בית מאיר על עירובין· רבי מאיר פוזנר
דף ה.
והאמר ר"נ נקטינן כו' ופרש"י ז"ל אורכו יתר על רוחבו אבל מרובע כו'. משמע דוקא מרובע אבל רוחבו יתר על ארכו דין מבוי לו. וא"כ קשה מה מקשה די"ל כדמשני דפתח לו בדופן אמצעי אבל מדכתב רש"י תו וכיון דאמרת ארבע ארכו כשר הרי רחבו ד' חסיר משהו מוכח דאלו רוחבו יתר מארכו נמי תורת חצר עליו ושפיר מקשה. [וכן פרש"י בהדי' דף י"ב ע"א ד"ה כאן בחצר חצי מרובע או רחבו יתר על ארכו]. אך צ"ע הא בכ"מ מדת האורך נקרא ארכו והקצר הרוחב. וא"כ שאינו מרובע ורחבו יתר על ארכו. נימא הרוחב הוא האורך והוי ארכו יתר על רוחבו. וע"כ אפשר מן צד הפתח או הפרצה עד שכנגדו נקרא הכא תמיד האורך. וכן מבואר בב"י שס"ג. אמנם ל"מ בש"ע שס"ג תנאי זה דרחבו יתר על אורכו שיהי' תורת חצר עליו. אלא שמבואר מהלשון שמוכרח דוקא ארכו יתר.
ורב יוסף דפתח לי' בקרן זויות. בעניותי איני מבין כלל הלכה זו דכיון דנקטינן דאין מבוי אלא ארכו יתר על רחבו. וכיון דארכה ד' טפחים רחבה עכ"פ פחות מד' טפחים כמבואר ברש"י ז"ל. וכיון דצריך להיות נמי ב' חצירות פתוחות לתוכה מה אירי' משום הפתחים ותיפוק לי' איך אפשר למבוי ד' על פחות ד' להיות ב' חצרים בתוכה. הא כל חצר א"א. להיות פחות מד' על ד' דבפחות מזה אין שום שם רשות עליו ובפרט דצריך נמי להיות בתים פתוחים להחצירות. שוב ראיתי דזה לק"מ דאין המובן שיהא החצירות עומדים תוך המבוי אלא דאך צריך להיות פתחי חצר () פתוחים למבוי ואפילו החצירות עומדים חוץ למבוי שפתחיהם פתוחים למבוי ושוב לק"מ וק"ל:
ברש"י ד"ה מ"ד ד' קסבר קורה משום מחיצה ואמרו רבנן דבטפי מעשרים לא אמרינן יורד וסותם קשה לי מה הוצרך לדברים אלו הא לעיל סוף ע"ב ד"ה מאן דאמר טפח מבואר מדבריו כדאיתא במהרש"א דאף לס"ד קורה משום מחיצה מ"מ מודה דהכירא בעי ובטפי מעשרים הא לא הוי הכירא. ונ"ל ליישב כי עיין בתוס' סוף ד"ה מותר להשתמש משם תראה כי הדברים שפירש"י ז"ל וכיון דלא הוי מיעוט ד' הוי מחיצה העשוי' לפחות מד' וכו' אינם מוכרחים כ"כ דהא מ"מ המבוי גופא ארוכה הרבה והמחיצה אף לה הוי. ולהכי מוכרח רש"י ז"ל לפירושו דאלו נאמר יורד וסותם, אף לטפי מעשרים הא הכא ההוא מ"ד משום מחיצה נמי ס"ל מותר להשתמש תחת הקורה כדאמרינן לא דכ"ע קסברי מותר וכו', וכבר פרש"י בד"ה מותר להשתמש שמותר להשתמש תחת הקורה בהיכר טפח סגי. וא"כ איך נימא דצריך למיעוט ד' מטעמא שאין מחיצה לפחות מד'. דודאי פשיטא דפי תקרה זה הוא לכולה מבוי שארוכה הרבה כי מה"ת נימא שהפי' תקרה אינה מחיצה אלא לטפח זה יותר מלשאר המבוי. להכי הוצרך רש"י ז"ל לומר ואמרי רבנן דבטפי מעשרים לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. נמצא דליתר המבוי שחללה עשרים אינו גודר כלל הפי תקרה. אלא להמיעוט הוא דגודר. ושפיר דאם המיעוט פחות מד' טפחים הוי מחיצה לפחות מד' דלא הוי מחיצה וללישנא קמא דמפרשי התוס' אליבא דמ"ד מותר להשתמש תחת הקורה ולהכי סגי בטפח. ולא חש דליהוי הפי תקרה מחיצה לפחות מד' הואיל והוי דופן ע"כ דמחולקים בזה וסובר ללישנא דאמרינן פי תקרה אף ליותר מעשרים. וכל הקפיד' גבהות המבוי אך משום הכירא. ודו"ק.