בית מאיר על עבודה זרה· רבי מאיר פוזנר
דף סה:
שאני חיטי דאגב צירייהו כמבוקעות דמי. כתב הר"ן ומינה דשעורים כיון דלית בהו צירי כענבים שאין מבוקעות דמי ושרי. וקשה דילמא עד כאן לא צריך לשנויי אגב צירייהו אלא בחיטי דקשה דלולא צירייהו הוי דומיא דענבים שאינם מבוקעות הא שעורים דרכיכי כמבואר בפסחים פ' כל שעה אף בלא צירי בלעו ולא הוי דומיא דענבים וע"כ צ"ל דלא מסתבר לי' דשעורים רכיכי יותר מענבים. ובזה שפיר מה שדימו הפוסקים בסי' קל"ד ענבים לשעורים לענין דאם שהו שנין מרובה נאסרו אפילו באינם מבוקעים מדמינן השעורים עיין וק"ל. אך מ"מ קשה דלפי מה שמסיק בשם הרשב"א דמ"מ שעורים ע"י שהי' זמן מרובה נאסרו וה"ה ענבים הא בזמן מועט בהדחה סגי להו וחטים הא דומים לענבים מבוקעים ומיד נאסרו. הרי דלפ"ז מוכח דשעורים אף דרכיכי לא בלעו כחטין. ואלו בפסחים לענין לתיתה הא אדרבה מסקינן דשעורים אסורים בלתיתה משום דרכיכי וחטין מפני שהן קשות אף עם צירייהו מותרים בלתיתה מן הדין. והרי הרשב"א למד מלתיתה. ובע"כ צ"ל דדוקא לענין בליעה גריעי חטין אף דקשות ע"י צירייהו משעורים וענבים אבל לענין חשש חימוץ שע"י לתיתה נהי דבלעי בלתיתה ע"י צירייהו. מ"מ אין בם חשש חימוץ כ"כ מהר מפני שהן קשות. משא"כ בשעורין משום דרכיכי באין יותר מהר לידי חימוץ. והרשב"א אינו מביא ראי' מלתיתה אלא דחזינן עכ"פ דבלעי. ואולם אלו הייתי כדאי לחלוק על הרשב"א היה מסתבר לענ"ד דכל חילוק הרשב"א אינו מוכרת. אלא כדהתחלתי לכתוב. דבשעורים מעיקרא לא היה קשה לו ואינם דומים לענבים מפני שהם רכיכי כדאיתא בפסחים. ואי משום דמסתביר לו דענבים הם רכיכי כשעורים. מ"מ י"ל שאני שעורים שטבעם לבלוע כדאיתא דף ס"ו ע"ב בדברי ר' יוסי שהשעורים שואבות מבואר בהפוסקים דהיינו מלחלוחית: