בית מאיר על עירובין· רבי מאיר פוזנר
דף כ.
תוס' ד"ה לא יעמוד. ורש"י תירץ וכו' דמשקין נחין בתוך פיו שהוא מקום פטור. תיבות אלו שהוא מקום פטור. אינם ברש"י ז"ל. וגם אינם מובנים דאחרי דקים לן מחשבתו משוי לי' מקום. מאין יבא להיות מקום פטור. ואף אי נימא דהיכא דעומד ברה"י ושותה ברה"ר מוקמי לי' בששותה ועומד דהוי פיו למעלה מי' מלבד שהוא דחוק. אף גם קשה היכי שעומד בר"ה ושותה ברה"י מאי איכא למימר הא רה"י עולה עד לרקיע ואיך נחו במקום פטור. אבל המעיין בהריטב"א יראה שפירש על פי דברי רש"י ז"ל כפשטן. שכתב וי"ל דבעינן זה אין ראשו נגרר אחר גופו אלא הם נידונין כרשות שעומדין שם ואין כאן הוצאה מרשות לרשות. ואע"פ שאחר שתי' בפי' הם נכנסים בגופו שהוא ברה"י מ"מ הוא לא עשה הנחה אלא בפיו. שהוא עומד באותו רשות שהיו עומדין ומאליהן נגררין ובאין לגופו. וכה"ג שרי אפילו לכתחלה. וע"ש נמי דאך על הוצאות ראשו מרה"י דרך חלון לר"ה הוא דהוצרך לבא בהיתרו ע"י שנח בפיו שברה"ר למעלה מי' דהיינו החלון. והוא מקום פטור. וכן עיקר לענ"ד. ודברי התוס' וכן הרא"ש צ"ע. וכתב הריטב"א נמי שם דקושי' תוס' מריש שבת ל"ק. דשם איירי למטה מי' ולא שייך מקום פטור. וגם זה צ"ע על התוס'. וכדפרש"י וריטב"א דראשו של אדם שהוא ברשות אחר מגופו דנידן כהרשות שהראש שם ולא בתר גופו. יש למשמע דכן הוא מידו של אדם דתנינן עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר. ש"מ דנידונית כהרשות שהוא שם ולא בתר גופו. וכן מבואר בהרשב"א ריש שבת וה"ה לראשו: