בית מאיר על ערכין· רבי מאיר פוזנר
דף לג.
ואמר ר"נ בר יצחק שש לנמכר ושבע לנרצע פרש"י ז"ל שהנרצע אינו יוצא עד היובל ואם נרצע ופגע יובל בשנה שמינית לרציעתו יוצא ביובל. ודברים אלו מתמיהים כמבואר במס' קדושין וכן פרש"י בחומש שביובל יוצא בין סמוך בין מופלג. ומה אריא שפגע בשמינית לרציעתו. [יעיין נמי מס' קדושין דף ל"ח בתוס' סוף ד"ה צא דלפירושם נמי יש לתמוה ככה וגם לא משמע כדפי' רש"י שמניח וצ"ע.] והברור שאין דברי ר"נ עולים אלא להמסקנא שבאמת מנו יובלות. וי"ל שפיר שאז כשעמד הנביא הי' שבע שנים קודם היובל ואמר להם שיעשו כאשר צוה משה מקץ שבע שנים שיהא יובל ישלחו הנרצעים. ומה שפי' רש"י ואם וכו' יפגע יובל וכו' ר"ל אף אם פגע בשנה שמינית לרציעתו. ומכ"ש הנרצעים מקודם שנה זו שעמד בה הנביא. אבל למה דס"ד ומשני ההוא בתוכחה כתיב. והנביא הוכיחם על העבר שלא עשו כאשר צוה משה מקץ שבע שנים תשלחו הנרצע ודאי אין מובן לדברים הללו. וע"כ לומר שבאמת הי' יכול להקשות הכי אלא דעדיף מיניה מקשה והכתיב וכו' ועדיין לא נתקררה דעתי בכולו:
שם ברש"י ד"ה ללוקח הוי. לענ"ד ט"ס יש וכצ"ל דהכי תניא לעיל גאלה אחר מיד הקדש הגיע יום י"ב חדש ולא נגאל היה חלוט לו. והוא לעיל דף ל"א ע"ב. תו ברש"י ד"ה לכהנים נפקא. ולהכי נקט שנה שניה וכו'. כתב הצ"ק דברי רש"י קשים להולמן דאי משים הא לא אריא דה"ל למינקט שנה ראשונה משום דאי לשדה אחוזה מדמית לה בעי השלמה ומ"ה אצטריך וביובל יצא צ"ע עכ"ל. ולענ"ד ל"ק מידי דכיון דכבר הוקש לקולא דתרווייהו בתי ערי חומה ושדה אחוזה מה"ת דליבעי השלמה. בשלמא בשדה אחוזה השלמה בעי להיות נמכר לו לשתי שנים דוקא כדכתיב במספר שני תבואות. אבל בתי חצרים דכתיב גאולה תהי' לו שיוכל לגאל מיד מה"ת דליבעי השלמה הא איתקש לבתי ערי חומה לקולא דידיה ולשדה אחוזה לקולא דידיה לענין יציאת יובל. ומבין שני הקולות ידעינן דבשנה ראשונה יוצא ביובל מיד הקונה מן ההקדש. משא"כ בשנה שניה די"ל אי לבתי ערי חומה מדמית נחלט ללוקח. אבל בשנה ראשונה דא"א לומר כן דהא עדיין בידו לגאל מן הקינה שפיר ידעינן דה"ה דיוצא ביובל כדפי' רש"י דהא יש לו כח יפה שבשדות ודוק:
ותו כתב הצ"ק מוקדם להנ"ל בד"ה אמר ר"פ לא נצרכה אלא למוכר בית בבתי חצרים. כ' יש לדקדק למה נקט שנה שניה דא"נ פגע בשנה ראשונה נמי אצטריך ביובל יצא דאי לשדה אחוזה מדמית השלמה בעי ואי לבתי ערי חומה הא אמר רב ספרא לעיל ד' ל"א ע"ב דאינו יוצא. וקושי' זו באמת צ"ע. אבל נלענ"ד דשם דינא דרב ספרא לא מטעם דין מחודש דיש בבתי ערי חומה אלא מן הטעם דדין יציאת ביובל לא נאמר כלל לגבי בתי ערי חומה. וא"כ מן הצד של הדמיון לשדה אחוזה דיוצא ביובל. ומצד הדמיון לבתי ערי חומה שנגאל מיד ואינו צריך להיות ביד הלוקח שתי שנים. ממילא שפיר ידעינן דלא בעי השלמה. ואי אפשר לומר אי לבתי ערי חומה מדמית הא אינו יוצא ביובל דשם היינו טעמא דדין יובל לא שייך גבי'. וזה כבר ילפינן משדה אחוזה משא"כ בשנה שני' דגבי בתי ערי חומה דין מחודש דנחלט שפיר נ"ל אי לבתי ערי חומה מדמית נחלט לו. ועדיין צ"ע:
סוף הספר