בית מאיר על נדה· רבי מאיר פוזנר
דף סה:
ת"ר הרואה מ"ת. עיין פרש"י ותוס' ד"ה ותיבדק. ולענ"ד ראיית התוס' מן התוספתא נראית ברורה. וקשה לפי' רש"י ז"ל. ונלענ"ד ליישב פרש"י ז"ל. דלא ליקשי עלי' מן התוספתא. דהנה עיין סי' קפ"ז בב"י במה שמקשה על הבדיקה דנימא אצבע השפופרת או כחו אינו דומה. ותי' דלחומרא ל"א לאו שוי. ובס' נ"ב סי' מ"ג כתב דאינו יודע מה קשיא לפי' רש"י דהא הבדיקה אינו אלא לבתר דאתחזקה בכל אצבעות ובכל כחות. ומה דמקשה ותיבדק בביאה ג' של בעל ראשון היינו מקמא דידע לתי' לאו כל אצבעות שוות. ולדבריו זה באמת כוונת פי' רש"י במה שפי' ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תבא לידי כרת היינו מההוא טעמא תבא לידי כרת דאצל בעל ראשון י"ל על השפופרת נמי לאו שרי. והנה עיין בנקה"כ סי' הנ"ל במה שמאריך להשיג על הט"ז בדין היולדות. שם מביא דברי הש"ד שכתב בשם תשובת רבינו חננאל איך לומד מן התוספתא דדוקא באשה שנתקלקלה מתחלת נשואיה הוא דתתגרש הא בנתקלקלה אחר נשואיה אמרינן מה דרואה בתר הכי היינו אך מן הצדדין. וכתב שאנן לא פסקינן כוותי'. (והיינו מפני שתלמידן שינה לשון הברייתא ולא קתני נשאת עיין ודוק). ומן הטעם מפני שנתחזקה בראיות דאיסור באחרונה אמרינן שתוספת כח ביאת בעל זה הוא דקגרם. ומפני שנתוסף בכח ממה שהי' תחלה וא"כ בודאי יקשה קושי' הב"י על בדיקות בעל הראשון. ולא שייך לתירוצו דלחומרא לא אמרינן. דהא כל עיקר החשש אינו אלא מכח חומרא דדילמא נתוסף בכח ומה מוציא אותנו מחשש זה בשפופרת. ומוכרח באמת רש"י ז"ל לפירושו. משא"כ התוספתא דחזינן אדרבא דממש לומד כתי' הב"י דלא חייש להחמיר מטעם שנתוסף בכח שפיר דסובר נמי דמועיל בדיקה אף לבעל הראשון. ודוק: