בית מאיר על סנהדרין· רבי מאיר פוזנר
דף ט:
תוס' ד"ה ואין אדם משים עצמו רשע. ונראה וכו' אלא פלגינן לומר שרבע אבל לא שרבעו. רצונם לומר אלא אחר הוא שרבע. וכן כתבו לקמן שרבע שור אחר אבל לא שורו. וקשיא לי דא"כ איך אפשר לצרפו עם אחר להרוג הבועל. הא אין לך הכחשה בגופו של עדות יותר מזה. חבירו מעיד שרבע בשעה זו לזה העד ולא לאחר. ואיהו יחשוב כאלו מעיד שרבע שעה זו איש אחר. אף גם משמעות תוס' מפרשים בתרי גופי היינו היכא דאפשר לומר עדותו קאי על גוף אחר שלא העיד עליו. אבל פרשב"ם שם ב"ב ד' קל"ד ע"ב לא משמע הכי. כי ז"ל אבל בתרי גופי בועל ואשה פלגינן דלגבי בועל אנו מאמינין כל העדות וכנראה ר"ל דוקא בחד גופא ליפלוג בין עבר לעתיד לא פלגינן אבל מפני שלגבי בועל מאמין כל העדות אין חשש אם אין אנו מאמינין לגבי אשתו. וכ"ת איך אפשר אם לא בא על אשתו איך יהרג. זה ל"ק דהא טעם דקורבה פסול הוא לא מפני דאמרינן שמשקר אלא גזירת מלך הוא כדאיתא ב"ב דף קנ"ט וא"כ לגבי הבועל מאמינים אותן שבא על אשתו כדי להורגו ומ"מ אין הורגין אותה מפני הגזירת מלך שלא יומת ע"פ קרוב וכן ע"פ גזירת מלך אין נעשה רשע ע"פ עצמו. אף כי אומר אמת שבא עליה לרצונו. ואפשר דלפ"ז נמי מיושב קושי' תוס' מאנוסים היינו מחמת ממון. דשם מה"ת שאנו נאמר שהי' אנוס מחמת נפשות מה שאיהו גופא לא הגיד אלא מחמת ממון וכיון דגזירת מלך הוא שלא להאמינו על עצמו מפני שנעשה רשע בזה ע"י מי ועל מי יחול עדותו הא אין כאן גוף אחר כלל. ועיין עוד בראשונים שדברו בענין זה טובא: