בית מאיר על נדה· רבי מאיר פוזנר
דף מח.
תוס' ד"ה בא סימן. עיין בדבריהם כתבו וי"ל וכו' לענין עונשים וקידושין ומילי טובא וכו' וא"נ וכו'. ועיין פירושם במור"ם לובלין ז"ל. (והיותר נראה להסכמת פירושו צ"ל וא"כ והוא ט"ס שכתב נ' במקום כ'):
ומסיימים וצריכה גט לקידושין וגם אסור באחותה. ותימא לי הא ע"כ איירי בגדולה בשנים דאל"ה אף כל הסימנים אינם מועילים. וא"כ מה אירי' דמשום הסימן דלמעלה הוא דצריכה גט. הא אפילו הוא נמי ליתא ואפי' נבדקה למטה ולא נמצאו שער אכתי צריכה גט כמו בבעל לאחר זמן דמפני שהוא ספק תורה חיישינן שמא נשרו כדמסקינן בפרקין דלעיל דף מ"ו. ואם לר"מ יהא מוכרח דלא חיישינן שמא נשרו. זולת ע"פ סימן בוחל. מנ"ל דרבנן פליגו עלי' בזה. ואולי יש לדחוק דהתוס' איירי בשהיא מסופקת בשנים וסברו דאז חשבינן לס"ס ולא חיישינן לנשרו. (ועיין בתשובת הרשב"א שמביא הב"ש סי' קנ"ה דפוסק להחמיר אף בזה) משא"כ בשיש לו בוחל מחמרינן. וצ"ע. אף גם מה שכתבו תוס' דהנ"מ לענין עונשין נמי צ"ע דנהי דהאמת דאף לדיני נפשות אזלינן בתר רובא כמבואר בגמרא סנהדרין. כמדומה לי דף מ"ו. וכן משמעות הסוגיא דחולין דף י"א. מ"מ היינו לדידן דאזלינן בתר רובא. אבל לר"מ דחייש למעוטא. עיין בתוס' חולין הנ"ל. נשמע מינייהו דלא אזיל בתר רובא אלא במקום דלא אפשר והכא הרי אפשר להתקיים העונשים האמורים בתורה בידוע שהוא גדול. וצ"ע: