בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר
דף כא:
לא צריכא לשעות דרבנן. דאמר רב גידל. הא דהוצרך הגמ' לאשמעינן דאיירי בשעות דרבנן וגם לאתויי ראי' מרב גידל. דהא לפום רהיטא עכ"פ נשמע זה מדיוקא דרישא דאפילו בשעות דרבנן נמי אסור בהנאה. וממילא מוכח דעבר זמנו קאי על זמן אכילתו ולמה לי דרב גידל. ונראה לענ"ד דהכי פירושו. דאשמעונין הגמ' דלא תימא מדכפל ותנא עבר זמנו וזה כבר נשמע מדיוקא דרישא ותרצה לומר משום זה דעבר זמנו על שטות דאורייתא קאי ומשמעיני דחילוק יש בין שעות דאורייתא לדרבנן. דאי בדרבנן נהי דאסור בהנאה מדרבנן היינו לחומרא אבל לא לקולא וחוששין לקדושין. משא"כ עבר זמנו דהיינו שעות דאורייתא אסור בהנאה ד"ת ואין חוששין לקדושין ולכך קאמרי' הגמ' ל"צ דאף מה דקתני עבר זמנו אסור בהנאה בשעות דרבנן איירי והכפל באמת בא להורות דאלו מדיוקא דרישא ה"א אך לחומרא ולא לקולא לענין דאין חוששין. ואשמעינן דאסור בהנאה גמור ואפילו לקולא. והראי' דאמר רב גידל ומיותר בדברי' אלה דלא צריכן לומר דדרך התנא בכמה מקומות לכפול את דבריו בחנם כמו שכתבו תוס' ז"ל. וק"ל:
תוס' ד"ה בהדי דקשריף. לענ"ד מה שפירשו התוס' דבור זה אינו כ"א ליישב שטת ר"ת דמה דאמר ר"י אין ביעור חמץ אלא שריפה היינו דוקא אחר ו' והקשה להם כיון דאז אסור בהנאה ד"ת האיך ס"ד דבשעת ביעורו יהא מותר בהנאה ולכך פירשו משום דבגחלתן [ועיין דף כ"ב ע"ב ד"ה מנין שלא. ועיין ספר פ"י שם וצ"ע גם הקושי' וא"ת דלשם נמי צ"ע מדחזינן גבי חמץ דאסור משמע משום דילפינן מערלה וא"כ פשיטא דצריך גבי' תרומה קרא להיתר. ודוק כי איני כותב כ"א לזכרון ולפום רהיטא] דהוי אפר' ס"ד דשרי וקמ"ל המתני' דאסור מדרבנן. וכדפי' דף ה' הנ"ל והיינו דרבנן גזרו אטו שמא יהנה באבוקה כנגדו דעדיין אינו אפר. ובאמת לדברי' כל הבבא ולא יסיק קאי על שעות דאורייתא. וגם באמת לשון הגמ' בהרי דקשרף ליתהני מיני' דחוק לפי' התוס' דמשמע אדרבא תיכף בשעת הביעור יתהני. משא"כ לפרש"י דמצות שריפה אינה כ"א בשעות דרבנן הפי' גמרא בפשיט כיון דאז האיסור הנאה דרבנן ומשום טעות אטו שעות דאורייתא. ה"א דדוקא על שאר הנאות גזרו. אבל על הנאה דבשעת ביעור לא גזרו. וקמ"ל דאף עלי' גזרו וק"ל. והפ"י כתב פה דברים. ובמחילת כבודו לא ידענא מה בעי בהו. ואין להקשות לפירושי הנ"ל דהכפל במתני' בא להורות דעבר זמנו אין חוששין לקדושין. א"כ האיך ס"ד דבשעת ביעורו יהנה א"כ אמאי אינה מקודשת. י"ל דאיירי באינו שוה פרוטה ע"י הנאה זו ועיין תוס' דף כ"ט ד"ה אין פודין. ותו דלס"ד זה ה"א באמת מה דקתני עבר זמנו קאי על שעות דאורייתא וכנ"ל. ודוק:
שם כדרך שפרט בנבילה. והיינו מדאצטרך. יש לתת לב, לעיין דהא בע"ז דף ס"ז ():