בית מאיר על עבודה זרה· רבי מאיר פוזנר
דף מז:
עיין היטב בהסוגי' ובתוס' ד"ה בית וד"ה אבן. והנה זה אין להקשות למה דמפרשי ד"ה אבן וכתבו אבל הכא בחציבה לבד נאסרה משום דהוא מעשה חשיב. דא"כ למה כתבו ד"ה בית דרש"י יפה פי' דילמא אף במשמשים אף דלכ"ע אין נאסרים עד שיעבדו מ"מ ע"י מעשה חשוב נאסרים מיד. דזה ודאי אינו שהרי מבואר בהברייתא דף נ"א ע"ב דאפילו עשאום וגמרום כל זמן שלא נעבדו לא נאסרים ע"פ הפסוק אשר עבדו שם הגוים. אך זה צ"ע מה שכתבו ד"ה אבן אבל הכא כנ"ל דמשמע דר"ל דהמתני' אפשר דאתי' אף כמ"ד של ישראל עד שתעבד ושאני חציבה דהוי מעשה חשוב. וקשה ת"ל הא ההוא מ"ד יליף לה דף נ"ב מן פסוק ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר דהיינו השתחוואה ומהיכי תיתי לחלק בין מעשה חשוב הא אפילו עשאה מתחלה ועד סוף כולה אינה אסורה עד שתעבד. וביותר צ"ע מה שכתבו תו ומיהו למה שפי' הקונטרס וכו' הוי רבותא טפי בזקיפה וכו' אלא נקט חצבה כמו בבית ור"ל משום דבבית לא שייך זקיפה. מבואר מדבריהם דסבר דאף למ"ד של ישראל מיד מ"מ בעי מעשה קל דומיא דזקיפה. וזה תימא מלבד דפרש"י דף מ"ו ד"ה ולמאן מבואר בלשונו דלמ"ד מיד לא צריך מעשה כלל שהרי כתב וזה לשם ע"א העמידה בין הוי מעשה בין לא הוי מעשה הרי קראה ע"א. ודבריו מוכרחים בפשט הגמ' דאלו להבנת התוס' דמ"מ בעי מעשה זקיפה מה קשיא לי' דילמא הא גופא מבעי' להו אי זקיפת ביצה ליהוי חשיב מעשה קל כזקיפת לבינה כדמיבעי למסקנא. אמנם זה גופא תימא על הסוגי' גופא דמנ"ל למ"ד מיד לא ליבעי מעשה כלל אלא קריאת שם לחוד. א"כ הא אדרבא מבואר דדוקא משעת עשיה ומה"ת לומר משעת קריאה. לכן הנלענ"ד ברור במחילת כבוד רבותינו התוס' ז"ל דאין פי' הסוגיא בדף מ"ו כהבנתם אלא דהמקשן דמותב ולמאן אי למ"ד מיד הא אסורה ע"כ לא נחית כלל למסקנת הסוגי' בדף נ"ב אלא סבר דמ"ד מיד היינו משעת קריאה כמשמעו והא דלא תי' לו המתרץ המסקנא דאף למ"ד זה מ"מ בעי דוקא משעת עשי'. משום דאז פשיטא קשיא מה מבעי' לי' בזקיפת ביצה דודאי אף זקיפת לבינה לא חשיב עושה ע"ז כיון שבגופ' לא עביד מידי ועד כאן לא חשיבה זקיפה אלא גילוי מילתא. ולפ"ז באמת מה דאמר ר"י אמר שמואל זקף לבינה וכו' היינו אף למ"ד מיד מ"מ זקיפות לבינה לא חשיב מעשה אלא גלוי מילתא בעלמא ואולם להמסקנא בדף נ"ב דמבואר דאף מ"ד מ"מ עשייה בעי פשיטא דצריך להיות דוקא בנה בית או חצב בהר ומ"מ דוקא למ"ד מיד כדפרש"י הא למ"ד עד שתעבד אף מעשה חשיב לא מהני כדהקשיתי כדמוכח מהילפותא דושם בסתר וזקיפה ודאי דלא מהני דלא חשיב מעשה ואפילו למ"ד מיד מעשה מיהו בעי ובמשמשי ע"ז ודאי דלא מצי איירי דבזה לכ"ע עד שתיעבד וק"ל: