בית מאיר על עירובין· רבי מאיר פוזנר
דף נ.
שאני מעשר דאיתא לחצאין עיין פרש"י. אין להקשות הא ודאי אלו הי' לו חמשה גרגר חטין ועישר גרגר שלם הא שייך נמי כל שאינו בזה אח"ז אינו בבת אחת. א"כ ה"נ הא עישר סאה אחת שלימה. די"ל ודאי ב"ה גרגר חטים אלו עישר א' שלם פשיטא דלא תיקן כלום כיון שעישר גרגר זה שלם ולא חתכו לחצאין שיהי' אך חצי למעשר א"ו שרוצה כל הגרגר מעשר ולא תיקן כלום. משא"כ כשיש לו ה' סאין והוא רוצה שיהי' חצי סאה מעשר אבל לא ע"י גרגרים שלימים. אלא שיהי' המעשר חל על חצאי גרגרים להכי א"א לו להפריש חצי סאה כיון שרוצה שלא יהי' גרגרים שלימים קדושי':
שאני מעשר דאיתא לחצאין דאי אמר תקדש פלגא פלגא דחטתא קדשה. קשיא לי הא אף בשביתה אלו אמר בהדיא ארבע הא הי' שפיר כמבואר לעיל. רק משום דאמר סתם תחתיו הוא דהי' בבת אחת. א"כ מה הרבותא במרבה במעשרות. נחזי אנן אלו למשל הי' לו חמשה גרגרים חטין לעשר. ומן הראוי ליקח חצי חטה למעשר ולקח סתם חטה שלימה נמי הא שייך כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו דהא אלו אמר חצי חטה ליהוי מעשר ושוב חזר ואמר על חצי חטה השני דליהוי מעשר. הא פשיטא דלא חל. וה"ה כי אמר סתם על החטה שלימה דליהוי מעשר דשייך כל שאינו כו' א"כ הכא דמפריש על חמש סאין סאה סתם למה ליהוי חל על כל גרגר חצי' הא סתם אמר שיהא כל הסאה מעשר. ומה עדיפא לזה מאלו אמר על חטה שלימה סתם דליהוי מעשר על ד' גרגרי חטה. וע"כ נדחוק דזה ההבדל דדוקא בלקח חטה שלימה למעשר מן ה' גרגרי' שפיר דשייך כל שאינו כו' מדלקח החטה שלימה ולא פליג לה ליקח חצי'. ש"מ דלכולה מכוין משא"כ הכא בסאה מדלא אפשר לו ליקח חצי סאה מפני שדעתו שיחול המעשר על כל חצי חטה לחצאין. נמצא שאין מופת מלקיחתו סאה שלימה דדעתו על הכל אמרינן דדעתו הי' לחול לחצאין. כמו דאמרינן בסתם דתודה לאחריות קמכוין ובשביתה מדכללה בדבורו () אמרינן מדלא אמר שביתתי בד' ואמר סתם תחתיו ולחצאין לא אפשר שפיר דנינן כל שאינו וכו' ודוק: