בית מאיר על ערכין· רבי מאיר פוזנר
דף ז.
פשיטא ע"כ לומר אף דיש פלוגתא דתנאי אי עובר ירך אמו הוא לגבי בהמה לגבי אדם פשיטא לי' דגופה הוא. וצ"ע. ועיין ח"ר חולין נ"ח ועיין ב"ק מ"ז תוס' ד"ה ועכ"ז צ"ל דבאדם יותר פשיטא לו מדמעורה בטבור דגופה הוא כמו ביצה המעורה בגידים:
שם והא הוי עובדא וכו' מידי דהוי וכו'. תימא לי לפום רהיטא מי הכריחו להכי הא מסיק בשם ר"נ דמחללינן שבתא מספק אלמא במיעוט יש במציאות דחי. ואמאי לא משני דההוא עובדא הי' מן המיעוט. ובע"כ דההוא ספק אינו אלא אם מקרעין כריסה מיד ביציאת נשמתה דכולי האי ואולי אפשר דחי. אבל אם יש המתנת זמן עד שיצא מעצמו דרך לידה אין שום אפשרות דליחיי ומוכרח לשנות מידי דהוי. וק"ל. ועיין תשובת שבות יעקב חלק א' סי' י"ג: