בית מאיר על נדרים· רבי מאיר פוזנר
דף יח:
ר"א אימר לא הקדיש את הכוי. ובדף י"ט מקשה עלי' דר"א אלא אי קשיא הא קשיא ספק משקין ליטמא טמא וכן הי' ר"א אימר כדבריו ומי ס"ל וכו'. והא לרב ס"ל טומא' משקין דכן ממש. ודייק הר"ן וכתב וכי תימא א"כ אפילו לא מוקמינן הא דספק נזירות להקל כר"א היכי ניחא הא אכתי קשיא דר"א אדר"א. י"ל דהכי פריך בשלמא אי הך דספק נזירות להקל לא מתוקמא כר"א. ל"ק דאיכא למימר דר"א מחמיר בספק אפילו בדרבנן. אבל כיון דאמרת דספק נזירו' להקל ר' אליעזר הוא נהי דהוי קדושה הבאה בידי אדם היכי עדיפא טומאה דרבנן אע"פ שהיא באה מאלי' מנזירות דאורייתא אע"פ שהוא בא בידי אדם. וכ"ת הא חזינן בהדיא דבקדושה הבאה בידי אדם אע"פ שהוא מדאורייתא מקיל בספיקה גבי כוי וכיון שכן אפילו לא מוקמינן הא דספק נזירות להקל כר"א קשיא דר"א אדר"א. ודחק עצמו מאוד. ולפ"ר הי' נראה לענ"ד לומר דאלו לא מוקמינן הא דספק נזירות להקל כר"א הייתי אומר מה דמחמיר בספק משקין ליטמא אף דהוא דרבנן משום דהוי דבר שיש לו מתירין כיון דחזי לי' בימי טומאתו אם הם חולין. וא"כ תו נמי ל"ק ממה דאזיל בספיקא דכוי לקולא דזה לא היי דבר שיש לו מתירין. כדקי"ל דהקדש כיון דלא מצוה לאתשולי עלי' לא הוי דשיל"מ [אך עיין בהר"ן דף נ"ט ע"א סוף ד"ה מתוך כי אפשר זה לבה"ב דמי () ] משא"כ אי נימא דספק נזירות להקל אף דהוי דשיל"מ שהרי מצוה לאתשולי עלי' ר"א הוא שפיר קשיא לי' מדוע מחמיר בספק משקין דרבנן. ועדיין צ"ע: