בית מאיר על ערכין· רבי מאיר פוזנר
דף כ:
תוס' ד"ה אע"פ שחלטו כהן. וצ"ל דאין ה"נ וכו'. קשיא לי מאוד בדבריהם חדא מה זה שכתבו מיהו הוא הפסיד שכרו והוי כמו מתה או נשבר. דהא מבואר בהפוסקים דמה שהפסיד שם שכרו היינו היכא דלא נהנה בביאתו על החמור עד אמצע הדרך. משא"כ בבית אפילו נפל מחויב ליתן לו שכירות מזמן שדר בו כמבואר סי' שי"ב וש"י. תו קשיא לי דאלו לשיטתם דאיירי בבית זה ומיהו הוא הפסיד שכרו. ואף שאפשר ר"ל הפסיד שכרו על העתיד. מ"מ קשיא סיפא דקתני נתצו חייב להעמיד לו בית ולדבריו ע"כ אפי' בשרוצה להפסיד שכרו. ואי בדאמר בית זה' הא כי נפל אזדא ליה כמבואר בב"מ ובש"ע. וכי תימא דהכא גרע מנפל ממילא משום דהוי כמו שהפיל בידים ממש דפסקו הפוסקים שם דאם עבר וסתרו חייב להעמיד לו בית אחר. וה"ה הכא על פי פרש"י ז"ל דמזלו של משכיר גרם א"כ קשיא רישא. דהא מוחלט כיון דאסור בהנאה הוי כמו מתה ונמי נימא דהוי כמו דהמית והפיל בידים דהא עונותיו גרמו ויהא חייב נמי להעמיד לו בית אחר. וצריכנא לדחוקי בדבריו מאוד ולומר דבזה שני רישא מסיפא. דברישא כיון דהבית עדיין בעין ומה שאסור בהנאה הוא היזק שאינו ניכר. נמצא אף דנחשוב כאלו אוסרו בהנאה משום זה אינו חייב להעמיד אחר. דהא קיים לן בח"מ סי' שפ"ה היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק. ואף דמדרבנן חייב היינו רק קנס ודוקא במה דעביד בידים. משא"כ בסיפא דהוי היזק הניכר וכיון דחשיב כאלו עשאו ונתצו בידים לכך חייב. אבל גם זה קשה דיהי' פי' רש"י ז"ל עיקרן של טעם החיוב דיהא חשיב משום זה כאלו הפיל הבית חדא מאן יימר דלמא עון השוכר הי'. ותו דלו יהא של משכיר הא אינו אלא גרמא ופטור ודין המוזכר דבהפיל בידים חייב תמיד הלא אינו אלא משום מזיק (ובאמת דגם שם קשיא לי לפום רהטיא דהא קיים לן שמין השברים לניזק ודוק) ואם איירי בבית סתם הי' נראה בפי' רש"י דלא פי' דברים אלו כי אם לאפוקי מסברת הפוכה דלא נימא הרי מזל השוכר גרם בעונותיו. אבל אי איירי בבית זה שיהא טעם זה עיקר החיוב צ"ע. והרמב"ם כפי הנראה לא העתיק תוספת' זו בהלכותיו. וצ"ע: