן דקי"ל שעכ"פ מדרבנן אסיר כמבואר בהרא"ש. מדאמר אין לוקין ש"מ הא איסורא איכא. עכ"פ קשה על קושית הגמ' מה מקשה פשיטא. הא עד כאן לא שמעינן ממתני' דשלא כדרך הנאתן יהא אסור ובשלמא לשיטת הרמב"ם שהבאתי לעיל דס"ל דכל מידי דמיכל כל הנאות חוץ מאכילה שוים ואין לוקין עליהם ואפילו על מכירה. א"כ י"ל דשפיר מקשה הגמ' ולא יסיק פשיטא דכיון דתנא ואסור בהנאתו שוב כל הנאות שוים דרך הנאה ולא דרך הנאה. משא"כ לשיטת רש"י ותוס' הנ"ל. וכמו כן להדרך השני שרוצה ללמוד בהרמב"ם דאף איהו מחלק בין הנאה דדרכה בכך הוי א"ד כמו חצי שעיר ושלא כדרך הנאתו לא הוי כ"א איסורי דרבנן. ודאי קשיא מה מקשה הגמ' פשיטא. וצ"ע כי לענ"ד חמץ אפילו במי שאינו רוצה לאוכלו אין הנאתו עומדת להסקה כ"א עיקר הנאתו במכירה לאחר לאוכלו או להאכיל לבהמה. ובע"כ צ"ל ולדחוק דבימי' או בהשתנות המדינות הי' הנאת חמץ מוכן להסקה ודרכו בכך ודוק. [אבל עיין בתוס' דף ע"ח ע"ב ד"ה ר"ש מבואר בדבריהם דהסקה חשוב שלא כדרך הנאתו: