בית מאיר על נדה· רבי מאיר פוזנר
דף כג:
בעא מיני' רב אדא בר אהבה מאביי לר"מ וכו' אדם במעי בהמה מהו. עיין פרש"י ור"ל כיון דר"מ אזיל בתר אמי' ה"נ בתר אמי' אזיל והוי בהמה כמו האם וקרינן שפיר בהמה בבהמה תאכלו. משא"כ לרבנן דלא אזלו בתר אמי' ה"נ לא אזלו והוי לי' אדם במעי בהמה לא קרינן לגבי' בהמה בבהמה תאכלו. ואף דודאי אלו הי' באפשרות לחיות ולשתרי בשחיטה פשיטא דהי' מותר ואפילו הוי אדם מצד כל היוצא מטהור ואפילו גמל יוצא מפרה מותר היינו בשחיטת עצמו אבל הנמצא במעי בהמה מת מיבעי לי' על דרך הנ"ל אי שרי באכילה ע"י שחיטת האם אם לאו. וקאמר ותפשוט דסבר דשם נמי טעמו דר"י משום דיונה אינה בכלל בהמה. ותי' דש"ה משום פרסות. ולתוספות הוקשה דדילמא אתי כרבנן דלא אזלו בתר אמי' ושפיר הוי עוף ולא בהמה. ותירצו בתי' הא"נ [ודבריהם צ"ע רב דאם כוונתם] דאיפכא מבעי להו דוקא לר"מ איקרי ולד או לאו. ולרבנן פשיטא לו דלא קרי ולד אלא פירשא בעלמא הוא ולא צריך לשחיטת אמו כלל. משא"כ לר"מ פשיטא לי' אם קרוי ולד ולא פירשא בעלמא דאינו ניתר בשחיטת האם מדאינו בהמה וקאמר ותפשוט דאמה אסור אפילו לרבנן ש"מ דאפילו לרבנן קרוי ולד וצריך לשחיטה ואינו ניתר מדאינו בהמה וכ"ש לר"מ. א"כ היכי משני דש"ה משום פרסות ולעולם לא קרי ולד מה יזיק לפירשא בעלמא דאינו צריך לשחיטה מה שאינו פרסות. ואף אם נדחק דאם אינו קרוי ולד מ"מ לא הוי פירשא בעלמא אלא חתיכות בשר הוא דמקרי ובודאי צריך לסחיטת אמו אלא דלא שייך לכנותו בשם עוף או אדם כי היכי דלא יהא נקרא בשם בהמה בבהמה ובודאי ניתר. משא"כ אם קרו ולד אכתי לא אזיל כלל התי' דלעולם לא קרי ולד וגבי יונה הטעם משום פרסות. דאיך יוצדק על דבר שאינו קרוי ולד אלא חתיכה ההבדל בין פרסה לפרסות. וצ"ע. ואפשר מ"מ הכי הוא פירושם. ועיין חולין ס"ט תמצא דסוגיא אך לתי' רב שימי בר אשי אזלה ע"ש ודו"ק. ולתי' תוס' א"נ]: