בית מאיר על עבודה זרה· רבי מאיר פוזנר
דף עא.
מה שלמדתי פסקא דגמ' בין פסחא לעצרתא תקט"ו. מתני' המוכר יינו עד ע"ב האמר רב הלכה כרשב"ג וכו'. הב"י בסי' קל"ב הניח בצ"ע הרשב"א שמביא ריש הסי' שפסק דכותי שניסך ליינו של ישראל אף שלא בכוונה דהיינו שהי' סבור שהוא שלו. מ"מ מותר למכרו לאותו הכותי ע"ש. דא"כ למה מדד עד שלא פסק דמיו אסורים. ת"ל דלאותו כותי מותר למכרו. והנה להאמת לא קשה על הרשב"א מידי. דהא הרשב"א פי' המשנה בכותי המודד ובאותה המדידה נאסר היין דסובר כחו של כותי המערה אסרו. ע"ש בב"י שמביא פי' זה בשם הרשב"א וא"כ לק"מ. דאף שסובר דאם הגוי נגע ביה וסבר שהוא שלו דחייב בהזיקו ולכן מותר למכרו לאותו כותי היינו בנגע בו שלא ברשות ישראל משא"כ בכותי המודד שהוא ע"כ ברשות ישראל שמצוה לו למדוד פשיטא שאינו חייב בהזיקו. וכעין זה תי' הט"ז על הנגיעה ג"כ. אבל זה ודאי ליתא דמה"ת שתהי' ברשות ישראל קודם הפסיקה. אמנם לדברי קושי' הב"י על הרשב"א עכ"פ על קושי' הגמ' במה שרצה רב אשי להוכיח דמשיכה אינה קונה. דאל"ה ת"ל מדמשכו קני' וכו' דבאותה ה"א סבר דחששא דרב מחשש נגיעה. ות"ל להרשב"א הנגיעה אינה אוסרת כלל למשקל זוזא מני' וכדי ליישב תחלה איישב נמי קושי' הש"ך שם על הפרישה ובמה דפי' להטור שכתב ואם לא עשה כן והי' אפומא אסור. דר"ל מטעם דאין מבטלין איסור ואמי ביטל במזיד אסור דלפ"ז תימא מנ"ל להגמ' למוקים רב דלא כרשב"ג ע"ש. וכעין קושי' זו הקשה ג"כ הת"ח. אך להפרישה הקושי' עצומה ולא מספיק תי' הת"ח ע"ש. ונ"ל לתרץ קושי' הת"ח מעיקרא ואומר דלק"מ דהתוס' הקשו וא"ת ולימא להו רב שידיחו וכו' וי"ל דחיישינן שמא יטעו כיון שהוא דבר קל. וא"כ איך י"ל דרב כרשב"ג אלא דלימדם איך לעשות דא"כ ילמד להם הפשוט שידיחו וא"ל כתי' תוס' דשמא יטעו וישכחו מה כולי האי הא בדיעבד אינו אוסר. וע"כ רב דלא כרשב"ג. וממילא ג"כ מתורץ דאי סובר כרשב"ג קושי' תוס' במקומה וכנ"ל דזה ודאי הוי דיעבד גמור אם יטעו וישכחו כיון דלא סמכו תחלה על הביטול. ולתי' קושי' הש"ך הנ"ל אם נצרף תי' הת"ח לדברי' אלו דדברי רב משמע דבדיעבד אסור ודאי דלק"מ ודוק. אמנם אין מן הצורך כלל דאף אם לא מוכח מדברי רב מידי דמיירי אף בדיעבד לק"מ על הגמ' וכנ"ל דודאי כונתו אף דיעבד דלכתחילה ודאי די בלמוד הפשוט להדיחו וא"כ מתורץ כה"ג קושי' הב"י על הרשב"א למה שפירשתי שאינה קושי' כ"א על רב אשי דודאי באותה ה"א הי' רב אשי סובר פירוש בדברי רב שהי' רוצה ללמדם דבר לכתחילה שלא יצטרכו לבא להיתר הרשב"א ושפיר הוכיח דמשיכה לא קנה דאל"כ אף לכתחילה ליכא. אמנם כאשר תי' אמימר דמשיכה קונה ודמיירי של גוי ומשום וקשה קושי' תוס' דילמד להדיא ומוכח דדעתו דאף בדיעבד יהי' איסור ושפיר מוכח דע"כ דלא כרשב"ג. ואין מן הצורך לבאר דלאוקימתא דיין אפומ' ודאי דלא מועיל סברת הרשב"א כיון דישראל עצמו מודד לכלי זה וק"ל. אך אי קשיא הא קשיא למה דפסק הרא"ש דבמכר ישראל יין ומשך הכותי ועדיין לא נתן הדמים דשרי לישראל אחר ולא לאותו הישראל וביאר הש"ך סי' זה הטעם משום קנס א"כ קושי' התוס' במקומה למה לו לומר ואי לא נקיטי זוזי אוזפינהו הי' לו להורות שידיחו ואם יטעו וישכחו הא הוי שוגגים ולא אפשר למקנסינהו ושרי אף לדידיה כיון שבמסקנא אף רב סובר דמשיכה קונה ובהקפה מכר: