אור ברסלב

בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר

דף כד:

דף כג:

אמר ר"א אר"י כל איסורן שבתורה וכו'. א"ד אמר ר"א וכו'. עיין בהרמב"ם פ"ח מהל' מ"א ובהה"מ שם. ובהרמב"ם פ"ה מהל' יסודי תורה ובמ"ל שם. והיוצא מבין שניהם דלהרמב"ם אין לוקין על שום הנאה במידי דקיים וראוי לאכילה. משום דלא נהנה בעיקר הנאתו דהיינו אכילה. וזה משום דרחמנא אפקי' לאיסורו בלשון אכילה כמבואר בסוגי'. ולא כו פרש"י ותוס'. כמבואר במ"ל הנ"ל עיין שם. ולענ"ד יש לתמוה על הרמב"ם מסוגי' קדושין נ"ו ע"ב. דמקשה הגמ' דלמא לא יאכל הנאמר בשור הנסקל איירי דוקא לאחר שנסקל. ואיצטרך לאסור בהנאה. ומשני דא"כ ליכתוב לא יהנה. ובשלמא לשיטת רש"י ותוס' ל"ק. דדלמא מש"ה אפקי' לאיסור דהנאה בלשון אכילה כדי להורות דאין לוקין בהניח חלב על שור הנסקל על גבי מכתו וכדר' אבוהו דהכא. דזה אינו דאפילו הוי כתב לא יהנה לא הי' במשמע מלקות כ"א דרך הנאתו דהיינו הדלקה או משיחת עורות משא"כ שלא כדרך הנאתו דהיינו בהניח על גבי מכתו משא"כ לשיטת הרמב"ם ודאי קשיא. דהא לדידי' אין חילוק ועל כל הנאות אין לוקין מדאפקי' בלשון אכילה. א"כ פשיטא דאלו נאמר לא יהנה. דהיינו לוקין על הנאת כדרכה והדרי קושי' הגמ' לדוכת'. וע"כ לומר [והמ"ל שם נסתפק בזה ומזה מוכח באין ספק]. דלישנא קמא דר' אבוהו דהכא פליג על לישנא דא"ד. והרמב"ם פוסק כלישנא בתרא. והלישנא בתרא דהכא סובר התירוץ א"נ שבמס' קדושין. ותי' א' דשם אזיל כלישנא קמא דהכא. אך דא"כ ק"ק דמהראוי שיפסיק כלישנא קמא כיון דסתמא דגמ' דבקדושין אזלה אליבי' וק"ל. ובמה שתרצתי דברי הרמב"ם. יש ליישב מה דקשי' בסוגיא זו בקדושין וב"ק במה שנאמר שם דנקי אתי להנאת עורו. דס"ד את בשרו כתוב בשרו אין עורו לא. ומקשו תוס' בפסחים דלא ליכתוב בשרו ולא ליבעי עורו. ומשני דבשרו איצטרך להורות דאיירי לאחר שנגמר דינא דאע"ג דעבדי' כעין בשר וקשה הא בלא זה כבר הוכיח הגמ' בתי' ראשון דלא יאכל ע"כ להיכי שנגמר דינו אתיא. דאל"ה ליכתוב לא יהנה. משא"כ לשיטת הרמב"ם הנ"ל שפיר. דההוא תירוצא קמא לא נאמר כ"א ללישנא קמא דפסחים. משא"כ ללישנא בתרא דהלכתא כותי' לאו כלום הוא ואיצטרכינן לתירוץ א"נ. שפיר אצטרך בשרו ואיצטריך נקי להנאת עירו וק"ל:

תוכן העניינים

בית מאיר על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה